פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט נ א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט נ א

סעיף א[עריכה]

שטר בעדים שכתוב בו: אני פלוני לויתי ממך מנה, כל המוציאו גובה בו (כרבה בב"ב קעב,ב). אבל אם אין בו עדים, אלא שהוא כתב ידו, מתוך שנאמן לומר: פרעתי, נאמן לומר: לא לויתי ממך אלא מאחר ונפל ממנו ומצאתו (שו"ת רמב"ן). הגה: וה"ה פסק דין שכתב בו: פלוני נתחייב לכנגדו, חייב לשלם למי שמוציאו^א (מרדכי פרק ג"פ ופסקי רקנטי סי' תל"ז ותשו' מהר"ם ד"פ סי' תקכ"א). וכן שטר שכתוב בו: פלוני חייב לפלוני או לכל מי שמוציאו, חייב לשלם לכל מי שמוציאו. ודוקא שבא מחמת אותו פלוני^ב, אלא אם כן כתוב בפירוש: בין בא מחמתו או שלא מחמתו (ר"י נ"ו ת"ה). ואם נכתב שובר משום אדם על שטר זה אחר כך, שום אדם לא יוכל לגבות בו^ג (נ"י פרק ג"פ בשם הר"מ והריטב"א). ואם כתב בשטר שמשעבד עצמו נגד המוציא שטר חוב זה עליו, אף על גב שידוע שלא היה חייב לו מעולם, מכל מקום חייב לשלם לו, דהרי מכל מקום נשתעבד נגדו (תשובת הרא"ש כלל ס"ח סימן ט', וי"א), וכמו שנתבאר לעיל סימן מ'. ועיין לקמן סי' ס"א סע' י'.

להד"ם, השטאה והשבעה בכת"י: ב"ח: אינו יכול לטעון.

ש"ך: יכול לטעון.

א. פסק דין: דברי הרמ"א שחייב לשלם למוציא הם דוקא למ"ד בסימן לט,י שאינו נאמן לומר פרעתי נגד פסק דין (סמ"ע).

ב. דוקא שבא מחמת פלוני: סמ"ע,ש"ך: מבארים שבא מכוחו ומכח תביעתו (נתיבות – כלומר שאינו טוען שקנה השטר אלא בא בשליחות המלווה כדי לגבות עבורו). ש"ך – תנאי זה נצרך דוקא במקרה זה שהוזכר תחילה שמו של פלוני, אך אם לא נזכר, חייב לשלם למוציא אף אם אינו בא מחמת המלווה הראשון.

תומים: בא למעט מקרה שטוען שהוא עצמו הלווה לו^[1].

קשה - בסי' סו,א לא כתב הרמ"א שצריך לבוא מחמתו. לפי התומים לא קשה.

סמ"ע: שם מדובר שיש לו ראיה שמכרו לו, ולכן לא זקוקים לתנאי זה. הנתיבות בסי' סו,סק"ח מבאר דבריו שרי'"ו בא לומר שנאמן לומר שבא בשליחות פלוני כדי לגבות עבורו, ובכך נאמן אפילו אם אין לו ראיה, אמנם לטעון שקנה השטר אינו נאמן ללא ראיה^[2].

ש"ך: הדברים אכן סותרים, ותרוה"ד המובא שם חולק על רי"ו המובא כאן, והלכה כרי"ו, ואפילו ראיה שמסר לו ע"מ לקנות אינה מועילה כיוון שא"א לקנות ללא כתיבה ומסירה. לדעת תרוה"ד כיוון שהלווה כתב לו שמשתעבד לכל מי שיבוא מחמתו, זה מועיל לפוטרו מכתיבה אם ירצה למכור השטר, אולם לפי הש"ך בדעת רי"ו זה מועיל רק לפוטרו מלכתוב הרשאה, אך אם רוצה למכור צריך כתיבה ומסירה.

סיכום להלכה: לדעת התומים והסמ"ע יכול לגבות גם כשטוען שקנה מהמלווה, וכתב הסמ"ע שיכול לטעון כן רק כשמביא ראיה שקנה, ולדעת הש"ך אפי' ראיה אינה מועילה אלא רק כתיבה ומסירה (וכן דעת רי"ו שלא כתרוה"ד).

ג. שובר על שטר שכתוב בו ממך: נ"י,רמ"א: השובר מועיל, ושום אדם לא יוכל לגבות ממנו. הפת"ש לקמן בסי' נד,ב מדמה לכך את דין ממרני, וכותב שלפי הנ"י והרמ"א כאן מועיל לכתוב שובר על ממרני, וכותב שלפי הגבעת שאול מדובר בכל מקרה ואין לחשוש לרמאי, ולפי הצמח צדק מדובר דוקא כשידוע שהשטר היה פעם ביד נותן השובר (אפילו אם בעת כתיבת השובר כבר אבד), והנתיבות מצמצם עוד יותר וכותב שמועיל רק כשידוע שהשטר היה בידו בשעת כתיבת השובר, אחרת יש לחשוש שמכרו ואח"כ טען שאבד. שם בסיכום הבאנו את ההגדרה של ממרני.

ש"ך: אם פרע לפלוני, ואח"כ פלוני מכרו לאחר והאחר טוען שלא ידע מהשובר, הלווה חייב לשלם לו הכל, והרי זה כאילו נתחייב לו מתחילה שכן הפסיד עצמו בכך שהשאיר בידו "שטר פתוח" ולא לקחו, אא"כ השובר חתום בעדים שאז יש לו קול והיה לקונה לדעת מקיומו.

תומים,נתיבות: הלווה לא חייב לשלם לו הכל ואין זה כאילו התחייב לו מתחילה, אמנם מתקנת השוק עליו לשלם לו את הסכום שקנה בו את השטר.

קצות: הלווה לא צריך לשלם כלום, ואינו דומה לתקנת השוק לפי ששם בעל החפץ מוציא מהקונה את חפצו משא"כ כאן שהשטר הוא חספא בעלמא.

על שטר שכתוב בו פלוני וכל מי שמוציאו:

סמ"ע – דברי הרמ"א מוסבים דוקא על המקרה שבשו"ע שלא נזכר תחילה שם פלוני, אך אם נזכר, לא מועיל השובר, כיוון שאינו יכול להרע כוחו של פלוני כל זמן שלא ידוע שקיבל ממנו כח. ש"ך – אם עדים חתמו על השובר וכתבו שבא מכח פלוני השובר מועיל.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]