פרשני:משנה:ברכות ב ג

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

משנה:ברכות ב ג

המשנה מתחילה לדון האִם מותר לקרוא שמע בלחש עד כדי כך שלא ישמע הקורא את קריאתו:

• תנא קמא - יצא ידי חובתו.
• רבי יוסי - לא יצא.

לאחר מכן המשנה דנה האִם מי שקרא את שמע אבל חיבר מילים, כמו למשל את "בכל לבבך" אמר "בכלבבך" ("קָרָא וְלֹא דִּקְדֵּק בְּאוֹתִיּוֹתֶיהָ") יצא הוא לא:

• רבי יוסי - יצא.
• רבי יהודה - לא יצא.

בחלק השלישית של המשנה מובא הלכה מה צריך לעשות במקרה ש"קּוֹרֵא לְמַפְרֵעַ" - כלומר הקורא את שמע אבל מדלג על מילים, אולם בסוף אומר את כל קריאת שמע:

• הדין - לא יצא, ואִם קרא וטעה, יחזור למקום שטעה.

וההלכה למעשה, ראו בפסקה "הלכה למעשה".

הלכה למעשה[עריכה]

• הַקּוֹרֵא אֶת שְׁמַע וְלֹא הִשְׁמִיעַ לְאָזְנוֹ - יצא, כי:

א. הלכה תמיד כתנא קמא
ב. כך נפסק להלכה בשולחן ערוך‏[1] אולם, צריך ל"השמיע לאזנו" אבל אִם לא השמיע, יצא.

• קָרָא וְלֹא דִּקְדֵּק בְּאוֹתִיּוֹתֶיהָ - נפסק להלכה בשולחן ערוך‏^[2] כדברי רבי יוסי ש"יָצָא" ידי חובתו, אבל צריך ל"דִּקְדֵּק בְּאוֹתִיּוֹתֶיהָ".

• הַקּוֹרֵא לְמַפְרֵעַ, לֹא יָצָא. קָרָא וְטָעָה, יַחֲזֹר לְמָקוֹם שֶׁטָּעָה -

סיכום[עריכה]

במשנתו יש שני מחלוקות ודין אחד, הקורא את שמע ולא השמיע לאוזנו, ולא דקדק באותיותיה' והקורא למפרע. השולחן ערוך עונה לנו תשובה לשני המחלוקות הראשונות באורח חיים סימן ס"ב ובשניהם התשובה "יצא ידי חובתו, אבל מתחילה כדי שלא יעשה כך".