פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה שפב ה
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ה – חליצת סנדל[עריכה]
- ממתי אבל צריך לחלוץ את סנדלו: (ב"י, ש"ך ס"ק ג)
רא"ש (מו"ק פ"ג סי' לט) – "אבל אינו חולץ מנעליו עד שמגיע לבית".
ארחות חיים – חולץ כשמגיע לפתח העיר.
הכל-בו (סוף סימן קיד) ע"פ הסמ"ק (סי' צז) – מעיקר הדין אחר שנקבר המת יחלוץ מנעליו, אך אין חולצים מנעלים בבית הקברות עד שיהיו בבית כדי שלא ירגישו האומות.
- הכרעה: השו"ע כתב: "אם צריך לחלוץ מנעל בבית הקברות אחר שנקבר המת, נתבאר בסימן שע"ה". ושם כתב השו"ע (סי' שעה סע' א, וכן כתב בסי' שעו סע' ד): "אבל אינו חולץ מנעליו עד שיגיע לביתו. ועכשיו נוהגים לחלוץ מנעל אחר סתימת הגולל מיד".
- אך בחזו"ע (אבלות ח"ב חליצה הל' ד עמ' קעד) פסק כדעת הרא"ש שיחלוץ רק אחרי שמגיע לביתו. וביאר (שם בהערה ג) שכיוון שהשו"ע מדינא הסכים לדברי הרא"ש, אף שהביא שהמנהג לחלוץ מנעליו מיד מסתימת הגולל, אין זה מחייב בדורנו, משום שהשתנה המנהג.
אבל על הוריו - הליכתו יחף לבית הקברות[עריכה]
מועד קטן כב ע"ב[עריכה]
על כל המתים כולן, רצה - חולץ, רצה - אינו חולץ. על אביו ועל אמו - חולץ.
כתב הרא"ש (מו"ק פ"ג סי' מב): "חולץ פירוש חולץ כתיפו ומוציא זרועו מן הקרע של חלוק ונמצא זרועו עם כתיפו מגולה. כתב רבינו מאיר: יש מפרשים חליצת מנעל לילך יחף לבית הקברות ולחזור וכן צוה רבנו יצחק ברבי יהודה לבנו לילך לבית הקברות יחף ולחזור מבית הקברות כשמתה אמו ע"כ. ועל ההליכה תמהתי כי עדיין לא נסתם הגולל ולא חלה עליו עדיין אבילות".
והרמ"א כתב ע"פ הכל-בו בשם ר"י: "י"א שצריך לילך יחף מבית הקברות לביתו אם מת אביו או אמו, ולא ראיתי נוהגין כן".
וביאר הש"ך (ס"ק ג) שלא הולכים היום יחפים, משום רשעת הגויים, וכשאין חשש לרשעתם, יחלוץ מיד בבה"ק.
מתוך הספר שירת הים - לפרטים