פרשני:בבלי:זבחים לט ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

זבחים לט ב

חברותא

"כאשר עשה לפר" - זה פר כהן משיח, האמור בפרשה שלעיל, וכיון שלא כפל בו דין מתנותיו, לימד בזה שחיסור אחת מהן מעכבת. (כאן דרשה הגמרא את תיבת "לפר", שהרי "כאשר עשה" כבר נדרש לעיל).
"החטאת" אלו שעירי עבודת כוכבים, שדינם כפר העלם דבר, ונתרבו בזה לענין הזאה על הפרוכת ועל מזבח הזהב, ולענין שריפתם חוץ לשלש מחנות, שדינים אלו לא נתפרשו בהם במקומם.
יכול שאני מרבה אף את שעירי הרגלים, ושעירי ראשי חדשים, ואף אלו ינתן דמם בפנים,  8  וישרפו?  9  תלמוד לומר "כן יעשה לו" לזה יעשה כן, ולא לאחר! ומה ראית לרבות את אלו, שעירי עבודת כוכבים, ולהוציא את אלו, שעירי הרגלים וראשי חדשים?

 8.  הקשה השיטה מקובצת, כיון שנאמר לגבי מזבח הפנימי "וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה", והיינו שכפרה זו לא תהיה אלא אחת בשנה, כיצד סברה הגמרא, שיהיו שעירי הרגלים ניתנים בפנים? והרי אם נאמר כך, נמצא מזבח פנימי מכפר כמה פעמים בשנה! ? ואמנם, מצינו שפר כהן משיח, ופר העלם דבר, וכן שעירי עבודת כוכבים, ניתן דמם בפנים, מכל מקום, אלו באים על חטא, ואינם קבועים, ומה שאין כן שעירי הרגלים, שקבועים הם! ? ותירץ, מה שנאמר לגבי מזבח הפנימי "אחת בשנה", אינו בא למעט קרבנות אחרים, אלא בא להשמיענו ששעיר יום הכיפורים, מכפר כפרה אחת, ואינו מכפר שתי כפרות.   9.  הקשו התוס' (ד"ה ושעירי), הרי שעירי ראשי חדשים נאכלים, ואינם נשרפים וכפי שנאמר "ואת שעיר החטאת דרש דרש משה" על כך שלא אכלוהו, ואם כן כיצד היה מקום לרבות את אלו שיהיו נשרפים? ותירצו, שעל זה באה הגמרא לשאול, מדוע לא דרש משה מפסוק זה שיהיו שעירי ראשי חדשים נשרפים. ובשיטה מקובצת כתב, שלא שאלה הגמרא אלא על דמם שיהיה ניתן בפנים.
אחר שמצינו שריבה הכתוב מצד אחד, ומיעט מצד אחד, מרבה אני את אלו שעירי עבודת כוכבים להיות כתורת פר העלם דבר, משום שהם מכפרין על עבירת מצוה ידועה, שנודעה לחוטא שחטא בה, וכמו פר העלם דבר הבא אף הוא על עבירת מצוה ידועה, ומוציא אני את אלו, שעירי הרגלים וראשי חדשים, שלא יהיו שוים לפר העלם דבר כיון שאין הם מכפרין על עבירת מצוה ידועה. שהרי הם באים לכפר על טומאת מקדש וקדשיו על מי שנכנס למקדש בטומאה, ולא ידע קודם כניסתו שנטמא, ואף לאחר יציאתו לא נודע לו שנכנס בטומאה, ואינם דומים לפר העלם דבר בכפרתו.
"וכפר עליהם הכהן" אף על פי שלא סמכו הזקנים את ידיהם על ראש הפר, כפי שנצטוו שם בפרשה.
"ונסלח  10  להם" אף על פי שלא נתן את השירים של הדם ליסוד מזבח החיצון, והוצרכנו לדרשה זו, שהיה מקום לומר, כיון ששנה הכתוב לעכב בכל מתנותיו, שמא אף כלפי שיריים נאמר כן, ולכך מיעטו הכתוב.

 10.  הקשה השפת אמת, לעיל (לח א) מבואר, ש"וכפר" נצרך לגופו, ורק משום שנאמר גם "ונסלח" הרי הוא מיותר, ואם כן, כיצד זה דורשת כאן הגמרא גם "וכפר" וגם "ונסלח"? ותירץ, על פי המבואר בגמרא לקמן (מא א), שמבואר שם, שפר העלם דבר מוזכר בפרשת קרבנות עבודת כוכבים, שנאמר שם "על שגגתם" זה פר העלם דבר, וכיון שנאמר שם "ונסלח להם כי שגגה היא" הרי זה מוסב אף על פר העלם דבר, וממילא כפרה וסליחה הכתובים בפרשת פר העלם דבר, מיותרים לדרשה.
ומה ראית לפסול אם חיסר בהזאות, ולהכשיר בהעדר סמיכה ושפיכת שירים?  11 

 11.  משמע שהיה מקום לומר להיפך, שהזאות אינן מעכבות, ושפיכת שיריים מעכבת, וכתב הקרן אורה, שזהו כשיטת רבנו תם, הסובר, שיש תנא האומר, ששפיכת שיריים חיצונים מעכבת, אע"פ שהזאת דם החיצון אינו מעכב, ואם כן, סברה הגמרא שהוא הדין בדמים הפנימיים. ובאופן אחר כתב, כיון שיש כאן מיעוט וריבוי, הרי שהדבר הקל אותו יש למעט, וזהו ששאלה הגמרא, איזו קולא מצאת בשפיכת שיריים שמיעטת אותו מדין עיכוב, אשר לא מצאת בהזאות.
אמרת, פוסל אני כשחיסר בהזאות משום שמעכבות הן בכל מקום, כפי שמבואר לקמן לגבי פרה אדומה וקרבן נגעים,  12  ומכשיר אני כשחיסר בסמיכה ושפיכת שירים, שאין חיסורם מעכבות בכל מקום, שהרי סמיכה אינה מעכבת כלל, ושפיכת שיריים בחטאת החיצונה לדברי הכל אינה מעכבת.

 12.  כן כתב רש"י, והיינו שבפרה ונגעים מצינו שכל שבע ההזאות מעכבות. והקשה הטהרת הקודש, הרי מה שהביאה הגמרא לקמן, שמצינו מתן שבע שמעכב, היינו ביחס למתן ארבע, שמשום כן לא ניתן ללמוד דין עיכוב בהן ממתן שבע, אבל ביחס לדין שפיכת שיריים, דיינו אם נאמר, שחומרת דין ההזאות הינה בזה, שבדין הזאות יש עיכוב לכל הפחות במתנה אחת, ומה שאין כן שפיכת שיריים שאינה מעכבת כלל! ? ועוד, הרי אף לאחר שמצינו בפרה ובנגעים חומרת מתן שבע משפיכת שיריים, עדיין צריכים אנו לזה שמתנה אחת מעכבת, שאם לא כן, יקשה, מדוע לא נמעט מתן ארבע מדין עיכוב, ונרבה שפיכת שיריים לעיכוב! ? ואמנם, התוס' בד"ה (ומכשיר אני) ביאר קושיית הגמרא, שבהזאות לא מצינו בשום מקום שלא יעכבו, והיינו שלכל הפחות מתנה אחת מעכבת.

דרשני המקוצר