שמירת המקדש

הצבת שומרים במקומות מסויימים בבית המקדש, כדי להרבות כבוד וגדולה לבית המקדש, כנהוג בארמון של מלך.מצות "שמירת המקדש" מוטלת על הכהנים והלויים. באשר לזמנה של "שמירת המקדש" - נחלקו הדעות: יש אומרים כי מצות השמירה קיימת בין ביום ובין בלילה, ויש אומרים כי זמנה בלילה בלבד.בעשרים וארבעה מקומות במקדש היו מוצבים שומרים. בשלושה מקומות היו מוצבים כהנים, ובעשרים ואחד מקומות היו מוצבים לויים.המקומות בהם שמרו הכהנים: בית אבטינס, בית הניצוץ, בית המוקד.המקומות בהם שמרו הלויים: חמישה שערי הר הבית, ארבע פינותיו בתוכו, ארבע פינות העזרה מבחוץ, חמישה שערי העזרה מבחוץ (פרט לשער המוקד ושער הניצוץ), לשכת הקרבן, לשכת הפרוכת, בצד המערבי מחוץ לעזרה מאחורי קדש הקדשים.כהן מיוחד היה ממונה על שמירת בית המקדש. כהן ממונה זה נקרא "איש הר הבית". יש אומרים כי איש הר הבית היה ממונה על כל המשמרות ששמרו בבית המקדש, הן על משמרות הכהנים והן על משמרות הלויים; ויש אומרים, שאיש הר הבית לא היה ממונה אלא על משמרות הלויים בלבד.במשנה (מידות א, ב) מסופר, שאיש הר הבית היה מחזר בכל לילה על כל משמר ומשמר ואבוקות דולקות בידו, כדי שיבחינו בו השומרים בהתקרבו אליהם, וכל משמר שאינו עומד לפניו, אומר לו איש הר הבית: שלום עליך! וכשלא היה משיבו, והיה ניכר שהוא ישן - חובטו במקלו^[1]. ורשות היתה לו לאיש הר הבית, כשמצא את השומר ישן, לשרוף את כסותו, כעונש על אי מילוי תפקידו; וכל השומעים את קולו של השומר הנענש אומרים: מהי הצעקה הנשמעת בעזרה? זהו קולו של בן לוי הסופג מכות, ובגדיו נשרפים, מפני שישן לו על משמרתו.ממשנה זו יש למדים, שדווקא לוי שנמצא ישן על משמרתו היה נענש במלקות ובשריפת בגדו, אבל כהן שנמצא ישן, היו קונסים אותו בדרך אחרת, לפי שכתוב בו (ויקרא כא, ח): "וקדשתו", ומכאן שצריך לנהוג בו כבוד.ויש סוברים, שאף כהן שנמצא ישן על משמרתו היה נענש במלקות ובשריפת בגדו, והלשון "קול בן לוי לוקה" כולל גם כהנים.אולם, כאמור, ישנן דעות שאיש הר הבית לא היה ממונה בכלל על משמרות הכהנים, אלא על משמרות הלויים בלבד, ולכן הוא נקרא "איש הר הבית", מקום שמירתם של הלויים, שכן הכהנים היו שומרים בעזרה. ולדעות הסוברות שאיש הר הבית היה ממונה על כל המשמרות שבמקדש, נקרא "איש הר הבית", לפי שהר הבית במובנו הרחב כולל את בית המקדש כולו, או לפי שבהר הבית היתה קביעות מקומו.

הערות שוליים[עריכה]