שחיטה שאינה ראויה

שחיטה שבעצמותה אין שום פסול אלא שאינה מכשירה את בעל החיים הנשחט לאכילה.

נחלקו תנאים בדינה של "שחיטה שאינה ראויה": רבי שמעון סובר ששחיטה שאינה ראויה - אינה קרויה שחיטה, וחכמים סוברים שאף שחיטה שאינה ראויה - קרויה שחיטה.

כתוצאה מכך: אדם ששחט בהמה טהורה עם וולדה באותו היום ונמצא שאחד מהם הוא טריפה, או אדם ששחט בהמה לעבודה זרה ובא חברו ושחט את וולדה באותו היום, או אדם ששחט בהמה עם וולדה באותו היום ואחד מהם היתה פרה אדומה או שור הנסקל או עגלה שהוזמנה לעריפה (ראה: עגלה ערופה) - במקרים כגון אלו סובר רבי שמעון שלא קיים איסור "אותו ואת בנו", שכן, לדעתו, שחיטה שאינה ראויה - אינה קרויה שחיטה, ואילו איסור אותו ואת בנו אינו נוהג אלא בשחיטה בלבד, שנאמר: "אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד". לעומתו סוברים חכמים, שגם במקרים כגון אלו קיים איסור אותו ואת בנו, שכן, לדעתם, גם שחיטה שאינה ראויה - קרויה שחיטה.

תוצאה נוספת: אדם שגנב שור או שה ושחטו ונמצא טריפה, וכן: אדם שגנב שור או שה של חולין ושחטו בעזרה (שהוא נאסר בהנאה). במקרים אלו סוברים חכמים, שהגנב חייב בתשלומי ארבעה וחמשה, שכן, לדעתם, גם שחיטה שאינה ראויה קרויה שחיטה. לעומתם סובר רבי שמעון, שהגנב פטור מתשלומי ארבעה וחמשה, שכן, לדעתו, כל שחיטה שאינה מכשירה את הבהמה לאכילה, אינה קרויה שחיטה.