פרשני:בבלי:ביצה כח ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

ביצה כח ב

חברותא[עריכה]

אמר רב נחמיה בריה דרב יוסף: הוה קאימנא קמיה דרבא, והוה קא  מעבר לסכינא אפומא דדקולא. ראיתיו מעביר את הסכין על פי הסל.
ואמרי ליה, ושאילתיו: האם כדי לחדדה קא עביד מר, או להעביר שמנוניתה?
ואמר לי: להעביר שמנוניתה.
וחזיתי לדעתיה, הבחנתי כי לפי האמת - דלחדדה קא עביד.
אלא, וקסבר: הלכה כרבי יהודה שמכשירי אוכל נפש מותרים, ואין מורין כן. כדי שלא יזלזלו אף במכשירי אוכל נפש שאפשר לעשותם מאתמול, ולא התיר רבי יהודה אלא מכשירי אוכל נפש שאי אפשר לעשותם מאתמול.
ואמר אביי: הוה קאימנא קמיה דמר (רבה), והוה קא מעבר סכינא אשפתא דרחיא, על שפת הריחיים.
ואמרי ליה ושאילתיו: האם לחדדה קא בעי מר או להעביר שמנוניתה?
ואמר לי: להעביר שמנוניתה.
וחזיתי לדעתיה דלחדדה קא עביד,
וקסבר: הלכה ואין מורין כן.
איבעיא להו: מהו להראות סכין לחכם ביום טוב?
שיש על כל שוחט להראות את סכינו לחכם לפני שחיטה. והסתפקו האם להראות את הסכין לחכם גם ביום טוב, כי שמא אם יראה לחכם יהיה פרסום לדבר, ויראה הענין כעובדא דחול, כאילו שוחטים בכונה למכור באיטליז?
רב מרי בריה דרב ביזנא שרי,
ורבנן אסרי.
ורב יוסף אמר: תלמיד חכם רואה לעצמו, ומשאילה לאחרים.
ואמר רב יוסף: סכין שעמדה מלחתוך חד, אך לא נפגמה - מותר לחדדה ביום טוב.
והני מילי שמותר לחדדה הוא באופן דפסקא מלחתוך אגב דוחקא, בדבר שהוא דחוק וקשה, אבל אם הפסיקה לחתוך בכלל, אסור לחדדה. כיון שיש בחידוד שכזה טירחה רבה.
דרש רב חסדא ואיתימא רב יוסף: אחד סכין שנפגמה, ואחד שפוד שנרצם, שראש השיפוד נשבר, ואינו נתחב בבשר, ואחד גריפת תנור וכירים ביום טוב מהטיח שנפל בתוכו ולא היה ידוע ממנו מבעוד יום - באנו למחלוקת רבי יהודה ורבנן בדין מכשירים.
דתניא: אין בין יום טוב לשבת אלא מלאכת אוכל נפש בלבד.
רבי יהודה מתיר אף מכשירי אוכל נפש.
מאי טעמא דתנא קמא?
אמר קרא (שמות יב טז) "אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם".
"הוא" - ולא מכשיריו.
ורבי יהודה: אמר קרא "לכם" -
לכם - לכל צרכיכם.
ותנא קמא, הא כתיב "לכם"?
אמר לך: ההוא "לכם" בא למעט: לכם ולא לנכרים.
ואידך רבי יהודה, נמי, הא כתיב "הוא"!?
אמר לך: כתיב הוא, וכתיב לכם.
ולא קשיא:
כאן - במכשירין שאפשר לעשותן מערב יום טוב, נאמר "הוא" למעט.
כאן - במכשירין שאי אפשר לעשותן מערב יום טוב נאמר "לכם" לרבות.
אמר שמואל: שפוד שנרצף שנמעך והתעקם אך לא נשבר, ועדיין אפשר להשתמש בו - אסור לתקנו ביום טוב, אפילו לרבי יהודה.
ופרכינן: פשיטא! שהרי אפשר להשתמש בו עדייין וטירחה ביום טוב שלא לצורך היא !!
ומשנינן: לא צריכא לחדש זאת אלא שאפילו תיקון קל אסור, דאף על גב דמפשיט בידיה ולא צריך תיקון בפטיש, אסור לעשותו.
ואמר רב יהודה אמר שמואל: שפוד שצלו בו בשר - אסור לטלטלו ביום טוב היות והוא מאוס, והוי מוקצה מחמת מיאוס.
רב אדא בר אהבה אמר רב מלכיו: שומטו לשיפוד מיד על ידי טלטול מהצד אך לא בטלטול רגיל, ומניחו בקרן זוית.
אמר רב חייא בר אשי אמר רב הונא: והוא, זה שיכול לטלטלו הוא כשיש עליו כזית בשר. (עיין בהרחבה בביאור הלכה תקי"ח ביאור הענין והגירסא).
רבינא אמר: אף על פי שאין עליו בשר מותר לטלטלו, כדי שלא ינזקו בו אנשי ביתו. מידי דהוה כמו הדין אקוץ שמותר להוליך קוץ ברשות הרבים פחות מארבע אמות כדי שלא יזיק.
כיון שהוזכרה כאן הלכה בשם רב מלכיו ויש גם אמורא בשם רב מלכיא, אמר רב חיננא בריה דרב איקא את הרשימה, שלא נחליף את השמות בכל הלכה שנאמרה בשמם:
ההלכות בענין שפוד, שפחות, וגומות - רב מלכיו אמרן.
בלורית, אפר מקלה, וגבינה - רב מלכיא אמרן.
רב פפא בא לחלוק על כך שרב מלכיו אמר את ההלכה בענין שפחות, ולכן אמר סימן במקום הרשימה של רב חיננא:
הלכות המתייחסות לענינים שהוזכרו במתניתין ומתניתא, במשניות ובברייתות - רב מלכיא אמרן.
שמעתתא, שמועות בפני עצמן, שאינן מתייחסות לאמור במשנה או בברייתא - רב מלכיו אמרן.
וסימניך: מתניתין - מלכתא. שהמשנה היא בלשון נקבה וגם רב מלכיא דומה לשם נקיבה. (והמשנה, שהיא דברי תנאים היא, סמכותית כמלכה רש"י בעבודה זרה כט א).
מאי בינייהו?
איכא בינייהו השמעתתא בענין שפחות, שמתייחסת לדברי המשנה, ולכן לפי רב פפא לא רב מלכיו אמרה אלא רב מלכיא.
מתניתין:
לא יאמר אדם לטבח שקול לי בדינר בשר, היות ואסור להזכיר פיסוק דמים.
אבל אלא שוחט הטבח, ומחלק ביניהם.
גמרא:
ומסתפקת הגמרא: היכי עביד, איך יעשה אדם שאינו רוצה לקחת בשר אלא רק בדינר אחד או שנים?
ומבארת: יש לו לומר אם רוצה חתיכה או חצי חתיכה מהחתיכות הקבועות שהיו הקצבים חותכים (שהיה דרכם לחתוך את כל הבהמה לחתיכות בשר שוות), ובכל מקום היה שם אחר לאותה חתיכה.
ומביאה הגמרא את שמות החתיכות בכמה מקומות, וכיצד צריך לבקשן מהטבח ביום טוב: כי הא <img alt='' src='p_amud.bmp title='מיקום עמוד מדויק'>  דבסורא אמרי קראו לחתיכה הקבועה: תרטא, ופלגו (או חצי) תרטא.

דרשני המקוצר[עריכה]