פרשני:משנה תורה לרמב"ם :הלכות יסודי התורה ז ד

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

משנה תורה לרמב"ם :הלכות יסודי התורה ז ד כל הנביאים לא יכולים להתנבא ברגע שהם רוצים אלא מתנבאים רק כשה' רוצה, והם מצידם יכולים להכין עצמם לקבלת הנבואה שתבוא כאשר ירצה ה'. ויכינו עצמם בכך שיכוונו את דעתם ורצונם לקבלת נבואה, ומשמחים את עצמם, ויושבים בדד. וכך מכינים עצמם לנבואה, שהנבואה יכולה לבוא רק כאשר הנביא לא עצוב ולא עצלן אל כאשר הוא שמח. ומהסיבה הזאת היו הנביאים שמבקשים לקבל נבואה(כל מי שמבקש לקבל נבואה נקרא "בני הנביאים" ראה הלכה הבאה), יושבים עם מנגנים וכלי זמר שמנגנים לפניהם כמו שנאמר:"לפניהם נבל ותוף וחליל וכינור"-בשביל שיהיו שמחים ומוכנים לקבל נבואה.

1. הפניה שמואל א, י ה. והדברים שאמרנו הם הפרוש של הפסוק "והמה מתנבאים" #הפניה שם כלומר הולכים בדרך הנבואה על ידי ישיבה בשמחה, ומכונים דעתם לקבלת נבואה, ומחכים לזה שה' ירצה לתת להם נבואה. והמילה "מתנבאים" פרושה הולכים בדרך שתביא אותם לנבואה כמו שכשאומרים על אדם מסוים שהוא "מתגדל" הכוונה שהוא הולך בדרך שתוביל אותו לגדולה.