שינוי
|
|
שינוי הוא קניין במשפט העברי, המקנה חפץ לגנב או גזלן, וגורם לכך שהחפץ נחשב שלהם כדי שגם אם יאבד או מחירו ירד לאחר הגניבה, יחויבו לשלם עליו כמחירו המלא. לקניין זה מספר סעיפים: שינוי גוף החפץ, שינוי שם החפץ.
ישנן שתי פרשנויות בקניין זה: דעה אחת אומרת כי חיוב ההשבה אינו קיים כאשר החפץ השתנה, כנלמד מהפסוק "והשיב את הגזילה אשר גזל", אם כעין שגזל יחזיר ואם לא ישלם דמיה,[1], ולפי פרשנות אחרת, ההפך הוא הנכון; השינוי הוא אחד מקנייני הגזילה, הוא מקנה את החפץ לגזלן, וזהו טעם ציווי התורה שאמרה שכאשר החפץ השתנה, הוא לא שייך יותר לנגזל, ועליו להחזיר רק את דמיה.
קנין זה נגרם על ידי כך שהחפץ נחשב כחפץ אחר לגמרי[2], וגם כאשר רק שמו נשתנה השינוי משנה את בעלות החפץ, מכיוון שמציאותו של החפץ אין בה חשיבות כשלעצמה אלא בשימוש שניתן להפיק ממנה, וכאשר הוא משמש לצורך אחר, נחשב הדבר כאילו מהותו השתנתה.
שינוי הגוף[עריכה]
במסכת בבא קמא[3] אומר רבי אילעא, כי אדם שגנב טלה ונעשה איל, עגל ונעשה שור, נעשה שינוי בידו וקנאו, ולכן אם טבח ומכר את הבהמה, אין הוא חייב בתשלומי ארבעה וחמשה, מפני שלאחר שהשינוי גרם להקנות לו את בהמה "שלו הוא טובח שלו הוא מוכר". על הלכה זו, נחלק חברו רבי חנינא, הסובר שדבר זה אינו נקרא שינוי, הקשה חברו רבי חנינא מברייתא האומרת:
"גנב טלה ונעשה איל עגל ונעשה שור, משלם תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה כעין שגנב." ומכאן יש להוכיח לכאורה, שלא ניתן לקנות בהמה בשינוי כזה, שאם כן לא היה לו להתחייב בתשלומי ארבעה וחמשה. על כך השיב רבי אילעא בשאלה: גם לשיטתך, ששינוי כזה אינו נחשב לשינוי, אין מובנת ברייתא זו, שאם כן היה עליו לשלם במחיר העכשווי ולא כעין שגנב. השיב רבי חנינא, כי למרות שהשינוי אינו מקנה את הבהמה לגנב, אין הוא חייב לשלם כמחיר העכשווי, שכן בכל זאת הבהמה השתנתה משהייתה בשעת הגניבה, וחיובו שחל בשעת הגניבה היה לשלם טלה או עגל, ולא איל ושור, ולא ניתן לחייבו ביותר מכך[4].
האמורא רב ששת יישב את הברייתא שלא תסתור את שיטתו של רבי אילעא, והסביר שברייתא זו נאמרה על ידי בית שמאי, החלוקים על קנין שינוי, וסבורים שהוא לא קונה כלל.
שינוי השם[עריכה]
גם אם רק שמו של החפץ השתנה, נחשב החפץ כחפץ אחר, והגנב קונה אותו לעניין חיובי תשלומיו. קנין זה הוזכר על ידי רבי זירא, כאשר הוא שמע את הדיון בין רבי אילעא לרבי חנינא, הוא הקשה, שעל הגנב היה לקנות את הבהמות מטעם אחר, שהוא קנין שינוי השם, שהרי שמם השתנה מ"כבש" ל"איל" וכדומה. על כך השיב רבא כי גם שור בן יומו קרוי שור כמובא בפסוק "שור או כבש או עז כי יולד", וגם איל בן יומו קרוי איל כמו שאמר יעקב אבינו ללבן "ואילי צאנך לא אכלתי", ומכאן שגם כבש קרוי איל, שהרי לא ייתכן שיעקב אבינו אמר ללבן שרק אילים לא אכל אבל כבשים הוא כן נטל לעצמו.
שינוי השם החוזר לברייתו[עריכה]
לפי שיטת רבי זירא, לשינוי השם יש חיסרון בכך, שאחרי הכל לא מדובר בשינוי מציאותי אלא בשינוי רוחני יותר, של שינוי תשמיש החפץ על ידי שינוי שמו, ולכן אם השינוי הוא שינוי החוזר לברייתו, כלומר שניתן להחזיר את החפץ למצבו הקודם בקלות, כמו קורת עץ שגזלה וקבעה בבנין, במקרה כזה אין שינוי קונה.
ראו עוד[עריכה]
הערות שוליים
- ↑ בבא קמא ס א.
- ↑ תוספות בבבא קמא ס"ה ע"ב.
- ↑ בבא קמא סה ב
- ↑ סיום הגמרא שם הוא "אמר לו רחמנא ניצלן מהאי דעתא אמר ליה אדרבה רחמנא ניצלן מדעתא דידך". הפני יהושע בסוגיא מסביר כי על כך אמר לו רבי אילעא "רחמנא ניצלן מהאי דעתא" כלומר - ה' ישמור אותי מדעתך, שהרי אם לשיטתך הגוף נחשב כגוף אחר, עד שיכול לומר לו שאין הוא חייב לשלם לו איל שכיון אין זה הגוף שקנה ממנו, אם כן די בכך כדי להחשיב את החפץ כחפץ אחר; שכן יסוד קנין שינוי הוא שהחפץ נחשב כאחר. אך קושיא זאת היא רק לפי הדיעה ששינוי קונה, אך רבי אילעא עצמו סבור שהבריתא היא דעתם של בית שמאי, שסוברים ששינוי אינו קונה.