קניין חצר

רשותו של אדם קונה בעבורו דברים הנמצאים בתוכה.

לדוגמא: מציאה המונחת בתוך רשותו של אדם, הרי היא קנויה לו, ואין אחר רשאי לזכות בה. וכן: אדם שהניח גט לאשתו בתוך רשותה, הרי זו מגורשת. וכן: אדם שהניח כסף קידושין או שטר קידושין בתוך רשותה של אשה, הרי זו מקודשת. וכן: גנב שהכניס את הגניבה לתוך רשותו, הרי זה נתחייב בה. וכן במכר, שאם היה החפץ ברשות הקונה, כיון שקיבל עליו המוכר למכור - קנה הלוקח. וכן במתנה, ברגע שהגיעה המתנה לרשות המקבל - זכה בה.

אין רשותו של אדם קונה אלא אם הדבר הנקנה נמצא כולו בתוכה. אם מקצתו של הדבר מונח מחוץ לחצר, יש אומרים שאין החצר קונה אפילו את מה שמונח בתוך החצר, ויש אומרים כי אמנם את מה שנמצא בתוך החצר, החצר קונה בעבורו.

"קניין חצר" הוא מן התורה, שנאמר (שמות כב, ג): "אם המצא תמצא בידו הגנבה", ודרשו חכמים: אין לי אלא ידו; גגו חצרו וקרפיפו מנין? תלמוד לומר: "המצא תמצא" - מכל מקום. וכן נאמר לעניין גט (דברים כד, א): "וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה", ודרשו חכמים: אי לי אלא ידה; גגה חצרה וקרפיפה מנין? תלמוד לומר: "ונתן" - מכל מקום.

ראה גם בערך חצר.