פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה שפא ו
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ו – כיחול ופירקוס[עריכה]
מועד קטן כ ע"ב[עריכה]
וכן היא שמת חמיה או חמותה – אינה רשאית להיות כוחלת ופוקסת...
תענית יג ע"ב[עריכה]
אין הבוגרת רשאה לנוול עצמה – הא נערה רשאה... אלא לאו בצונן.
וכ"פ השו"ע: "אשה לא תכחול ולא תפרקס בימי אבלה, שכל אלו אסורים כרחיצה".
עוד כתב השו"ע, לגבי נשים במצב מיוחד:
"ואשת איש אינה אסורה אלא תוך שבעה, אבל אחר ז' - מותרת בכל, כדי שלא תתגנה על בעלה.
כלה שאירעה אבל תוך שלשים יום לחופתה - מותרת להתקשט אפילו תוך ז'.
בוגרת {שעברו לה ו' חודשים אחר מאז שהחלה להיות נערה (רמב"ם אישות פ"ב הל' א-ב)}[1] שאירעה אבל, כיון שעומדת לינשא - מותרת בכיחול ופירקוס, אבל אסורה ברחיצת חמין כל גופה;
נערה {בת י"ב שנים שהביאה שתי שערות, במשך ו' חודשים (רמב"ם שם)} אבלה - אסורה אפילו בכיחול ופירקוס".
כיחול ופרקוס אחר שבעה[עריכה]
כתב הש"ך (ס"ק ד) שכיחול ופרקוס חמורים מרחיצה ולכן נאסרו אף אחר ז' (חוץ מבאשת איש), בניגוד לרחיצה שהותרה אחר שבעה.
אך החזו"ע (ח"ב עמ' קע) הוכיח מכמה ראשונים שמותרת בכיחול ופירקוס אחר שבעה, וכן פסק לדינא.
מתוך הספר שירת הים - לפרטים
הערות שוליים[עריכה]
- ↑
וכתב החזו"ע (ח"ב הע' ט עמ' קעא) שאע"פ שבימינו אסור לאישה על פי החוק להינשא קודם גיל שבע עשרה, נראה להקל בזה כשהיא בגיל ט"ז ומעלה, שאז היא קרובה לגיל הנישואין. יש לציין שעל פי החוק היום (תמוז ה'תשע"ד) במדינת ישראל, אסור להינשא לפני גיל שמונה עשרה.