פרשני:תנ"ך:שיר השירים ב ח
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
{ח} ק֣וֹל דּוֹדִ֔י הִנֵּה-זֶ֖ה בָּ֑א מְדַלֵּג֙ עַל-הֶ֣הָרִ֔ים מְקַפֵּ֖ץ עַל-הַגְּבָעֽוֹת:
[מכאן ועד סוף הפרק, יש מפרשים שמדובר על יציאת מצרים, ויש מפרשים שמדובר על הגאולה העתידה. נביא את שני הפירושים כאשר (1) מתייחס לגאולת מצרים ו (2) מתייחס לגאולה העתידה]
הדוד נראה בבואו בזמן הגאולה כמדלג על ההרים ומקפץ על הגבעות, מקצר את הזמן הקצוב של הגלות:
(1) הקב"ה הקדים את גאולת מצריים ב 190 שנה[1].
(2) קול דודי הנה זה בא. בגלות כנסת ישראל היא כאשה שבעלה הלך לפני זמן ארוך, שמצפה בכל רגע שהוא יחזור, וכל רעש שהיא שומעת, בטוחה היא שזה הוא[2].
אומר המדרש, "קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא", זה מלך המשיח, בשעה שהוא אומר לישראל, בחדש הזה אתם נגאלין, אומרים לו היאך אנו נגאלין, ולא כבר נשבע הקב"ה שהוא משעבדנו בשבעים אמות. והוא משיבם שכיון שבכל אומה מעורבות כמה אומות, כאילו נשתעבדתם בשבעים אומות.