פרשני:משנה תורה לרמב"ם :הלכות תלמוד תורה ג יב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

משנה תורה לרמב"ם :הלכות תלמוד תורה ג יב דברי התורה לא נקנים למי שמתרשל בלימודם, ולא למי שלומד תורה רק מתוך הנאת הגוף, ומתוך אכילה ושתייה ולא מוכן להקריב את הנאתו הגופנית בשביל לקנות את התורה. אלא הם נקנים למי שלומד בכול מצב וכביכול זונח את החיים הגופנים שלו כמו מת, ולא מתרשל בלימוד כלל כביכול לא ישן. חכמים דרשו את הפסוק: "זאת התורה אדם כי ימות באהל" בדרך רמז ואמרו: שהתורה נקנית (זאת התורה) רק למי שממית עצמו בלימוד התורה ובאוהלה מתנזר מכל דבר ומתרכז בלימוד (כי ימות באוהל). ודבר דומה אמר שלמה: "התרפית ביום צרה צר כחכה" כלומר אם התרפית והתרשלת בלימוד התורה, לא תוכל להחזיק בו כאשר תבוא אליך צרה. ועוד אמר שלמה: "אף חכמתי עמדה לי" החכמה שלמדתי ב"אף"- מתוך האימה והכעס שהטיל עלי המורה שלי- היא עמדה לי ונשארה אצלי. רואים מכאן שאת התורה קונים מתוך עמל וצער הגוף. אמרו חכמים: יש הבטחה שמי שמיגע את עצמו בלימוד התורה בבית הכנסת, זוכר את תלמודו טוב ולא שוכח אותו בקלות. וכל מי שיגע בלימוד תורה בהסתר- מחכים, כמו שנאמר: "את צנועים חוכמה", בחוכמה מתקיימת אצל הצנועים. וכל מי שלומד בקול- הלימוד נקלט אצלו טוב וממילא זוכרו היטב, ואם קורא בלחש הרי הוא שוכח לימודו.