פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה שפב ד
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ד – מהלך בדרך[עריכה]
מסכת שמחות פרק ה הלכה יב[עריכה]
אבל ומנודה שהיו מהלכין בדרך מותרין בנעילת הסנדל, וכיון שהגיעו לעיר יחלוצו.
כתב השו"ע: "אבל ומנודה שהיו מהלכים בדרך – מותרים בנעילת הסנדל, וכשיגיעו לעיר, חולצין".
והוסיף השו"ע ע"פ מרדכי: "ויש מי שאומר שאם היא עיר שרובה נוכרים – אין חולצין עד שיכנסו לרחוב היהודים".
וכתב הש"ך (ס"ק ב), שהרמ"א (באו"ח סי' תקנד סע' יז) הביא את דברי המרדכי הללו, וכתב: "וכן נהגו".
וביאר המשנ"ב (או"ח סי' תקנד ס"ק לד): שהסיבה שלא חולצים בין הנוכרים, משום שילעגו הגויים על הישראל.[1]
מתוך הספר שירת הים - לפרטים
הערות שוליים[עריכה]
- ↑
והוסיף המשנ"ב (ס"ק לו) בשם החיי אדם: "ההולכים בין העכו"מ ונוהגין ללבוש המנעלים אף שאין למחות בידם שיש גדולים המתירים, מ"מ אין לזה טעם דמה בכך שילעיגו עלינו בלא"ה מלעיגים עלינו. ומ"מ אותן היושבים בחנות ודאי אסורים דאיך ידעו הנכרים אם ילכו בלא מנעלים".