פרסום ושיווק

הערך נמצא בשלבי עריכה כדי למנוע התנגשויות עריכה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. שימו לב! אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחתו של הכותב. התבנית הונחה ע"י Shyk (שיחה) 10:35, 19 בנובמבר 2012 (IST)

פרסום[עריכה]

• היו נוהגים לשכור אדם שיכריז ביום השוק על הסחורה^[1].
• הגמרא מדברת על ציור צורות נאות בחנות כדי לגרום לאנשים להגיע אליה ולקנות בה (הרחבה על כך בהמשך הערך).
• מוכר בשמים דרוש לו שיהיה ריח טוב של בשמים בחנותו כדי שאנשים יכנסו ויקנו אצלו בשמים ^[2].

אמנות לצורך פרסום ושיווק[עריכה]

• בהלכות ריבית יש שמותר לאדם ששכר שדה מחבירו ללוות מהמשכיר כסף להשקיע בטיוב השדה, ומשום כך לשלם יותר מהמקובל בדמי שכירות השדה. אין זו ריבית משום שהכסף הנוסף שמשלם נחשב לתשלום עבור שכירות שדה מעולה יותר, ולא תשלום ריבית על ההלוואה שנטל. על פי כלל זה, רק השקעת הכסף בדבר הנשכר, מותרת. זאת, משום שבפועל השקעה זו הופכת את הדבר הנשכר למעולה יותר, ולכן לראוי לדמי שכירות גבוהים יותר. הגמרא מביאה יישומים נוספים לעיקרון זה, באדם ששוכר חנות ובמקביל לווה מהמשכיר סכום כסף, ולהוסיף על דמי השכירות כתשלום לחוב. אם רצונו להשקיע את הכסף בשכלול החנות עצמה, הרי זה מותר, שהרי חנות משוכללת מושכרת ביותר מאשר חנות רגילה. לעומת זאת, השקעה של הכסף בסחורה שתימכר בחנות אסורה, כיון שאז התשלום הנוסף על השכירות הוא תשלום ריבית על ההלוואה. בדומה לזה, אדם ששוכר ספינה מחברו, ורוצה ללוות מהמשכיר כסף כדי להשקיע ביפוי המפרש של הספינה, כדי שימצאו שוכרים רבים לספינתו, הדבר מותר. על שתי דוגמאות אלה אומרת הגמרא שיפוי החנות או הספינה בצורות נאות גורם לכך שאנשים ירצו להיכנס לחנות לאכול בה, ולשכור שייט בספינה. על יפוי החנות כותב רש"י: לצור בה צורות - שיוציא מעות הללו לצור בו צורות, שתהא נאה, והכל רצין לתוכה לקנות ולאכול שם מקומה של האמנות ככלי לשיווק נראה יותר בדברי המאירי שם: שאתקן החנות בציור וכיור כדי שיקנו הרואים ויקפצו ליכנס לתוכו לראות הצורות ויקנו מן הסחורות, ובמה שכתב המאירי לגבי יפוי מפרש הספינה: "אתקן בהם ספינה זו לעשות בה וילון נאה להקפיץ בה הרואים". .^[3].

המותר והאסור בפרסום ושיווק[עריכה]

• חלוקת מוצרים חינם כדי למשוך קונים - "רבי יהודה אומר לא יחלק החנוני קליות ואגוזין לתינוקות מפני שהוא מרגילן לבא אצלו וחכמים מתירין" בבלי בבא מציעא ס, א. וטעמם של חכמים שמתירים, מפני שיש הזדמנות שווה לשאר המוכרים לחלק גם הם מוצרים חינם כדי למשוך את הקונים אליהם - "מאי טעמייהו דרבנן דאמר ליה אנא מפליגנא אמגוזי ואת פליג שיסקי" בבלי בבא מציעא ס, א.
• הוזלות ומבצעים - "ולא יפחות את השער וחכמים אומרים זכור לטוב (-משום שגורם להוזלת מחירים גם אצל מוכרים אחרים)" בבלי בבא מציעא ס, א.
• מכירת מוצר אחרי שברר ממנו את הפסולת - במחיר העולה על הפסולת הנבררת - "לא יבור את הגריסין דברי אבא שאול וחכמים מתירין (-משום שהקונים רואים את פשר מעשיו, ואינו מושך אותם בדבר שאינם רואים^[4]" בבלי בבא מציעא ס, א.
• איסור יצירת מראה נאה למוצר שבתוכו אינו משובח - "ומודים שלא יבור מעל פי מגורה שאינו אלא כגונב את העין" בבלי בבא מציעא ס, א.
• שיפור מראה חיצוני של מוצר שאינו חדש אלא מחודש - "אין מפרכסין לא את האדם ולא את הבהמה ולא את הכלים" בבלי בבא מציעא ס, א.
• איסור הטבת מראה מוצר שאינו משובח כמו שמראים אותו - "אין משרבטין את הבהמה (- לפי פירוש אחד בגמרא אין משקים את הבהמה במי סובין כדי שינפחו מעיה ושערה נזקף. לפי פירוש אחר שזוקף שער הבהמה כשרביט, שתראה שמינה, רש"י)בבלי בבא מציעא ס, ב.
• "אין נופחין בקרביים ( - אין נופחין בקרביים הנמכרים בבית הטבח, כדי שיראו רחבים וגדולים, רש"י)".
• ואין שורין את הבשר במים ( - כדי שילבין, ועל ידי כך בשר כחוש ייראה שמן, רש"י).
• היתר לייפות מוצר שהופך אותו ליפה יותר באופן אמיתי: שמואל התיר להוסיף קישוט לבגד, סרבל, שעומד להימכר ליפותו. זאת באופן שהמוצר חדש, ואינו עושה כן אלא ליפותו. אם המוצר ישן ועל ידי הרקמה נראה כחדש יותר ממה שהוא באמת, אסור.
• רב יהודה התיר ליפות יריעות שיש על גביהן ציורים, על ידי כיבוסן במי סובין. בגמרא מבואר שהכוונה ליפות מוצר חדש שיראה יפה יותר, אך אין לשוות מראה חדש למוצר ישן כדי למוכרו במחיר גבוה יותר ממחירו כשהוא ישן^[5].
• רבא התיר להדק בגדי פשתן כדי שהחוט ממנו הם עשויים ייעשה דק יותר והמוצר יהיה משופר יותר. גם לגבי זה אומרת הגמרא שהיתר זה הוא לגבי מוצר חדש.^[6]בבלי בבא מציעא ס, ב
• רבא התיר לצייר על הבגד עיטור של "חצים" כדי ליפותו לפני המכירה ועל ידי כך למכור אותם במחיר גבוה יותר^[7] הגמרא מבארת שההיתר הוא בבגד חדש שמייפה אותו ועל ידי כך מוכנים הקונים לשלם עליו יותר^[8] אך לא בבגד ישן שעל ידי הציור הוא מנסה למוכרו כחדש. בבלי בבא מציעא ס, ב
• רב פפא התיר לצייר על הבגד עיטור של "סירים" לפני המכירה, ועל ידי כך למכור אותם במחיר גבוה יותר^[9] בבלי בבא מציעא ס, ב

שכנוע אדם לקנות[עריכה]

• על החפץ חיים מסופר שלא רצה שיפצירו באנשים לקנות את ספריו, מחשש גזל^[10].
• האם שכנוע אדם לקנות חפץ באמצעות הצגתו לפניו באורח שמושך את ליבו לרכוש אותו, ומשכנע אותו להתאוות לחפץ זה, ומעורר בלבו תאווה גשמית לחפץ, נחשב 'לפני עיוור במידות'? - בספר מוסר אביך (עמ' עט-פ) סובר שיש איסור לפני עיוור גם בהכשלת אדם בהתפרצות מידה רעה. לפי זה לכאורה גם בפרסום שיוצר תשוקה ותאווה לחומריות יש איסור לפני עיוור. אך, הרב קוק מסייג את דבריו שדווקא באופן שברור לחלוטין שתתפרץ מידה רעה, ותנוצל לרע. אם לא ברור שתתפרץ מידה רעה, או שיתכן שתתפרץ מידה רעה אך תנווט בידי מי שהתפרצה אצלו לאפיק חיובי, אין איסור לפני עיוור בכך. על פי זה מותר לגרום לאדם לרצות דברים חומריים, על ידי פרסום ושיווק^[11].

הערות שוליים