פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט שמא א
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף א[עריכה]
השואל מחבירו כלי או בהמה סתם, הרי המשאיל (תובעו) בכל עת שירצה. שאלו לזמן קצוב, כיון שמשך וזכה בו, אין הבעלים יכולים להחזירו מתחת ידו עד סוף ימי השאלה; ואפילו מת השואל, הרי היורשים משתמשים בשאלה עד סוף הזמן.
תוספתא בב"מ פ"י: המלוה את חברו סתם, אינו יכול לתובעו תוך פחות משלושים יום.
↵ משאיל סתם: ר"ת: גם סתם שאלה שלושים יום, ואינו יכול לתובעו קודם. ראיה - טלית שאולה פטורה מציצית עד ל' יום.
רש"י,רא"ש,רמב"ם,רמב"ן,שו"ע: יכול לתובעו מיד. ראיה - בשמחות נאמר שהמשאיל חלוק לחברו ללכת לבית האבל לא רשאי לתובעו עד לאחר ימי האבל. סמ"ע - דוקא להלואה נתנו חכמים ל' יום, כיון שלהוצאה ניתנה.
כשהשואל רוצה להחזיר: נמוק"י,רעק"א: יכול אפי' תוך זמנו.
רא"ש: אינו יכול, השוו מידותיהם של השואל והמשאיל.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.