פרשני:משנה תורה לרמב"ם :הלכות דעות ד ט

טקסט לא מעוצב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

משנה תורה לרמב"ם :הלכות דעות ד ט יש סוגי מאכלים רעים מאוד שראוי לא לאוכל אותם כלל. למשל: דגים מלוחים גדולים וישנים, גבינה מלוחה ישנה, כמהין ופטריות, בשר מלוח מיושן, ויין אחר שדרכו על הענבים בגת והפכו אותם ליין -בלי לחכות שיעבור מעט זמן אחר הדריכה,ותבשיל שעבר הרבה זמן מאז שבישלו אותו וכבר עולה ממנו ריח רע. באופן כללי, כל מאכל בעל ריח רע או מר הוא מזיק לגוף כמו רעל. יש עוד סוגים אחרים של מאכלים שאמנם הם לא מזיקים כמו המאכלים שאמרנו לעיל אבל הם עדיין רעים לגוף. ממאכלים אלה ראוי לאכול רק מעט, פעם בהרבה זמן ולא יתרגל לאכול מהם הרבה גם לא תוך כדי סעודתו וגם לא בפני עצמם. למשל: דגים גדולים (לא ישנים), גבינה(לא ישנה ומלוחה), חלב שעברו עליו עשרים וארבע שעות מאז שנחלב, בשר שוורים ותיישים מבוגרים, פול, עדשים, ספיר(סוג של קיטניה), לחם שעורים, לחם מצוות, והכרוב, והכרשה, הבצל והשום, החרדל והצנון. את המאכלים האלה יש לאכול בחורף, וגם אז לאכול רק מעט מהם, ובקיץ לא יאכל מהם כלל. הפול והעדשים יוצאי דופן שלא יאכלם לא בחורף ולא בקיץ. דלעות-אוכלים בקיץ.