פרשני:בבלי:זבחים נה ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

זבחים נה ב

חברותא

והוינן בה: במאי קא מיפלגי, איזה דין למד התנא קמא מאחד מהכתובים שלרבי אליעזר אין ללמוד ממנו כיון שצריכין אותו להכשיר צפון? ומשנינן: תנא קמא סבר: תלתא קראי כתיבי: חד קרא, דכתיב ביה "פתח", איצטריך לגופיה, דניבעי פתח אהל מועד. ולאפוקי אם שחט קודם פתיחת דלתות ההיכל, שעדיין אינו קרוי "פתח". וחד קרא להכשיר צדדין. ממה שחזר וכתב "לפני אהל מועד", ולא כתיב "פתח" משמע כל רוחב העזרה ולא דוקא כנגד הפתח. וחד קרא לפסול צידי צדדין, את מקום הלשכות שבעזרה, שהן אינן פתוחות נגד פתח אהל מועד, ואפילו תוכן קדש פסולות לשחיטה לפי שאינן בכלל "לפני", כי הוה אמינא מד"פתח" לאו דוקא, "לפני" נמי לאו דוקא, לכך חזר וכתב "לפני", לומר דדוקא הוא, וצפון לא איצטריך קרא להכשיר, דנלמד מקל וחומר.
ורבי אליעזר סבר: חד לגופיה, דניבעי פתח אהל מועד. וחד להכשיר צפון, דהוה אמינא למעטו מקל וחומר, וחד להכשיר צדדין. וצידי צדדין לא איצטריך קרא לפסול, כי "לפני" קמא משמע צדדין ולא צידי צדדין.
והוינן בה: מאי שנא הכא בבן בקר דכתיב "פתח אהל מועד", ומאי שנא התם בכבש ועז דכתיב "לפני אהל מועד"?
ומשנינן: קא משמע לן כדרב יהודה אמר שמואל. דאמר רב יהודה אמר שמואל: שלמים  8  ששחטן  9  קודם שיפתחו דלתות ההיכל  10  פסולין,  11  שנאמר "ושחטו פתח אהל מועד", ודרשינן: בזמן שהוא פתוח, ולא בזמן שהוא נעול! כי "פתח" משמעו החלל הפתוח (ואין לפרש כפשוטו, דוקא כנגד הפתח, דהא כתיב "לפני". והן הן הדברים דתנא קמא ורבי אליעזר לעיל).

 8.  שיטת רש"י (לקמן ס"א א) שדין זה נאמר דוקא בשלמים שכתוב בהם "פתח אהל מועד" ולא בשאר קרבנות, וכן כתבו התוס' במנחות (מט ב, צה א). אולם התוס' ביומא (כ"ט א) כתבו שלומדים משלמים לכל הקרבנות, אבל רק לענין שחיטה ולא למליקה וקמיצה, ועיין עוד מזה בהערות לקמן.   9.  התוס' במנחות (מט א) כתבו שלכאורה המשמעות היא שעדיין לא נפתחו הדלתות באותו היום, והקשו שאם כן הרי גם לא נשחט התמיד עדיין, וכמו שמבואר במשנה במסכת תמיד שלא היו שוחטים התמיד קודם פתיחת דלתות ההיכל, ואם כן נפסול את השלמים מצד הדין שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר. ותירצו התוס' ששחיטה מאחר שהיא אינה עבודה, משום כך אפשר לעשותה קודם התמיד, ועוד תירצו שדין זה שלא להקדים לתמיד של שחר אינו מעכב, וביומא (כט) תירצו התוס' שרק בהקטרה נאמר הדין שלא להקדים לתמיד ולא בשאר עבודות.   10.  המנחת חינוך (מצוה קמח) הקשה שהרי לאולם לא היו דלתות כלל, ואם כן למה לא נחשיב "פתח אהל מועד" מצד זה שהאולם פתוח. וכתב שבהכרח שדין זה הוא רק לדברי האומר קדושת אולם וקדושת היכל לאו חדא מילתא היא, ואין האולם בכלל אהל מועד.   11.  הקשה השפת אמת הרי לא שנה הכתוב בהם לעכב, ותירץ שמאחר ונאמר בפרשת שחוטי חוץ "ואל פתח אהל מועד לא הביאו וגו", הרי שנאמר בזה גם כן ששחיטת הקרבן צריכה להיות בפתח אהל מועד. וכתב עוד שלפי זה מובן מה שכתבו התוס' ביומא הנ"ל שלומדים משלמים לכל הקרבנות, וכונתם שמאחר ובשחוטי חוץ למדנו לכל הקרבנות שטעונים "פתח אהל מועד", אם כן אפשר ללמוד את דין העיכוב משלמים לכל הקרבנות, במדה של "דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד וכו".
איתמר נמי: אמר מר עוקבא בר חמא אמר רבי יוסי ברבי חנינא: שלמים ששחטן קודם שיפתחו דלתות ההיכל, פסולין. שנאמר "ושחטו פתח אהל מועד", בזמן שפתח ההיכל פתוח, ולא בזמן שהוא נעול.
במערבא, בארץ ישראל, מתני הכי: אמר רב יעקב בר אחא אמר רב אשי: שלמים ששחטן קודם שיפתחו דלתות ההיכל, פסולין.
ובמשכן, אם שחטן קודם שיעמידו לוים את המשכן, ולאחר שיפרקו לוים את המשכן, פסולים, לפי שאין כאן "פתח אהל מועד".
ועתה מבארת הגמרא אופנים שונים, האם הם נכללים בכלל "פתח אהל מועד" או לא.
ואומרת הגמרא: זה פשיטא, דבר פשוט הוא, שאם היה הפתח מוגף, סגור על ידי שהיתה הדלת סגורה, אף על פי שאינו נעול, כנעול דמי. ולכן אם היתה דלת ההיכל סגורה, הרי שלמים שנשחטו שם פסולין.
אך יש להסתפק כאשר היתה הדלת פתוחה אלא שהיה וילון פרוש כנגד הפתח, מאי? האם זה נחשב כנעול או לא?
אמר רבי זירא: הוא עצמו הוילון  12  אין נעשה אלא כפתח פתוח. שהרי הוילון אינו עשוי אלא לצניעות בעלמא (ועיקר מטרתו שלא יסתכלו בהיכל בשעת שחיטה. תוס').

 12.  בחידושי רי"ז הלוי (קונטרס יומא כ"א) מיסד שהוילון שהיה שם בפתח ההיכל היה במקום המסך שהיה בפתח המשכן, ומבאר לפי זה את הסוגיא, שספק הגמרא היה האם מאחר ויש דלתות להיכל, משום כך גם כשהוילון אינו פתוח מאחר והדלת פתוחה אנו מחשיבים זאת לפתח פתוח, ועל זה אמר רבי זירא שמאחר והוילון היה במקום המסך והיה לו דין המסך, והרי במשכן כשהמסך היה מוגף היה נחשב כפתוח פתוח, שהרי לא למדנו לפסול במשכן אלא כשנשחט השלמים קודם שהעמידו ואחר שפירקו המשכן, אבל כשהעמידוהו היה כשר לשחיטה, ואפילו שהמסך היה מוגף, ואם כן הוא הדין בוילון שבהיכל.
תו מספקינן:  13  גובהה,  14  היה מוטל תל או עץ כנגד הפתח הפתוח ומפסיק בין הפתח לשחיטה, מאי? האם זה נחשב שהפתח סגור או פתוח?

 13.  התוס' הקשו אם תל מפסיק בין הפתח למקום השחיטה, אם כן לא יהיה אפשר לשחוט אחורי המזבח שהרי הוא גם כן מפסיק. ותירץ בפנים מאירות שכל מקום הספק בתל הוא רק כשהוא עומד בחלל הפתח או בסמוך לו ממש, באופן שהוא מעכב את הכניסה ויציאה, ואז נחשב הפתח כסתום, אבל במזבח שהוא עומד קצת מרחוק מהפתח, ודאי שאינו חשוב כסתימה.   14.  התוס' הקשו ממה שמבואר ביומא (טז) שהכהן השורף את הפרה אדומה עמד בהר המשחה, וראה דרך פתחי העזרה וההיכל את החצי אמה עליונה שבפתח ההיכל, ומתקיים בזה הדין "והזה אל נוכח פני אהל מועד", ואם כן גם כאן שיועיל מה שהוא רואה מעל התל את הפתח, ונשארו בקושיא. ובחידושי רי"ז הלוי (פרה אדומה ד ה בסוף) תירץ שבהזאת הפרה כל הדין הוא רק שצריך הכהן לראות את פתח ההיכל בשעת ההזאה, שהרי אם יעמוד כנגד ההיכל ויחזיר את פניו לצד אחר לא יהיה קרוי "נוכח פני אהל מועד", ולכן מועיל במה שהוא יכול לראות את החלק העליון של הפתח, אבל בשחיטת קדשים קלים הלא הדין הוא שתהיה השחיטה נעשית במקום שהוא קרוי "פתח אהל מועד", ולא נאמר כלל שצריך הוא לראות את הפתח, ואפילו אם יחזיר פניו יהיה כשר, ולכן בזה נסתפקה הגמרא האם כשיש דבר החוצץ אם המקום קרוי "פתח אהל מועד".
תא שמע מהא דתניא: רבי יוסי ברבי יהודה אומר: שני פשפשין פתחים קטנים היו בבית החליפות (לפני ההיכל היה האולם. ורוחבו של האולם היה יותר מרוחב ההיכל חמש עשרה אמה לכל צד, ואותו עודף שמכל צד נקרא "בית החליפות", שבו היו מניחים הכהנים את ה"חלפים", סכיני השחיטה. ובכל אחד מבתי החליפות היה פתח בכותלו המערבי, לכיוון הכותל המערבי של העזרה. וגובהן שמונה אמות, כדי להכשיר את העזרה כולה, אף את השטח האחורי, המערבי, ואת השטחים שמשני צידי ההיכל והאולם, לפי שמקומות אלו לא היו נכללים בכלל "לפני אהל מועד" על ידי הפתח הגדול במזרח (ומה דאמרן לעיל "להכשיר צדדין" היינו דוקא צדדין שלפני ההיכל, אף שאינו כנגד הפתח, אבל לא צידי ההיכל עצמו ואחוריו), ועל ידי הפתחים הללו בצידו המערבי של האולם נעשתה כל העזרה "לפני אוהל מועד", לפי שגם האולם קרוי "אהל מועד", לאכילת קדשי קדשים (לקמן מסקינן דלא גרסינן לה דאכילה אינה צריכה "לפני") ולשחיטת קדשים קלים.
ומסקינן לראיה: מאי לאו, "גובהן" דקתני בברייתא, היינו דאיכא קמייהו, שעמד נגד בית החליפות תל גבוה שמונה. ושמע מינה ש"גובהה" לא פוסל!
ודחינן: לא, אלא הכי פירושו: הפשפשין, גבהו נינהו שמונה אמות, ולא איפשטא בעיא ד"גובהה".
מיתיבי: כל השערים שהיו שם במקדש גובהן עשרים אמה ורוחבן עשר אמה, ואיך יתכן לפרש דגובה הפשפשין שמונה?
ומתרצינן: פשפשין שאני! שהן פתחין קטנים ואין משמשין לכניסה ויציאה אלא להכשיר שחיטת שלמים.
והדרינן השתא לדון בהכשר העזרה כולה לשחיטה על ידי הפשפשין.
והוינן בה: והאיכא צדדין דאולם לצפון ולדרום בינו ולכותל העזרה, שאינם נגד הפתח המזרחי ולא המערב, י ולא הוי בכלל "לפני" ואיך יוכשר לשחיטה?
ומשנינן: דפתח להו לפשפשין בקרן זוית של האולם, מקצת הפתח פונה לצפון ומקצתו למערב והוא מכשיר שני הצדדין וכן בדרום.
תו הוינן בה: אחורי בית הכפורת בינו לחומת העזרה במערב מאי? כיצד יוכשר לשחיטה?
ומשנינן: תא שמע: דאמר רמי בר יהודה אמר רב: לול חלון קטן היה אחורי בית הכפורת גבוה שמונה אמות כדי להכשיר את העזרה לאכילת קדשי קדשים (לא גרסינן לה כדלעיל) ולשחיטת קדשים קלים.
והיינו דכתיב בספר דברי הימים במנין השומרים שהעמידו במקדש לכל הפתחים "שנים לפר בר" שני שומרים ל"בר" היינו לאותו לול.
והוינן בה: מאי "לפר בר"? ומשנינן: אמר רבה בר רב שילא: כמאן דאמר כאילו אמר כלפי לבר, כלפי לחוץ, דהיינו אחורי כל כותלי ההיכל וקדש הקדשים.
אמר רב יהודה אמר שמואל: אין חייבין משום טומאה, הנכנס לעזרה כשהוא טמא אינו חייב כרת,

דרשני המקוצר