שואת יהדות רומניה
|
|
שואת יהדות רומניה הייתה שונה מהשואה בשאר ארצות אירופה. היא בוצעה ברובה על-ידי בני העם הרומני. בתור בעלת ברית של גרמניה הנאצית, היא לא שלחה את יהודיה למחנות ההשמדה בפולין אלא רצחה אותם בעצמה. לשם כך היא השתמשה בכוחות הצבא והמשטרה הרומניים בשטחים ששלטה בהם ובשטח הכיבוש שהעניק לה היטלר באוקראינה.
בתקופת השואה נרצחו ברומניה רבתי ובאזורים שהיו בשליטתה, בסרביה ובוקובינה, 420,000 יהודים. (240,000 מהם היו אזרחי רומניה ו- 180,000 מהם היו אזרחי ברית המועצות) . ועדת ההיסטוריונים שהוקמה על ידי ממשלת רומניה החליטה שאינה יכולה לנקוב במספר היהודים שהומתו בשואת יהודי רומניה, תחת שלטון רומני, אך ציינה שמספרם נע בין 280,000 ובין 380,000 [1]
השמירה על החיים היהודים[עריכה]
ד"ר יעקב גלר פתח תקווה בד ף ש ב ו ע י של אוניברסיטת בר אילן לפרשת ויגש ולעשרה בטבת כתב על קידוש החיים בתקופת השואה [2]
אחד הצעדים החשובים היה מתן פטור מעבודת כפייה ב"רומניה הישנה" ובדרום טרנסילבניה לרבנים הראשיים של הקהילות, לעשרות מהשוחטים,המוהלים ושאר "משמשים בקודש", ולמורים שלימדו בבתי הספר הקהילתיים. כך היה אפשר להמשיך בלימוד התורה ובחיי הקהילה ולקיים טקסי בר- מצווה פומביים למאות ילדים יתומים ועניים.
נשארו פתוחים יותר מ- 500 בתי כנסת פעלו ב"רומניה הישנה" ומאות נוספים בדרום טרנסילבניה. בתי כנסת אלה פעלו מידי יום יום . בתי הכנסת הללו הפכו בתקופה קשה זו למרכזים של עמידה רוחנית. המתפללים יכלו להיפגש ולשוחח ללא חשש, להתעדכן על גורלהיהודים ממחוזותיהם ועל יהודי אירופה בכלל.
נמשכה שחיטת הבקר, למרות הצו ששרר שלא לשחוט בקר. כמו כן הושג קמח לקראת חג הפסח נתאפשרה אפיית מצות כשרות לפסח. אפילו הורשתה הקמת מטבחים קטנים כשרים במחנות הכפיה. וכן, כאשר נצטוו הקהילות לפנות את בתי העלמין העתיקים, התגייסו יהודים לאסוף את העצמות ולהעבירן לקבורה בבתי העלמין החדשים.
על אף הרעב והמגפות נערכו בגטאות אירוסין, חופות וקידושין, התקיימו תפילות בציבור והושגו לשם כך ספרי תורה ותשמישי קדושה אחרים. לאחר מתן שוחד לקצינים ושוטרים ארגנו ב"ימים הנוראים" מנייני תפילה ברפתות ואורוות נטושות. גם לקראת חג הפסח השתדלו להשיג קמח ואפו מצות. לשמירת החיים היהודיים אף הוקמו מקוואות בגטאות.
14 בתי יתומים הוקמו בגטאות. אורגנו בהם לימודים סדירים, ולקראת החגים נערכו אף חגיגות ואירועים. כשגדל מספר העגונות בעקבות מוראות המלחמה, הקים הרבי ברוך האגר, האדמו"ר מסערט- ויז'ניץ עם הרב ישראל הארניק והרב דויד שנייבלג (דומו"ץ וויז'ניץ) בית דין להתרת עגונות שהתכנס פעם בשבוע לשמיעת העדויות. בפנקס מיוחד שנשמר נרשמו פסקי הדין להתירן. עובדה זו מעידה אולי יותר מהאחרות שנסקרו לעיל על התקווה לעתיד טוב יותר שהניעה את היהודים בכל פעילויותיהם באותן שנים קשות.