פרשני:משנה תורה לרמב"ם :הלכות דעות א ד
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
משנה תורה לרמב"ם :הלכות דעות א ד הדרך הישרה, והנכונה שאדם צריך ללכת בה, זה לנהוג בכל מידה ומידה באופן ממוצע, כלומר אם נתייחס למידות כסקאלה שבכל קצה נמצאת קיצוניות אחת של אותה מידה, אז הדר הישרה היא ללכת באמצע הסקאלה, לנהוג בכל מידה ומידה באופן בינוני. ולכן אמרו חכמים שאדם צריך תמיד לבדוק את ההתנהגות שלו ואת התפיסות שלו בשביל לוודא שהוא נמצא במקום הממוצע, ואם הוא לא נמצא שם יכוון את עצמו לשם כדי שיהיה שלם בגופו. למשל: במידת הכעס לא ילך לקצה אחד ויהיה כעסן שכועס על כל דבר, ומצד שני לא ילך לקצה אחר של אדם שמתנהג כמו מת שלא מרגיש כלום. אלא ינהג במידה האמצעית שבדרך כלל לא יכעס אבל אם יש דברים גדולים שראוי לכעוס עליהם בשביל למנוע חזרה על אותם מעשים בכאלה דברים יעשה עצמו ככועס (כלפי חוץ, אבל לכעוס באמת אסור לעולם). וכן במידת התאווה לא יתאווה לכו לדבר אבל גם לא יפרוש מכל דבר אלא יתאווה לצרכים הבסיסים של הגוף שבלעדיהם אי אפשר לחיות כמו שנאמר "צדיק אוכל לשובע נפשו" אוכל, ולא פורש לגמרי, אבל רק דברים שהוא צריך בשביל לשבוע. וכן כשעובד לא יעבוד יותר מידי בשביל להשיג ממון או קצת מידי פחות ממה שהוא צריך לחיו אלא יעבוד בשביל הדברים שהוא צריך למחייתו כמו שנאמר "טוב מעט לצדיק" ולא יהיה קמצן גדול ולא נדיב באופן מוגזם אלא נותן כפי יכולתו, ביחס לרכוש שיש לו, וילווה באופן מחושב למי שצריך. ולא יהיה הולל שכל הזמן נמצא בקלות ראש וגם לא יהיה כל הזמן עצוב, אלא יהיה שמח והלך בסבר פנים יפות. וכן בכול שאר מידותיו וההתנהגויות שלו. והדרך הזו היא דרכם של החכמים, ואם הולך בדרך הזאת בכול מידותיו נקרא חכם.