פרשני:משנה תורה לרמב"ם :הלכות דעות ב ד

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

משנה תורה לרמב"ם :הלכות דעות ב ד תמיד ירבה האדם לשתוק ולא ידבר אלא בדברי חוכמה (למשל דברי הגות והתבוננו ת על העולם)או בדברים שהם לצורך חיי גופו. אמרו על רב, תלמידו של רבי יהודה הנשיא שלא סח שיחה סתמית (לא של מצווה ולא של עברה) כל ימו. ורוב בני האדם מרבים לדבר דברים בטלים וסתמיים. וגם מה שאמרנו שאפשר לדבר בצורכי הגוף, לא ירבה בדביבור הזה. ועל זה אמרו חכמים על המרבה דיבורים מביא חטא (כי סופו להגיע לדיבור של עברה כמו לשון הרע ורכילות, וגם אם לא עדיין מבטל את זמנו בדברים שאין בהם תועלת במקום לעשות מצוות).ועוד אמרו חכמים לא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה (שכך לא מכלה זמנו). וגם כשמדבר בדברי תורה ודברי חוכמה אחרי לא ידבר הרבה אלא ידבר בקצרה אבל יכניס למילותיו תוכן מרובה, מעט מילים והרבה תוכן. כמו שאמרו חכמים: תמיד ילמד אדם את תלמידו במשפטים קצרים עם תוכן מרובה שכך יוכל התלמיד לזכור את הדברים בקלות. ואם אדם מדבר בדברי חוכמה אבל עושה את זה עם הרבה מלל ומיעוט תוכן זה מעשה טיפשים. ועל זה נאמר: "כי בא החלום ברוב עניין וקל כסילים ברב דברים"-כמו שבחלום יש הרבה עלילה אבל הרבה דברים לא חשובים ככה גם הכסיל אומר הרבה דברים אבל רובם לא חשוב, ואפשר היה להוריד אותם.