פרשני:בבלי:זבחים סה ב: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

זבחים סה ב

חברותא[עריכה]

שנינו במתניתין: שיסע את גוף העולה ולא הבדיל דאין חותך את הגוף לגמרי.
תנו רבנן: זה שכתוב "ושסע" מפרשים: אין שיסוע אלא ביד, וכן הוא הכתוב אומר לגבי שמשון ששיסע את כפיר האריות שבא לקראתו "וישסעהו כשסע הגדי" ושם זה היה ביד, ונקרא שיסוע.
שנינו במתניתין: אם שינה בקרבנות, כגון שהבדיל בחטאת שמלק שני סימנין, או שלא הבדיל בעולה ומלק סימן אחד, פסול הקרבן!
ודייקינן: מתניתין הסוברת שהבדלת שני סימנין פוסלת בחטאת דלא כרבי אלעזר ברבי שמעון. דתניא: אמר רבי אלעזר ברבי שמעון: שמעתי שמבדילין דהיינו שאם הבדיל שני סימנים בחטאת העוף אין הקרבן נפסל.
והוינן בה: מאי בינייהו אלו התנאים, במה נחלקו?
אמר רב חסדא: מיצוי חטאת העוף מעכב איכא בינייהו בין תנא - קמא ורבי אלעזר ברבי שמעון.
שהפסול בחטאת העוף הוא רק באופן שנעשתה לגמרי כמו עבודת עולת העוף, ונחלקו אם באופן זה שוה עשייתה לעשיית עולת העוף.
תנא קמא סבר: מיצוי חטאת העוף שאחר הזאת הדם על קיר המזבח היה ממצה את דמה מעכב את הקרבן, ואם לא מיצה פסול. וכיון דקא מצי לדם בעל כרחו ממצה את הדם שאם לא כן הקרבן פסול, קעביד מעשה עולה בחטאת העוף נמצא שנעשתה חטאת זו לגמרי כמו עולה, הן בהבדלת סימנים והן שנעשה בה מיצוי  113  כעולה ופסולה.

 113.  והעיר בשיטה מקובצת, הלא בחטאת זו עשה הזאה כדינה, ואם כן אין זה כמעשה עולה שדינה במיצוי כל דמו, וכאן חלק מהדם לא היה במיצוי אלא בהזאה. וביאר השטמ"ק שהדין מיצוי כל דמו אינו מעכב אלא רק למצווה. ואם כן זה עדיין כמעשה עולה.
ורבי אלעזר ברבי שמעון סבר מיצוי חטאת העוף לא מעכב את הקרבן. ואם הבדיל שני סימנים בחטאת. אינו חייב לעשות בה מיצוי, ולכן החטאת כשירה  114  שאינה לגמרי כעבודת עולה. כי בעולה יש מיצוי ובחטאת זו לא נעשה מיצוי, והבדלת הסימנים שעשה מחתך בשר בעלמא הוא אך איננו כמעשה עולה.

 114.  ברש"י מבואר רק שמכיון שלא מיצה אין מעשה עולה ואינו נפסל. אך לגבי האיסור דלא יבדיל לא הזכיר רש"י כלום. (ואדרבא מדברי רש"י בד"ה שמבדילין היה נראה שיש איסור) אך התוס' (ד"ה ורבי אלעזר) הבינו בדבריו שכשלא מיצה ואין מעשה עולה אין גם איסור. ומנין הוציאו זאת מרש"י? וביאר החזון איש שאם היה איסור הרי זה עצמו סיבה לפסול. ואם רואים שהפסול רק כשיש מעשה עולה, הרי מוכח מזה שגדר האיסור של לא יבדיל הוא שלא לעשות כמעשה עולה. וכשאינו כמעשה עולה אין איסור.
רבא אמר: שהייה בסימן שני בעולת העוף איכא בינייהו בין תנא קמא לרבי אלעזר ברבי שמעון, בשחיטת שני סימנין של בהמה הדין הוא שאם שהה בין שחיטת סימן אחד לשני פסל, ולענין מליקה בעולת העוף נחלקו, דתנא - קמא סבר שהייה בסימן שני (דהיינו שהייה בין סימן ראשון לסימן שני) בעולת העוף לא פסלה ואף - על - גב שצריך בעולת העוף מליקת שני סימנין, מכל - מקום כשרה המליקה גם כששהה בין סימן אחד לשני, ודוקא בבהמה פוסלת שהייה בין שני הסימנים משום שכל זמן שלא שחט את הסימן השני עדיין הבהמה חיה ולא נגמרה השחיטה, ואם שהה בין הסימנים יש כאן שהיה באמצע השחיטה, מה שאין כן במליקה שבסימן אחד מת העוף ונגמרה עבודת המליקה, והבדלת הסימן השני אינה חלק מעבודת המליקה, אלא מצות הבדלה בעלמא היא, והיא כעבודה בפני עצמה, ומשום כך כשמלק בחטאת העוף שני סימנין והבדיל פוסל את החטאת משום שעשה בה כמעשה עולה כי עולה שמלקה בצורה כזו הרי זו מליקה כשירה, ואף על גב דבחטאת העוף אי אפשר לעשות הבדלה בסימן שני בלי שהייה ממליקת סימן ראשון, וזאת מכיון שצריך לחתוך רוב בשר יחד עם מליקת הסימן הראשון, וחיתוך זה הוא שהייה בין סימן ראשון לשני, מכל מקום נפסלת החטאת במליקת שני הסימנים ואע"פ ששהה ביניהם משום שגם בעולה כששהה אינו פוסל, והרי זה "כמעשה עולה ".
ורבי אלעזר ברבי שמעון סבר שהייה בעולת העוף בין סימן לסימן פסלה, ומשום כך חטאת העוף שמלקה בשהייה בין סימן אחד לשני לא נפסלה שאינה "כמעשה עולה" מליקה זו ששהה בין סימן לסימן בעולה אינה כשרה, ולכן אף - על - גב דהבדיל בחטאת סימן שני, מכל מקום כיוון דשהייה בין סימן אחד לשני, הרי הבדלתו היא כמחתך בשר בעלמא הוא ולא כעבודת הבדלה.
אביי אמר: לדעת כל התנאים שהייה בעולת העוף בין מליקת סימן אחד לשני פוסלת, ומחלוקת תנא קמא ורבי אלעזר ברבי שמעון היא בדין חיתוך רוב בשר בחטאת העוף אם הוא מעכב, שתנא - קמא סובר שחיתוך רוב בשר בחטאת העוף לא מעכב, ומשום כך יש אפשרות שיעשה מעשה עולה בחטאת כשיבדיל שני סימנין בלא חיתוך בשר והרי זה כמעשה עולה, ויפסל  115 , ורבי אלעזר ברבי שמעון סובר שחיתוך רוב  116  בשר מעכב, ומשום כך אין אפשרות לעשות חטאת כמעשה עולה מפני שכאשר חותך רוב בשר הרי הוא שוהה  117  בין סימן לסימן, וממילא אין זה "כמעשה עולה" שהרי שהייה בעולה פוסלת.

 115.  תמה בזה בקרן אורה דנמצא שתנא קמא הפוסל בהבדלה הוא רק כשלא חתך רוב בשר ויש כאן מעשה עולה. והלא באופן זה פסול גם לרבי אלעזר ברבי שמעון משום החסרון שלא חתך רוב בשר שמעכב לשיטתו, ומה נפקא מינא בין תנא קמא לראבר"ש הלא לשניהם פסול לתנא קמא משום הבדלה. ולראבר"ש משום שלא חתך רוב בשר. ותירץ שתנא קמא פסול גם כשחתך רוב בשר בין הסימנים. גזירה משום אופן שלא יחתוך רוב בשר, ואז פסול משום הבדלה. ופסלו משום זה אף כשחתך רוב בשר.   116.  ולדעה זו שרוב בשר מעכב, הרי זה מכלל עבודת המתיר של הקרבן ומחשבת פסול שחישב בשעת מליקת רוב בשר פוסלת הקרבן. אלא שהרוב בשר הוא רק חצי מתיר, והמתיר השלם הוא הסימן האחד עם רוב בשר.   117.  יש לדעת אף שרוב בשר מעכב, אך מדוע אי אפשר לחתכו אחר מליקת הסימן השני, וכי נאמר שגם בזה יהיה חסרון של שהיה מה ששוהה בין הסימן הראשון לרוב בשר? וצ"ע.
ואביי ורבא בפלוגתא דרבי זירא ורב שמואל בר רב יצחק נחלקו, דחד מאמוראים אלהאמר: שהייה בסימן שני בעולת העוף אם היא מעכבת איכא בינייהו בין תנא קמא ורבי אלעזר ברבי שמעון, וחד מאמוראים אלו אמר: רוב בשר מעכב בחטאת העוף איכא בינייהו בין תנא קמא ורבי אלעזר ברבי שמעון.
ודייקינן: מכלל מחלוקתם שנחלקו אם רוב בשר מעכב שמעינן דלכולי עלמא בעינן חיתוך רוב בשר בחטאת העוף בתחילה.
אין, דהכי הוא דתניא: כיצד מולקין חטאת העוף? חותך חוט השדרה ומפרקת בלא רוב בשר (שאם חותך לפני המליקה רוב בשר הרי החטאת נעשית מתה ונבלה היא) עד שמגיע לוושט או לקנה, הגיע לוושט או לקנה חותך סימן אחד או רובו של סימן ורוב בשר עמו, ובעולה חותך שנים או רוב שנים.
אמרוה  118  למחלוקת אמוראים זו שנחלקו בביאור מחלוקת תנא קמא ורבי אלעזר ברבי שמעון קמיה דרבי ירמיה, אמר רבי ירמיה:

 118.  כל זה הוא פירוש רש"י בסוגיא, והכל תלוי אם עשתה כל עבודת החטאת כעבודת עולה פסול. ואם היה חילוק מעבודת העולה כשר. והתוספות וביתר הרחבה בשיטה מקובצת חולקים עליו. מכח קושיות מהסוגיא בחולין. וכן חולקים בסברא שהיכן נאמר שפסול חטאת תלוי בזה שיעשה כל עבודותיה כמו עבודות עולה. ועל כן פירשו שכל המחלוקת רק כשעשה ההבדלה אחר ההזאה וקודם המיצוי, ולרב חסדא הסברא היא כך, לראבר"ש אין המיצוי מעכב בחטאת ומאחר שכבר היזה ונשלמה עבודת הקרבן המעכבת שוב מה שמבדיל אינו שייך לעבודת הקרבן ואינו פוסל. ותנא קמא סובר שמיצוי מעכב וכל זמן שלא מיצה עדיין זוהי עבודת הקרבן ואם הבדיל זה חשוב הבדלה. ופסול. ורבא אמר שהמחלוקת אם שהיה במליקת עולת העוף פוסלת, שראבר"ש סובר שפוסלת, ולכך ההבדלה שעשה אחר ההזאה. מכיון ששהה הרבה קודם ההבדלה שוב אין לזה שם מליקה, כיון שהשהיה פוסלת את המליקה, ואין זו מליקה מובדלת ואינה פוסלת. ותנא קמא סובר שהשהיה אינה פוסלת את המליקה, ואם כן יש מליקה מובדלת אף על פי ששהה ופסול. ואביי מפרש שמחלוקתם אם רוב בשר מעכב, וראבר"ש סובר שרוב בשר מעכב במליקה ואחר שחתך רוב בשר העוף דינו כמת ומטמא טומאת נבילות. ושוב מה שמוסיף ומחתך הסימן השני אין לזה שם מליקה כיון שהוא כמת. ואין ההבדלה פוסלת. אך תנא קמא סובר שאין רוב בשר מעכב ויכול לגמור הסימן השני לפני רוב בשר והעוף עדיין חי ויש לזה שם מליקה. ואם כן זו מליקה מובדלת ופסול.
לא שמיע להו לאמוראים אלו הא דאמר רבי שמעון בן אליקים משום רבי אלעזר בן פדת משום רבי אלעזר בן שמוע, שאמרו: אומר היה רבי אלעזר ברבי שמעון: שמעתי שמבדילין בחטאת העוף ולא נפסל הקרבן, ומאי "לא יבדיל" שאמר הכתוב בחטאת העוף?

דרשני המקוצר[עריכה]