פרשני:בבלי:כתובות צד ב: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

כתובות צד ב

חברותא[עריכה]

ואילו שמואל דאמר שודא דדייני עדיף מחלוקה, היות והוא סובר כרבי אלעזר, דאמר עדי מסירה של הגט כרתי.
מחלוקתם של רבי מאיר ורבי אלעזר היא בגט, וכן בשאר השטרות, האם חתימת העדים על הגט או על השטר היא העיקר, שהיא הנותנת לגט או לשטר את תוקפו. או שמא עדי המסירה של נתינת הגט או השטר הם העיקר, לפי שהם אלו הנותנים לו את תוקפו, שהרי רק בשעת המסירה של הגט לאשה או של שטר המכר ללוקח מקבל השטר הגט או השטר את תוקפו. ואין העדים חותמים על הגט או על השטר אלא מפני תיקון העולם, באם לא יהיו כאן עדי המסירה.  2 

 2.  אלא, שלדברי הכל, חתימת העדים על השטר, משמשת במקום עדי מסירה, לפי שדי בחתימתם כדי להוות ראיה בידי האשה או בידי הקונה שהיתה מסירה, מחמת שהשטר החתום יוצא מתחת ידיהם. הר"ן.
רב סבר שחתימת העדים בשטר היא עיקר השטר, ולכן סבר יחלוקו, שהרי כיון שלא נכתבה השעה בשטר, יד שניהם שוה בשדה מכח השטר שביד כל אחד, שנחתם על ידי העדים באותו יום.
ואילו שמואל סבר שמסירת השטר בעדי מסירה היא העיקר, ונמצא שבשעה שמסר את השטר בעדים לקונה הראשון חל קנינו, ורק לו יש כח בשדה, ואילו השני לא קנה כלל, ואין משמעות לשטר החתום בידו של השני, כי אין השטר החתום יכול להיות יותר מאשר עדי מסירה.
וכיון שלא ידוע מי מבין השניים קיבל את השטר לראשונה, אמרינן שודא דדייני, שהוא עדיף מחלוקה, כי בחלוקה ודאי שיפסיד הקונה הראשון את מחצית חלקו. ויש לנו להניח שבכונת המוכר היתה להקנות את שדהו למי שחביב עליו, והקדים ומסר לו את השטר, ואת השני הוא הונה.
ודוחה הגמרא: לא בכך נחלקו רב ושמואל!
אלא דכולי עלמא סוברים כרבי אלעזר הסובר שעדי מסירה כרתי, וכולם מודים כדבריו בגט.
והכא, בשני שטרי מכר היוצאים ביום אחד, שיש צד לומר שודא ויש צד לומר יחלוקו, בהא קמיפלגי:
רב סבר חלוקה עדיפא על שודא, כי לפחות יקבל הקונה האמיתי מחצה.
ושמואל סבר שודא דדייני עדיפא על חלוקה, כי יש לקונה האמיתי סיכוי לקבל כל חלקו.
ופרכינן: ומי מצית מוקמת ליה לרב כרבי אלעזר?
והאמר רב יהודה אמר רב: הלכה כרבי אלעזר בגיטין! וכי אמריתה לדברי רב אלו קמיה דשמואל, אמר הלכה כרבי אלעזר שעדי מסירה הם העיקר אף בשטרות.
מכלל זה אתה למד, דרב סבר שבשטרות לא אמרינן שהלכה כרבי אלעזר, ואיך העמדנו את רב כרבי אלעזר כאן בשטרות.
ולכן חוזרת בה הגמרא, ואומרת:
אלא, מחוורתא, מחוור הדבר שרב כרבי מאיר בשטרות, ולא בגיטין.
ושמואל כרבי אלעזר שהלכה כמותו אף בשטרות.
מיתיבי לשמואל מהא דתניא: שני שטרות מכר היוצאים ביום אחד על שדה אחת, חולקין!
תיובתא דשמואל!
אמר לך שמואל: הא ברייתא זאת מני? - בשיטת רבי מאיר היא, ולדבריו אין לומר שודא, שהרי יד שניהם שוה בשדה, ואילו אני סבור כרבי אלעזר.
אך ממשיכה הגמרא להקשות:
אימא סיפא של הברייתא: כתב שטר לאחד אך לא מסר לו, וכתב שטר לאדם אחר, ומסר את השטר השני לאדם האחר, ורק אחר כך מסר לזה שכתב לו ראשון, הרי זה שמסר לו את השטר תחילה, הוא זה שקנה.
ואי רבי מאיר היא, אמאי קנה רק השני? והאמר רבי מאיר עדי חתימה כרתי, ולדבריו יד שניהם שוה! אלא בהכרח שהברייתא בשיטת רבי אלעזר היא, ומוכח מהרישא שחלוקה עדיפה על שודא, ודלא כשמואל!
אלא, מתרצת הגמרא: תנאי היא שנחלקו בדבר אם שודא עדיפא או חלוקה, ושמואל סובר כמאן דאמר שודא עדיפא.
דתניא: מי ששלח לחברו מנה, והלך השליח ולא מצא אותו עד שמת, ומת גם המשלח, ויש להסתפק למי שייך הכסף, אם ליורשי המשלח אם ליורשי מי שנשתלחו לו - וחכמים שבארץ ישראל אומרים: יחלוקו! וכאן (בבבל) אמרו: מה שירצה השליש (השליח) יעשה כראות עיניו, דהיינו שודא!
אמיה אמו דרמי בר חמא היו לה נכסים.
כתבתינהו בשטר לנכסה לרמי בר חמא - בצפרא, בבוקר.
לאורתא, לפנות ערב, באותו היום, כתבתינהו לנכסיה בשטר למר עוקבא.
אך לא היה ידוע למי היא מסרה תחילה את השטר.
אתא רמי בר חמא לקמיה דרב ששת עם שטרו, אוקמיה והעמידו רב ששת בנכסא, בנכסיה.
אתא מר עוקבא לקמיה דרב נחמן, אוקמיה רב נחמן למר עוקבא בנכסא.
אתא רב ששת לקמיה דרב נחמן ואמר ליה רב ששת לרב נחמן: מאי טעמא עבד מר הכי, להעמיד את מר עוקבא בנכסים, אחר שהעמדתי את הנכסים בחזקת רמי בר חמא?
אמר ליה רב נחמן לרב ששת: ומאי טעמא עבד מר הכי, להעמיד את הנכסים בידי רמי בר חמא?
אמר ליה רב ששת: משום דקדים כתיבת שטרו, שנכתב בבוקר!
אמר ליה רב נחמן: אטו האם בירושלים יתבינן, דכתבינן שעות המכר בשטר? וכיון שאין כותבים שעות בשטר, אין הקדמת כתיבת השטר נותנת עדיפות לראשון על השני באותו היום!
והמשיך ושאל רב ששת: אלא מר, מאי טעמא עבד הכי להעמידו בידי השני ולא אמר יחלוקו?
אמר ליה רב נחמן: שודא דדייני עשיתי, לפי שסבור אני שהשני חביב לו, והוא מסר לו תחילה, ואני פוסק כרבי אלעזר שעדי מסירה כרתי!
אמר ליה רב ששת: אנא נמי, תהא החלטתי להעמידו בידי הראשון כ"שודא דדייני", שהרי החלטת הדיין היא הקובעת (והוא יכול להחליט כראות עיניו), וכיון שאני העמדתי את הנכסים בידי רמי בר חמא, זכה הוא בהם מדין שודא דדייני, ואינך יכול להוציאו מידו.
אמר ליה רב נחמן לרב ששת: חדא, דאנא דיינא על פי הסמכות של ראש גלותא והישיבה, ומר, לאו דיינא הוא.
ועוד, מעיקרא, הרי לאו בתורת הכי אתית לה (לא בתורת שודא דדייני העמדת את הנכסים בידי רמי בר חמא), אלא טעית והעמדת בידו משום הקדמת החתימה בשטרו, ואין זה נכון, שהרי אין כותבים כאן שעות!
הנהו תרי שטרי מכר על אותה השדה דאתו לקמיה דרב יוסף.
חד הוה כתוב בחמשא בניסן, וחד הוה כתוב ביה בניסן סתמא.
אוקמיה רב יוסף לההוא גברא שהיה בידו השטר דחמשא בניסן, בנכסים.
אמר ליה אידך: ואנא, מדוע אפסיד!?
אמר ליה: את, שאין בשטר תאריך של יום בחודש ניסן, ידך על התחתונה, כי אימא בר כ"ט בניסן את!?
אמר ליה: אם כך, רוצה אני לממש את זכותי לגבות את הכסף ששלמתי למוכר אפילו מנכסים משועבדים, שהרי כתוב בשטרי שאם לא אקבל את השדה או יוציאוה מידי אחראי המוכר להחזיר את כספי וכל נכסיו משועבדים לכך!

דרשני המקוצר[עריכה]