פרשני:בבלי:יומא סב א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

יומא סב א

חברותא[עריכה]

וליטעמיך, וכי עדרו שורף?! כלומר: והרי מאותו טעם נאמר גם לגבי שריפה, שלא ישרף אלא אחד, ולא כן אמרו בברייתא, אלא: וכולן נשרפין אבית הדשן?!  310 

 310.  ביאר בשיח יצחק, שאין כוונת הגמרא להקשות מרבי אלעזר ורבי שמעון שאין הלכה כמותם; אלא שרב נחמן אמר מן הסברא שאין לשלח את כולם, על זה מקשי ליה, שהרי רואים אנו כי רבי אלעזר ורבי שמעון לא חששו לסברא זו, ויש לומר כי אף חכמים מודו גבי שעיר המשתלח, שאין הוא תלוי בחבירו שעלה לה', והואיל ובו לא נעשה שום דיחוי הרי הוא נשלח לעזאזל. וסיים שם: וממה שכתבתי יתבאר לך דאין מכאן ראיה לפסוק כרבי אלעזר ורבי שמעון, דסבירא להו כולן נשרפין וכמו שכתב הפרי חדש ז"ל בהלכות עבודת יום הכפורים פרק ה הלכה ט יעויי"ש.
ומפרשינן: מי דמי?!
התם - לגבי שריפה - לא כתיב "אותו".
אבל הכא - גבי שעיר לעזאזל - כתיב: לשלח "אותו" לעזאזל המדברה, ללמדך: אחד ולא שנים.  311 

 311.  ביאר בשיח יצחק: דהכי קאמר ליה רב נחמן לרבא, כי מה שאמר "וכי עדרו משלח", אין זה מן הסברא, ואין להקשות עליה מדברי רבי אלעזר ורבי שמעון; אלא מכח מיעוט הכתוב שנאמר "אותו".
איתמר:
רב פפי משמיה דרבא אמר: השעיר הראשון שהגריל עליו אותו משלח לעזאזל.
ורב שימי משמיה דרבא אמר: אחרון משלח.
ומקשינן: בשלמא רב שימי משמיה דרבא דאמר: אחרון משלח, יש להבין טעמו, משום דקסבר: הואיל וגמר בו כפרה בבן זוגו, ולפיכך שעיר זה הוא שמשתלח (רא"ל).
אלא רב פפי משמיה דרבא דאמר: ראשון משלח, אף שהוא סובר כי אין שייך סברת "הואיל וגמר בו כפרה" אלא בבן זוגו שעלה לה' ולא בו, מכל מקום מאי קסבר, מאיזה טעם משלח את הראשון (עפ"י ת"י)?!
ומפרשינן: סבר לה כרבי יוסי דקאמר: מצוה בראשון.
דתנן: שלש קופות היו במקדש של שלש שלש סאין, שבהם תורמים את הלשכה.
ישראל היו נותנין את שקליהן (מחצית השקל לקרבנות ציבור) בלשכה מיוחדת, וממנה היו מעבירים את השקלים לשלש קופות, והיה כתוב עליהם א ב ג.
ותניא: אמר רבי יוסי: למה כתוב עליהם אב"ג? כדי לידע איזה מהן נתרמה ראשון, להביא הימנה (ליטול לקרבנות ציבור מן הקופה הראשונה) בראשון (בתחילה), שמצוה בראשון.
ודחינן: אין לדמות עניננו לקופות, כי יש לומר: דילמא שאני התם דבעידנא דאיתחזאי קמייתא לא איתחזאי בתרייתא, כשנראתה הראשונה להביא ממנה קרבנות, הרי עדיין לא נראתה השניה לכך, היות שעדיין לא נתרמה; ולפיכך לורחים אותם מזו שנראתה ראשונה לכך -
אבל בעניננו, שנראו כל שלושת השעירים כאחד להישלח לעזאזל כשנגמרו כל המתנות, אין לך ללמוד שמצוה לשלח רק את זה שהוגרל עליו ראשון.
אלא רבי יוסי דפסח -
דתניא: המפריש פסחו ואבד, והפריש אחר תחתיו, ואחר כך נמצא הראשון והרי שניהן עומדין, אי זה מהן שירצה יקריב, דברי חכמים.
רבי יוסי אומר: מצוה בראשון, ואם היה שני מובחר ממנו, הרי זה יביאנו לשני.

מתניתין:

שני שעירי יום הכיפורים (אחד לה' ואחד לעזאזל) מצותן שיהיו שניהן שוין במראה, בצבעם (שיהיו שניהם שחורים או לבנים או שחומים), ושוים בקומה,  1  ובדמים, שיקנו שני שעירים במחיר שוה,  2  ובלקיחתן, שקנייתם תהיה כאחד, באותה שעה.  3 

 1.  הקשו הראשונים: איך יתכן ששני השעירים יהיו שוים במראה ובקומה ובדמים? הרי בענין בן סורר ומורה אמרו חכמים (סנהדרין עא א) שלא היה מעולם, וגם לא יהיה יתקיים דין בן סורר ומורה לעולם. כי צריך שיהיו אביו ואמו שוים במראה ובקומה ! ותירצו שדוקא בני אדם יש להם בפרצופם ובקומתם הבדלים בין איש לרעהו, אבל בבעלי חיים יתכן שיהיו שוים במראה ובקומה. וחזרו והקשו: בירושלמי אמרו שאפילו חיטה אינה דומה לחברתה לגמרי, וכל שכן בהמה ! ותירצו: דוקא לענין בני אדם צריך שיהיו שוים לגמרי. אבל לענין בעלי חיים מספיק שיהיו שוים עד כמה שאפשר. תוספות ישנים, תוספות רא"ש, ומובא בהרחבה בריטב"א. וכתב הריטב"א שכך נראה גם מפירוש רש"י שפירש שוין במראה - שיהיו שניהם לבנים או שחורים. (כלומר, שמספיק שיהיו שוים בצבעם, ואין צריך שיהיו שוים בצורתם).   2.  בירושלמי מבואר שהכוונה היא שיהיו שני השעירים שוים בשומנם שראוי לקחת עליהם מחיר שוה. ואפילו אם קנה אחד בדמים יתירים מחברו הרי זה בכל "שוים בדמים". אבל אם אין שני השעירים שוים בשומנם, וקנה את שניהם במחיר אחד, אין זה בגדר שוים בדמים. ועיין רש"ש.   3.  ואיך יתכן שיקנה את שני השעירים באותה שעה ממש? כתבו תוספות ישנים שדבר זה יתכן בשני אופנים: א. כגון שקנה את שניהם מאדם אחד. ב. כגון שקנו את שני השעירים משני אנשים, ושני המוכרים עשו שליח אחד לקבל עבור שניהם את המעות. ולענין הקדש מעות קונות שנאמר "ונתן הכסף וקם לו". וכתב על זה בתוספות הרא"ש: קצת קשה לדבריהם, מדוע המשנה אמרה בסיפא "לקח אחד היום ואחד מחר כשרים בדיעבד"? הרי היה יכול לומר לקח שניהם משני בני אדם (שלא על ידי שליח) כשרים בדיעבד! ורבנו אליקים פירש: "ולקיחתן כאחד" שלקיחתן תהיה באותו יום, משמע מדבריו שאין צריך שיקנה את שניהם באותה שעה ממש. ושלא כדברי תוספות ישנים (ולדבריו מדויק המשך המשנה "לקח אחד היום ואחד למחר").
ואף על פי שאין שני השעירים שוין במראה ובקומה ובדמים, הרי הן כשרין בדיעבד, מפני שאין דבר זה מעכב, אלא מצוה לכתחילה.
וכן אם לקח אחד היום ואחד למחר, הרי הן כשרין, ואף על פי שלא היתה לקיחתן כאחד, מפני שאין זה אלא מצוה לכתחילה.
ואם מת אחד מהם, משני השעירים, הרי:
אם עד שלא הגריל (לפני ההגרלה) מת, יקח בן זוג לשני, לשעיר החי. (כמו ששנינו לעיל שאם לקח אחד היום ואחד למחר, כשרים).  4  ואם משהגריל (אחרי ההגרלה) מת אחד מהם, יביא זוג אחר - שני שעירים נוספים - ויגריל עליהם בתחילה, גורל חדש. אחד לה' ואחד לעזאזל.  5 

 4.  הקשו תוספות ישנים: בגמרא מבואר ששעיר שלקחוהו לשם שני שעירי החטאת ולא הגרילו עליו אפשר לשנות ולהקריבו לשם שעיר החטאת (של יום הכיפורים) הנעשה בחוץ, ואם כן, כאשר מת שעיר אחד, יכול לקחת שנים אחרים יחד ולהגריל עליהם, (ויקיים את המצוה - שתהיה לקיחתן כאחת), ואת הראשון יקח לשם שעיר הנעשה בחוץ ! ותירצו: מדובר שכבר לקח שעיר אחר לצורך שעיר הנעשה בחוץ. וכן כתוב בתוספות הרא"ש. אבל הריטב"א כתב שאין מצות לקיחתם כאחד חשובה כל כך, עד שנקח את השעיר הראשון לשם שעיר הנעשה בחוץ (ועיין שיח יצחק על תוספות ישנים).   5.  לעיל לט ב נחלקו אמוראים (בדעת רבי יהודה ורבי נחמיה) אם מצות ההגרלה מעכבת (כלומר אם הביא שעיר ופירש בפיו שיהיה לשם שעיר של השם, או לשם שעיר של עזאזל. האם דיבור חל אף על פי שלא נעשה על ידי הגרלה). ודברי האומר שהגרלה אינה מעכבת עמדו בתיובתא (בדף מ א). וכתבו הראשונים שאפילו הסובר שהגרלה אינה מעכבת, מודה שצריך להביא שנים אחרים משום שלכתחילה יש מצוה בדבר (ואף על פי שלענין מצות "לקיחתן כאחת" שנינו במשנה לעיל שאם מת אחד לפני ההגרלה יקח זוג לשני, ואין לקיחתן כאחד, יש לחלק: שמצות הלקיחה היא מצוה שעיקרה בערב יום הכיפורים. ואינה חמורה כמו מצות ההגרלה שהיא עבודת יום הכיפורים עצמו). על פי תוספות ישנים, תוספות רא"ש וריטב"א (ראה גם שיח יצחק על תוספות ישנים). אך דעת רבי שמעון שמצות ההגרלה אינה מעכבת. ואם מת אחד מהם יקח שעיר שני בלי הגרלה. (לעיל מ א. ולקמן סג ב).
ויאמר הכהן, כפי שמבארת המשנה, בהתאם לשעיר שמת:
א. אם אירע שהשעיר של שם מת - יאמר הכהן כך:
זה השעיר שעלה עליו עתה הגורל לשם - יתקיים תחתיו של השעיר הראשון של שם שמת.
ונמצא שיש בידו עתה שעיר אחד לה', ושני שעירים לעזאזל. האחד השעיר שנותר מההגרלה הראשונה, והשני הוא בן זוגו של זה. ולהלן המשנה תבאר מה יעשה בשעיר המיותר.
ב. ואם השעיר של עזאזל מת - יאמר כך: זה שעלה עליו הגורל עתה לעזאזל יתקיים תחתיו של השעיר לעזאזל הראשון שמת.
ונמצא שיש בידו עתה שני שעירים לה', ושעיר אחד לעזאזל.
ומבארת המשנה מה יעשה בשעיר המיותר בכל אחד משני האופנים:
והשני, השעיר המיותר (אם השעיר של ה' מת הרי יש שני שעירים לעזאזל, ורק אחד מהם משתלח. וכן להיפך, אם השעיר של עזאזל מת, הרי יש כאן שני שעירים לה'. ורק אחד מהם קרב לה').  6 

 6.  הגמרא תפרש לאיזה "שני" התכוונה המשנה: האם הכוונה לשעיר הנותר בזוג הראשון (ומקריב את שני השעירים שבזוג השני), או, שכוונת המשנה לשעיר השני שבזוג השני שהביא אחר מיתת הראשון, (ומקריב את השני שנותר מהזוג הראשון).
ירעה עד שיסתאב, יפול בו מום, וימכר, והרי הוא יוצא לחולין במכירה זו, ודמיו קדושים, ויפלו דמיו לעולת נדבה של ציבור.  7 

 7.  היינו, היו נותנים את הדמים לשופר (קופה שראשה צר ותחתיתה רחבה, כעין שופר) שהיה במקדש. ל"קיץ המזבח". שביום שלא הביאו היחידם קרבנות, היו קונים מאותן מעות עולות נדבת ציבור כדי שהמזבח לא יהיה בטל מקרבנות (על פי תפארת ישראל).
ועל אף שהדין הוא שחטאת שהתכפרו בעליה באחרת (כגון חטאת שאבדה, והקריבו הבעלים אחרת תחתיה, ונמצאה הראשונה) הרע היא פסולה להקרבה, ומכניסים אותה לחדר ונועלים אותה עד שהיא מתה.  8 

 8.  נאמרה הלכה למשה מסיני שחמש חטאות מתות.
ואם כן, כאשר יש לפנינו שני שעירי חטאת לה', האיך השעיר השני (המיותר) ירעה עד שיסתאב, ויביא בדמיו עולת נדבה? והרי צריך להיות דינו כדין כל חטאת שהתכפרו בעליה באחרת, שהיא מתה!  9 

 9.  קושיא זו קשה אף על שעיר של עזאזל (וכן מוכח בהמשך המשנה "ועוד אמר רבי יהודה" וכו') ואף על פי שלא הקריבוהו כדין החטאת, אלא שלחוהו למדבר, בכל זאת הוא קרוי חטאת. שנאמר (ויקרא טז ה): "ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עיזים לחטאת" מכלל ששניהם נקראים "חטאת".
תשובתך: שאין חטאת ציבור מתה, אלא רק חטאת יחיד (שהתכפרו בעליה באחרת), שרק בחטאת יחיד נאמרה הלכה למשה מסיני שהיא תמות.
ואילו שעיר החטאת של יום הכיפורים הוא חטאת הציבור.  10  רבי יהודה אומר: אף חטאת הציבור שהתכפרו בעליה באחרת תמות. ולכן גם כאן ימות השעיר המיותר.

 10.  שנאמר (ויקרא טז ה): "ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עיזים לחטאת". מכאן שבאים מכספי הציבור. (רע"ב). והטעם שחטאת ציבור אינה מתה מבואר במסכת תמורה (טו, ב) ובהוריות (ו א): חטאת יחיד שמתו בעליה, הרי היא הולכת למיתה. ובציבור ודאי אין לומר כן, שהרי היו מביאים את קרבנות הציבור כל השנה מהשקלים שהפרישו ישראל באדר, ואם נאמר שגם בחטאת ציבור נאמר הדין שחטאת שמתו בעליה תמות, קשה: איך יכלו להביא מאותם שקלים את חטאות המוספין? הרי יתכן שחלק ממפרשי השקלים מתו לפני הרגלים, והרי זו חטאת שמתו בעליה ! אלא בעל כרחך שחטאת הציבור שמתו בעליה לא נאמר בה דין מיתה. ומאחר שחטאת הציבור שמתו בעליה ודאי אין דינה למיתה, למדים ממנה שגם חטאת הציבור שנתכפרו בעליה באחרת לא נאמר בה דין מיתה. (ועיין תוספות תמורה טו, ב ד"ה וקא קרבה).
ועוד אמר רבי יהודה: אם אירע אחרי ששחטו את שעיר החטאת לה', שנשפך הדם, עוד לפני שהכהן הגדול סיים לעשות את כל ההזאות שנאמרו בו (ולא יצאו ידי חובתו) - צריך להביא שני שעירים אחרים ולהגריל עליהם (כדי שיוכל להביא שעיר אחר לחטאת ולהזות את דמו), ויקריב אחד לה' ואחד ישלח לעזאזל, וישאר בידו השעיר הראשון לעזאזל כשהוא מיותר.
ומאחר שלדעת רבי יהודה חטאת ציבור שנתכפרו בעליה באחרת מתה, לכן, גם כאן ימות השעיר המשתלח הראשון המיותר, שהרי כבר התכפר בשעיר המשתלח שבזוג השני.
ואם מת השעיר המשתלח אחרי שחיטת שעיר החטאת של השם, צריך להביא שני שעירים אחרים ולהגריל עליהם. ויקריב מהזוג השני אחד לה' ואחד לעזאזל.
ונמצא ששעיר החטאת הראשון הוא מיותר, ולכן ישפך הדם שלו.  11 

 11.  מדברי רבי יהודה מוכח, שהוא ודאי סובר ששני השעירים שבזוג השני קרבים, ולא השעיר שנותר מהזוג הראשון. (אלא אותו שעיר ימות), ובגמרא יתבאר מדוע לא הקריבו את הראשון. עוד יתבאר בגמרא מה בא רבי יהודה להוסיף במה שאמר כאן (ב"ועוד אמר רבי יהודה" וכו').

דרשני המקוצר[עריכה]