מקום הדלקת נרות חנוכה

יש להשלים ערך זה ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך הוא אינו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה.

הלכות שונות נאמרו במקום ההדלקה של נר חנוכה, וחלקן יפורטו בערך זה.

מקום ההדלקה היסודי[עריכה]

הדלקה בפתח[עריכה]

כתוב בגמרא (שבת כא: ): " תנו רבנן: נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ." וזאת בכדי לפרסם את הנס ( רש"י המוזכר בסמוך ).

רש"י‏^[1] ( שם ד"ה מבחוץ ) וראשונים נוספים‏^[2] מפרשים שמדובר בבתים הפתוחים לחצר, ויש לשים את נר החנוכה בפתח הבית מבחוץ כדי לפרסם את הנס, אך עדיין הנרות יהיו בתוך החצר. לעומתם, תוספות (שם) וראשונים נוספים מסבירים שדברי הברייתא אמורים בבתים הפתוחים לרשות הרבים, אך בבתים הפתוחים לחצר והחצר פתוחה לרשות הרבים - יש להניח את נר החנוכה בפתח החצר. כדעה האחרונה (- תוספות) נפסק בשולחן ערוך ( או"ח תרעא, ה ): "נר חנוכה מצוה להניחו על פתח הסמוך לרשות הרבים מבחוץ, אם הבית פתוח לרשות הרבים - מניחו על פתחו, ואם יש חצר לפני הבית - מניחו על פתח החצר".

יש מי שכתב שמלשון הברייתא "מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ" מבואר שהדבר איננו מעכב‏^[3] ( הרב משה מרדכי קארפ, הלכות חג בחג, משמרת מועד שבת כא: ד"ה נר חנוכה ), וזאת משום שאם יש בבית חלון הפונה לרשות-הרבים והדליק בו את נר החנוכה - יצא ידי חובתו, כי פרסם את הנס לבני רשות הרבים ( הרב משה מרדכי קארפ, הלכות חג בחג פרק ה סעיף א והערות 2*-3, ומשמרת מועד שם ). ויש שנקטו שלשון זו מורה שאף המדליק בביתו "על שולחנו" יצא בדיעבד ידי חובתו, אלא שלא קיים מצוה מן המובחר ( ראה להלן בפרקים הבאים בשם ספר ילקוט יוסף (חנוכה) ועוד מחכמי זמנינו ). וראה להלן בפרק הדלקה בפנים הבית שם הובאה מחלוקת בשאלה זו.

דיני הפתח[עריכה]

דעת הרב יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק, הרב מבריסק (ולימים התגורר בירושלים), שיש דין להדליק דווקא בפתח החייב במזוזה‏^[4] ( תשובות והנהגות ח"ב סי' שמב ס"ק ב). אולם שאר חכמי זמנינו חולקים על דעתו ( הערות דרשו על המ"ב סי' תרעא, שעה"צ אות כז, הערה 48, מופיע במילואים בסוף הכרך עמ' 105, בשם הרב שלמה זלמן אוירבך והרב יוסף שלום אלישיב ), וגם המנהג הוותיק בירושלים להדליק בפתח החצר^{(דרוש מקור)}‏^[5], אף שאין לו צורת הפתח ואיננו חייב במזוזה ( תשובות והנהגות שם ).

הדלקה בחלון[עריכה]

מוסיפה הברייתא: " אם היה דר בעלייה - מניחה בחלון הסמוכה לרשות הרבים. " וזאת מפני שהדר בעלייה נכנס לביתו מתוך בית חברו ואין לו פתח לרשות הרבים ( שולחן ערוך שם ) או לחצר ( מ"ב ס"ק כג ) ואין לו מקום בחצר להניח שם את נר החנוכה ( רש"י שם ).

מדברים אלו עולה שהדבר בעלייה שיש לה פתח לחצר - מדליק בפתח החצר‏^[6], ואם העלייה פתוחה לרשות הרבים - מדליק בפתח העלייה ( שער הציון סי' תרעא אות כז בשם הבית יוסף ).

הדלקה בחלון לדר בקומת קרקע[עריכה]

{{להשלים | סיבה =להכניס לכותרת זו (ואולי גם לשנות את סגנונה בהתאם לכך) מצבים נוספים בהם, לפחות לחלק מהדעות, יש להדליק בחלון, אף למי שאיננו דר בעלייה). דנו חכמי זמנינו, לגבי אדם שיש לו פתח לכיוון רשות הרבים ויש לו חלון הפונה למקום אחר ברשות הרבים (כגון שהפתח לכיוון רחוב מסוים, והחלון פונה לרחוב אחר), שיש שהביאו בשם בעל חזון איש שאם הפרסום לבני רשות הרבים גדול יותר שכמדליק בחלון, עדיף להדליק בחלון ולא בפתח הפונה לרשות הרבים, והיינו כאשר החלון פונה למקום שבו הולכים יותר אנשים והנר ניכר שם יותר (הלכות חג בחג פרק ה סעיף א והערות 2*-3, בשם החזון-איש, וראה דבריו דומים בשמו בשו"ת אז נדברו, לרבי בנימין זילבר, ח"ה סי' לט, וכן ב תשובות והנהגות, לרבי משה שטרנבוך, ח"ה סי' רכג אות יג , וכן בספר מועדי קודשך, לרבי אליהו שלזינגר, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תשע"ב, סי' לא, עמ' קמז-קנ; כך גם ביאר הרב מרדכי שטרנברג – בקובץ ערוגות הבושם ח, עמ' 337 – את מנהגו של הראי"ה קוק להדליק בחלון, אף שבביתו היו מדרגות היורדות לחצר).

ויש חולקים על מסקנה זו וסוברים שעיקר מצות ההדלקה היא – כפי שתקנו חכמים – להדליק בפתח הבית, ורק מי שאין לו פתח לרשות הרבים (או לחצר הפונה לרשות הרבים) ידליק בחלון ( ראה מועדי קודשך שם, בשם רבים מגדולי הדור, וכן בהערות 'דִרשוּ' על המ"ב סי' תרעא ס"ק כא הערה 44 וש"נ ).

הדלקה בבית פנימה[עריכה]

ומסיימת הברייתא: " ובשעת הסכנה - מניחה על שלחנו, ודיו." ואמר רבא: "וצריך נר אחר להשתמש לאורו"‏^[7]. וזאת הן בכדי שלא יבוא להשתמש בנר חנוכה, והן בכדי שיהיה ניכר שהדליק את הנר בשביל מצות ההדלקה ופרסום הנס ולא לצורכו‏^[8].

מהי סכנה?[עריכה]

ראינו ש"בשעת הסכנה מניחה על שולחנו ודיו", אך שלא בשעת הסכנה חובה עליו להוציא את נר החנוכה לפתח (או לחלון) הפונה לכיוון רשות רבים. נחלקו הדעות מהי הסכנה עליה דיברו חז"ל, ואמרו שהיא מצדיקה את הכנסת הנרות לבית פנימה, ושלוש דעות בדבר‏^[9]:

1. יש הסוברים שמדובר על 'שעת השמד', כלומר גזירות קשות על קיום התורה ומצוותיה, תוך סכנת חיים ממשית בהדלקת הנרות.
2. יש הסוברים שמדובר בפרסיים "שהיה להם חוק ביום אידם שלא יבעירו נר אלא בבית עבודה זרה שלהם" ( רש"י שם ד"ה הסכנה ).
3. יש מי שכתב שמדובר אפילו בסכנת איבה או צער, והוסיף בשם רבו‏^[10] שאפילו מפני חשש שיכבה הנר מפני הרוחות יכול להדליק על שולחנו ( ריטב"א שם ד"ה ובשעת הסכנה ). לשיטה זו מובן מה שנאמר במגילת תענית ( פרק א ) שאף המתיירא מהלֵצים יכול להדליק נר חנוכה בתוך הבית.

המדליק בפנים - מניחה "על שולחנו" או סמוך לפתח?[עריכה]

שלא בשעת הסכנה[עריכה]

יש שדנו לגבי המדליק נר חנוכה בביתו (ולא פרסם לרשות הרבים), שלא בשעת הסכנה, אם יצא ידי חובת הדלקת נר חנוכה או לא. ויש מחכמי זמנינו שהגדירו את השאלה האם מדובר בתקנה חדשה להדליק בפנים בשעת הסכנה, בכדי שלא תשתכח חובת ההדלקה, או שמא חובת ההדלקה היא לפרסם את הנס, וככל שמפרסם יותר יש בכך מצוה רבה יותר, אך גם אם מפרסם רק לבני-ביתו קיים המצווה [אף שאין סכנה] ( הרב ח. א. טורצין, קונטרס חנוכה, סי' ג אות ג, וע"ש בכל הסימן ). ויש שביארו את השאלה באופן שונה‏^[11], ולדעתם יש לומר שהמדליק נר החנוכה, אך יכול היה להדליקו באופן שמפרסם את הנס יותר, לא יצא ידי חובתו‏^[12] [אף אם ההדלקה לבני ביתו איננה תקנה חדשה לשעת הסכנה בלבד] ( הרב מרדכי שטרנברג, בקובץ ערוגות הבושם ח, עמ' 336 ובספר אל מול פני המנורה ח"א עמ' כח-כט ).

והביאו לשאלה זו כמה ראיות מדברי הגמרא והראשונים:

1. בגמרא ( שבת כב: ) מובא ספק האם "הדלקה עושה מצוה או הנחה עושה מצוה", כלומר האם יש חובה להדליק את הנר לשם מצות חנוכה או שמא די בכך שהנר מונח במקום המיועד לכך. ומביאה הגמרא ראיה לספק מדברי רבא: "הדליקה בפנים והוציאה - לא עשה כלום", רואים שהדלקה עושה מצוה. (והגמרא דוחה ראיה זו). יש מחכמי זמנינו שכתבו להוכיח מקושיה זו‏^[13], שעיקר דין הדלקת נר חנוכה הוא דווקא בחוץ, ואם הדליק בפנים "לא עשה כלום".
   ויש מחכמי זמנינו שכתבו להשיב על ראיה זו בדרכים שונות‏^[14]:
   1. יש מי שביאר^{(דרוש מקור)} שכוונת הגמרא "לא עשה כלום", לפי הבנת המקשה, הכוונה שלא הואיל מאומה בכך שהוציא את הנר החוצה, ונמצא שקיים את דין ההדלקה, אך הפסיד את המעלה להדליק בחוץ, בפתח הבית, כראוי‏^[15]. [אך הרב אשר וייס כתב שפירוש זה דחוק בלשון "לא עשה כלום".].‏^[16].
   2. יש שכתבו‏^[17] – בדעת רבים מהראשונים‏^[18] – שהדבר נדחה ממסקנת הגמרא, המשיבה על ראיה זו, שאף אם נאמר ש'הנחה עושה מצוה', ואין חובה להדליק נר חנוכה במקום המיועד לכך (ודי בכך שיעמוד נר דולק במקום זה), מכל מקום המדליק נר חנוכה בפנים והוציאו לא יצא ידי חובתו, בגלל שהרואה אומר שלצורכו הדליקה, ואינו מבין שהדליק לשם פרסום הנס [עד כאן תמצית דברי הגמרא]. לכאורה, גם התירוץ איננו סותר את העולה מהקושיה שהמדליק נר חנוכה בפנים – והשאירו שם – לא יצא ידי חובתו, לדברי הכל; אך ניתן לבאר שלמסקנת הגמרא אין חובה להדליק דווקא בחוץ, אלא שאם הדליק בפנים והוציא את הנר החוצה - "לא עשה כלום" מפני ש"הרואה אומר לצורכו הדליקה"‏^[19] ( שפת אמת שם ד"ה שם בגמ' ת"ש כו' הדלקה במקומו ).
2. בגמרא ( שבת כא: ) מובאת ברייתא: "מצוותה של נר חנוכה מש תשקע החמה ועד שתכלה רגל מן השוק", והגמרא מבארת שני הסברים לעניין: האחד, שבכל זמן זה, אם עדיין לא הדליק - עליו להדליק נר חנוכה; והשני, שעליו להכין בנר די שמן שיידלק פרק זמן כזה, משתשקע החמה ועד שתכלה רגל מן השוק. וכתבו הראשונים‏^[20] ( תוס' ד"ה דאי לא ) שבזמן שמדליקים בפנים, אפשר להדליק אף לאחר שתכלה רגל מן השוק‏^[21], שכן יש פרסום לבני ביתו הרואים את הנרות.
   ויש מהראשונים שכתבו שלפי התירוץ הראשון בגמרא, אם לא הדליק נר חנוכה עד שתכלה רגל מן השוק, שוב איננו יכול להדליק נר חנוכה‏^[22] ( תוס' ד"ה דאי לא ), ובפסקי רי"ד ( שם ) כתב בטעם הדבר "דעיקר מצוותה היא שיראו הרבים העוברים לפני ביתו, ולאו משום בני ביתו‏^[23]"; ויש שכתבו שאף לאחר שכלתה רגל מן השוק, יכול להיכנס ולהדליק נר חנוכה בפנים ( חי' ריטב"א החדשים שם, בדעת בעל התרומות ).
   ובפשטות נמצא, שנחלקו בשאלה זו, שלדעת התוספות המדליק נר חנוכה בפנים (שלא בשעת הסכנה) לא יצא ידי חובתו, ולפיכך אם לא הדליק נר חנוכה בחוץ בזמנה, איננו יכול להדליק בברכה בפנים ( הרב ח. א. טורצ'ין, קונטרס חנוכה, סי' ג אות א-ב; הרב מרדכי שטרנברג, בקובץ ערוגות הבושם ח, עמ' 335-336 ובספר אל מול פני המנורה ח"א עמ' כח-כט; ועוד רבים ). ויש מי שכתב שאולי אף אם בדיעבד יצא ידי חובתו גם בהדלקה בפנים (אף שלא בשעת הסכנה), מ"מ תקנו חכמים את זמן ההדלקה לפי האופן בו ראוי להדליק לכתחילה, וסיים "ועדיין צריך עיון בכל זה" ( הרב אשר וייס, מנחת אשר, בראשית, סי' נה ענף ב, סוף עמ' שסב ).

מכוח ראיות אלו, יש שכתבו שהעיקר להלכה‏^[24] שמי שהדליק נר חנוכה על שולחנו - לא יצא ידי חובתו‏^[25], יש שכתבו שבדיעבד יצא ידי חובתו‏^[26] (וכן דעת כמה מהראשונים{{הערה | כמובא בפנים לעיל מחידושי הריטב"א החדשים ( שבת כא: ד"ה דאי לא ) בשעת בעל התרומות. (וייתכן שזה הטעם שלדבריו, מפני סכנת צער או מפני רוח ניתן להדליק נר חנוכה בפנים, ראה ריטב"א שם ד"ה ובשעת הסכנה). כמו כן, כך עולה מקושיית המהר"ל בנר מצוה, המוזכרת בהערות לעיל (וכן עמד בזה הרב צבי שיינברגר, במאמרו הנזכר בהערה לעיל).

כך גם ביאר בספר הלכות חג בחג ( לרבי משה מרדכי קארפ, חנוכה, פרק ה ) בשיטת רש"י ( שבת כא: ד"ה מבחוץ ) שיש להדליק נר חנוכה בפתח הבית הפונה לחצר, והוכיח כך מדברי רש"י בתשובה ( סי' נב; סידור רש"י סי' שטז) שכתב שאחר שכלתה רגל מן השוק רק הפסיק מצוה מן המובחר, ומשמע שאף שכבר אין עוברים ושבים ואין פרסום לנס בפני בני רשות-הרבים, מ"מ יצא ידי חובתו, וא"כ גם על שולחנו בדיעבד יצא ידי חובתו. [אף שכתב שם, שאם הדליק ביום לא יצא ידי חובתו, כי אין פרסום לנס (שבאור היום אור הנר איננו פרסום לנס), צריך לומר שאם יש פרסום לנס בקרב בני הבית - די בכך]. יש לציין שהמובא שעל התשובה ב סידור רש"י הנ"ל, חתום רבי יצחק ב"ר יהודה (ולא רש"י)..
והוסיף לבאר ( בקונטרס נר ישראל, נדפס בסוף 'הלכות חג בחג' לחנוכה, סי' ז ) כן בדעת הרשב"א ( שבת כא: ד"ה והא נמי דקתני עד שתכלה וכו' ) שכתב שאף אם לא הדליק אחר שתכלה רגל מן השוק - חייב להדליק לאחר מכן, "אלא שלא עשה מצוה כתִקְנָה", שלאחר שתכלה רגל מן השוק אין '[[פרסומי ניסא]]' (-פרסום לנס) כל כך, אך אם לא הדליק עד שכלתה רגל - מדליק מאוחר יותר, "ולא הפסיד אלא [הרי הוא] כעושה מצוה שלא כתקנה לגמרי" ע"ש, רואים בדבריו שאף אם אין פרסום לבני רשות הרבים עדיין חייב להדליק נר חנוכה בברכה (שהפרסום לבני רשות הרבים איננו מעכב, ובדומה למה שנתבאר בשיטת רש"י). [אולם הדברים אינם מוכרחים, ואפשר שסובר הרשב"א – וכך משמע קצת מפשטות לשונו – כדעת ריא"ז ( הובא בשלטי גיבורים, שם (ט.) אות א ) והמהר"ל ( נר מצוה, עמ' כז ) שאף לאחר שכלתה רגל מן השוק, הכוונה שרוב האנשים כבר שבו לביתם, אך עדיין יש יחידים ההולכים ברשות הרבים אף בלילה (העירוני)]. , ויש שדקדקו מלשון הגמרא‏^[27] "נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ", שהדבר הוא רק מצוה מן המובחר ואיננו מעכב‏^[28]. (ויש שהקלו בזמנינו אף לכתחילה, ראה בהמשך).

המנהג בזמננו להדליק בפנים[עריכה]

רבים מהראשונים‏^[29] ומהאחרונים (בעיקר בארצות אשכנז וצרפת, אך גם במקומות נוספים באירופה‏^[30]), הזכירו שבזמנינו (- דהיינו בזמנם) מדליקים בפנים, ולא הזכירו את סיבת הדבר. בפשטות מסתבר שבמקומות אלו היה בדבר סכנה(כמשמעות הראשונים‏^[31]), ככל הנראה מחמת האנטישמיות ( ראה שו"ת הריב"ש סי' קיא ). ויש שכתבו שאף אם לא הייתה סכנה גמורה, מ"מ היה בדבר איבה וחשש ממשי שבעתיד הקרוב הדבר עלול להפוך לסכנה, ולא הצריכו כל אדם למדוד אם אכן יש סכנה מוחשית בהדלקה בפתח מבחוץ במקום זו בשנה זו ובשעה זו‏^[32].
אולם יש שכתבו שנהגו כן אף במקומות שבהם לא הייתה סכנה‏^[33], והביאו שיש מהראשונים‏^[34] שכתבו בפירוש שנהגו להדליק בפנים אף כשאין סכנה ( אוהל מועד, שער מועד קטן, דרך א נתיב ה; וכן בראשונים המובאים בסמוך). ויש מהראשונים מי שתמה על מנהג זה, וכתב שאיננו יודע מדוע בזמננו (- בזמנו) שאין סכנה, מדוע אין מדליקים בחצרות ( אור זרוע ח"ב סי' שכג אות ב ). ויש מהראשונים שכתבו ש"אחר שנהגו [להדליק בפנים] על [- מפני] הסכנה, נהגו" ( בעל העיטור, עשר הדברות, חנוכה, דף קיד, ד; וראה ב שבולי הלקט סי' קפה: "כתב בעל הדברות ז"ל, אחר שנהגו בשעת הסכנה נהגו, ומי שיכול להניחה מבחוץ מניחה מבחוץ ואם לאו מניחה על שולחנו").
להלכה, הפוסקים‏^[35] הביאו את עיקר הדין שיש להדליק בפתח הפונה לרשות הרבים, ובשעת הסכנה מדליקים בפנים, ושכך נהגו בזמננו; אך לא הביאו שניתן להדליק בפנים אף שלא בשעת הסכנה‏^[36].

לפיכך נחלקו בדבר חכמי זמננו. מהם שכתבו שבמקומות שבהם קיים חשש איבה, וחשש שבעתיד הקרוב הדבר עלול להפוך לסכנה, כדוגמת יהודים המצויים בחו"ל, רשאים להדליק בתוך הבית; אך בזמנינו בארץ ישראל אין חשש סכנה ואיבה‏^[37], לפיכך חוזר החיוב להדליק בפתח הבתים (הרב משה שטרנבוך בספרו תשובות והנהגות ח"ג סי' רטז וח"ה ריש סי' רכז ע"ש, ודברים דומים הביאו בשם הרב יוסף שלום אלישיב; וכן דעת הרב שריה דבליצקי והרב בנימין זילבר במאמריהם ובספריהם). ויש שכתבו שבמקומות שגרים גם יהודים וגם נכרים ניתן להדליק בפנים, מחשש פן יכבו את הנרות, אך במקומות שדרים בין ישראל חובה להדליק בחוץ, כעיקר התקנה{{הערה | כתב הרב נתן געשטטנער ( שו"ת להורות נתן ח"ד סי' סג אות ב-ג ): "ומדברי הראשונים הנ"ל [בהערה לעיל] נראה, שעיקר התקנה להדליק בחוץ נאמרה בזמן שישראל שרויים יחד ואין חשש ביטול מצוה מפני הגויים, וכאשר כן נראה מהש"ס... [לגבי הדלקה מפני החשד] אבל בזמן הזה שאנו שרויים בעוונותינו-הרבים בין הגויים, לא גרע מהמבואר במגילת תענית שאם [[נר חנוכה/מקום ההדלקה#מאי סכנה? | מתיירא מן הלצים שמדליק מבפנים...
ועוד נראה שעיקר החובה שיתפרסם הנס אינה אלא בין ישראל ולא בין הגויים, כי חיוב הפרסום הוא כדי שיבואו להודות לה' יתברך על נפלאותיו... וזה שייך רק לגבי ישראל שהם משבחים לה' יתברך על הנסים שעשה הקדוש ברוך הוא לנו... ולפי זה כשדר במקום שאין שום ישראל שם, נראה לכאורה שאין חיוב להדליק בחוץ."}}.
ומהם שלמדו זכות על המנהג להדליק נרות חנוכה בתוך הבית גם בזמננו, בארץ ישראל, ובפרט אצל חסידים. מהם שכתבו שאחר שנהגו בשעת הסכנה להדליק על השולחן בטלה התקנה המחייבת להדליק בפתח הפונה לחוץ ורשאי כל אחד להדליק לכתחילה על שולחנו ודיו‏^[38]. ויש שהוסיפו שיש שכתבו שניתן לבאר המנהג להדליק בפנים גם לפי שיטות הראשונים שכל טורח ומניעה מלהדליק בחוץ מוגדרת כסכנה‏^[39].

להרב יהושע מנחם אהרנברג ( בשו"ת דבר יהושע ח"א סי' מ, ח"ב סי' ק-קג, ובמאמרים שונים ), אב"ד בתל-אביב ומחשובי רבני חסידות בעלז' בדורנו, שיטה מחודשת וייחודית בנושא זה, ולדעתו מזמן שנקבעה תקנה חדשה לשעת הסכנה, מעתה בטלה התקנה הישנה, ואין כל סיבה להניח את נר החנוכה בחוץ (ויש בכך אף משום יוהרא), וייתכן שהמדליק נר חנוכה בפתח מבחוץ לא יצא ידי חובתו כלל. כמובן, שיטתו לא נתקבלה, ושאר פוסקי דורנו‏^[40] דחו את דבריו בנחרצות, בנימוקים שונים. הנימוק המרכזי לדבריהם הוא שהשולחן ערוך ( שולחן ערוך או"ח תרעא, ב ) ושאר הפוסקים הביאו את הדין שיש להניח את נר החנוכה בפתח מבחוץ (לבד שעת הסכנה), ורואים שאף לאחר הסכנה נותרה החובה להדליק נר חנוכה בפתח מבחוץ.

מקום ההדלקה בבניינים משותפים[עריכה]

במאה השנים האחרונות נבנו בניינים משותפים, בהם קומות רבות הפתוחות לחדר-מדרגות, הפתוח לרשות הרבים או לחצר הפתוחה לרשות הרבים. הפוסקים בדורות אלו נחלקו מהו מקום ההדלקה המועדף, יש אומרים שיש להדליק בפתח החצר או בפתח חדר המדרגות, יש אומרים שיש להדליק בחלון הפונה לרשות הרבים, ויש אומרים שיש להדליק בפתח הדירה לכיוון חדר המדרגות, ויש אומרים שיש להדליק בתוך הבית. נידון זה תלוי בגורמים נוספים (למשל, הגובה שיש מחלון הדירה לרשות הרבים; כמות העוברים בחדר-המדרגות; גובה הבניינים הסמוכים; כיווני החלונות; ועוד), וכל אדם צריך לשאול תלמיד חכם היכן עליו להדליק את הנרות.

גובה הנרות[עריכה]

אין להדליק נר חנוכה למעלה מעשרים אמה, ואין הדליק למעלה מעשרים אמה לא יצא ידי חובתו ( שולחן ערוך או"ח תרעא, ו ), וצריך לחזור ולהדליק נר חנוכה נמוך יותר (- פחות מעשרים אמה) בברכה ( מ"ב שם ס"ק כט בשם הפרי חדש ). ומסקנת הפוסקים שדין זה נוהג בין במדליק בפתח הסמוך לרשות הרבים ובין במדליק (- בשעת הסכנה) בתוך ביתו על שולחנו ( מ"ב שם ס"ק כח ), אלא שהמדליק בחוץ עליו למדוד עשרים אמה מגובה רשות הרבים, ואילו המדליק בבית עליו למדוד מרִצפת הבית.

צריך להניח את נר חנוכה למעלה משלושה טפחים מהקרקע ( שולחן ערוך שם ), כי אחרת אין ניכר שבעל הבית הניחו שם, אך בדיעבד אם הדליק מתחת לשלושה טפחים יצא ( מ"ב שם ס"ק כו ) ואינו צריך להדליק נר אחר.

מצוה להניח את נר חנוכה בגובה הנמוך מעשרה טפחים מהקרקע, ואם הניחו למעלה מעשרה טפחים (ומתחת לעשרים אמה) יצא ידי חובתו ( שולחן ערוך שם ). דין זה (להדליק נמוך מעשרה טפחים) הוא רק למצווה, אך ישנם מצבים שאין צריך להקפיד עליו. למשל, הדר בעלייה מדליק בחלון הפונה לרשות הרבים, אף אם החלון גבוה יותר מעשרה טפחים מרִצפת העלייה ( מ"ב שם ס"ק כז ע"ש ).

אופן ההדלקה בפתח ופרטי דיניה[עריכה]

מצוה להניח את נר חנוכה בטפח הסמוך לפתח ( שבת כב. ). אם יש בדלת מזוזה מצד ימין יש להניח את נר החנוכה מצד שמאל, כדי שיהיה מוקף במצוות, ואם אין בפתח מזוזה יש להעדיף להדליק את נר חנוכה מצד ימין ( שם ).

לקריאה נוספת[עריכה]

• תלמוד בבלי, מסכת שבת, כא:-כב., ובמפרשים
• טור ושולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרעא סעיפים ה-ח, ובמפרשים

וכן בספרי חכמי זמנינו:

• הרב ח.א. טורצ'ין, קונטרס חנוכה ומגילה
• הרב אשר וייס, מנחת אשר - בראשית, ירושלים תשס"ג, סימן נה, עמ' שס-שסד
• הרב אשר וייס, מנחת אשר - חנוכה, תשע"ד,
• ערוגות הבושם - קובץ תורני, ישיבת הר המור, גיליון ח - שבת, ירושלים תשע"א, עמ' 257-258,332-338

הערות שוליים