פרשני:משנה תורה לרמב"ם :הלכות דעות ב ז

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

משנה תורה לרמב"ם :הלכות דעות ב ז לא יתנהג אדם תמיד בדרך שחוק ורוח שטות, ומצד שני לא יהיה תמיד עצוב ומתלונן על כל דבר, אלא יהיה בממוצע שני הקצוות האלו-שמח. וכך אמרו חכמים צחוק וקלות ראש מביאים לידי גילוי עריות, ולכן ציוו שלא ירבה אדם בצחוק וקלות ראש, אבל גם לא יהיה עצוב ומתאבל אלא באמצע-מדבר עם כולם בסבר פנים יפות ובנחת. וכן לא יהיה תאב בצע ורודף כסף ומצד שני לא יהיה עצלן שלא עובד ולא מרוויח בכלל כסף, אלא יעשה את הממוצע בין שניהם-יעבוד מעט ושאר הזמן ילמד תורה, ובמעט שירוויח ישמח ויסתפק בחלקו. ולא יהיה אדם שמרבה לריב, ולא יהיה בעל קנאה ולא בעל תאווה להנאות הגוף, ולא ירדוף אחרי הכבוד. וכך אמרו חכמים הקנאה, התאווה והכבוד (אפילו אחת מהם) גורמות לאדם להפסיד את העולם הזה והעולם הבא שלו. (את העולם הזה-שהרי תמיד ירצה עוד ולעלום לא ישמח במה שיש לו וירגיש חסר. את העולם הבא-שיגרום לו לעשות עברות). הכלל: בכל דעה ומידה יתנהג באופן ממוצע ולא יטה לאחד הקצוות של אותה דעה או מידה,עד שכל הדעות שלו יהיו מכוונת לדרך האמצע-שבכולם ינהג באופן ממוצע הין קצוות המידה. כמו ששלמה אמר "וכל דרכך יכנו"-כל הדברים שתעשה ותחשוב יהיו מכוונים לאמת.