פרשני:בבלי:יומא פז ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

יומא פז ב

חברותא

עייל עלה  ואתא נכנס רבי חייא, ורצה לפסוק עמו את הפרשה.
הדר חזר רב לרישא, לתחילת הפרשה.
עייל אחר כך בר קפרא - ושוב הדר רב לרישא.
אתא רבי שמעון ברבי - הדר רב לרישא.
אתא רבי חנינא ברבי חמא.
אמר עתה רב: וכי כולי האי כל כך הרבה פעמים נהדר וניזיל!
לא הדר רב, אלא המשיך לקרוא את הפרשה, ולא איפשר לרבי חנינא לקרוא עמו מתחילת הפרשה.
איקפיד רבי חנינא על רב, על שלא הסכים לחזור לראש הפרשה עבורו.
אזל רב לגביה הלך רב אליו תליסר מעלי יומי דכפורי, בשלש עשרה ערבי יום הכיפורים, ולא איפייס.
ותמהינן: והיכי עביד רב הכי, שהלך אליו לפייסו יותר משלש פעמים?
והאמר רבי יוסי בר חנינא: כל המבקש מטו בקשה או מחילה מחבירו - אל יבקש ממנו יותר משלש פעמים!
ומשנינן: רב, שהיה מחמיר על עצמו, שאני.
ועוד תמהינן: ורבי חנינא, שלא הסכים להתפייס - היכי עביד הכי? והאמר רבא: כל המעביר על מדותיו - מעבירין לו משמים על כל פשעיו! וראוי לו לרבי חנינא לנהוג כך!
ומשנינן: אלא, רבי חנינא חלמא חזי ליה לרב, חלם חלום על רב, דזקפוהו בדיקלא, שתלאוהו על דקל.
וגמירי והיה להם סימן, דכל אדם דזקפוהו בדיקלא שתלאוהו על דקל (בחלום) - רישא הוי. יהיה לראש. לפי שהזקיפה על הדקל מראה על נשיאות ראש וגדולה.
אמר רבי חנינא: שמע מינה מחלום זה שחלמתי, כי בעי למעבד רשותא. רוצים משמים לעשות את רב לראש.
ורבי חנינא היה אז ראש הישיבה בארץ ישראל, וחשש למותו הקרוב, היות ואין מלכות נוגעת בחברתה.
ולכן לא איפייס, כי היכי כדי דליזיל רב מארץ ישראל לבבל, ולגמר וילמד אורייתא בבבל, ושם ימנוהו לראש הישיבה.
תנו רבנן: חייב אדם לשוב בתשובה ביום הכיפורים, ולהתוודות בו.
זמן מצות וידוי הוא בערב יום הכפורים, לאחר אכילה, משקיבל עליו את קדושת יום הכיפורים, עם לפני חשכה.
אבל, אמרו חכמים: יקדים אדם את הוידוי ויתודה קודם שיאכל וישתה, שמא תטרף דעתו אם ישתה יין וישתכר בסעודה המפסקת.
ואף על פי שהתודה קודם שאכל ושתה, בתפילת מנחה - חוזר ומתודה לאחר שיאכל וישתה, שמא אירע לו דבר קלקלה חטא בסעודה.
ואף על פי שהתודה בתפילת ערבית - יתודה שחרית.
ואף על פי שחזר והתודה שחרית - יחזור עוד ויתודה במוסף.
במוסף - יתודה במנחה, במנחה - יתודה בנעילה.
והיכן אומרו לוידוי?
יחיד - אחר תפלתו. ושליח צבור - אומרו באמצע, בברכה האמצעית בחזרת הש"ץ.
מאי אמר עם וידויו?
אמר רב: תפילת "אתה יודע רזי עולם".
ושמואל אמר: תפילת "ממעמקי הלב" (אינה ידועה לנו).
ולוי אמר: אומר "ובתורתך כתוב לאמר: כי ביום הזה יכפר עליכם.
רבי יוחנן אמר: תפילת "רבון העולמים". ("כי לא על צדקותינו" וכו')
רבי יהודה אמר: תפילת "כי עונותינו רבו מלמנות וחטאתינו עצמו מספר".
רב המנונא אמר: כך אומר, ומקיים באמירה זאת את חלקי התשובה של חרטה, בושה, וקבלה לעתיד:
אלהי, עד שלא נוצרתי איני כדאי להווצר. ועכשיו שנוצרתי - כאילו לא נוצרתי. עפר אני בחיי, קל וחומר במיתתי.
הרי אני לפניך ככלי מלא בושה וכלימה.
יהי רצון מלפניך שלא אחטא, ומה שחטאתי מרוק ברחמיך אבל לא על ידי יסורין.
והיינו וזהו וידויא דרבא וידויו של רבא במשך כולה שתא. וזהו גם וידויו דרב המנונא זוטא ביומא דכפ ורי.
אמר מר זוטרא: לא אמרן שצריך לומר תפילות אלו אלא דלא אמר "אבל אנחנו חטאנו".
אבל אם אמר "אבל אנחנו חטאנו", תו שוב לא צריך לומר תפילות נוספות.
דאמר בר המדודי: הוה קאימנא עמדתי קמיה דשמואל, והוה יתיב. והיה יושב.
וכי מטא וכאשר הגיע שליחא דצבורא ואמר "אבל אנחנו חטאנו", קם מיקם שמואל ואומר את הוידוי בעמידה.
אמר, בר המדורי: שמע מינה מזה שקם שמואל באמירה זו, כי עיקר וידוי - האי הוא (הוא זה).
תנן התם במסכת תענית בענין תפילת נעילה:
בכל השנה נושאים הכהנים כפיהם רק בתפילת שחרית או מוסף אך לא בתפילת מנחה, היות והיא "זמן שכרות", שאז אנשים אוכלים ושותים יין, ולכהן אסור לישא כפיו כאשר הוא "שתוי יין".
אך בשלשה פרקים בשנה כהנים נושאין את כפיהן אפילו בתפילת מנחה ובתפילת נעילה.
וביום הכיפורים, שיש בו גם תפילת מוסף, נושאים כפיהם ארבעה פעמים ביום:
בשחרית, במוסף, במנחה ובנעילת שערים (תפילת נעילה).
ואלו הן שלשה הפרקים שבהן נושאים הכהנים כפיהם גם במנחה ובנעילה: א. בתעניות הציבור על עצירת גשמים.
ב. ובמעמדות, שהיו בכל עיר "אנשי משמר", והיו מתכנסים ארבעה ימים בכל שבוע, ומתענים וקורים בספר בראשית.
ג. וביום הכפורים.
ומבארת הגמרא: מאי נעילת שערים?
רב אמר: צלותא יתירתא, תפילת עמידה שיש בה שבע ברכות, כמו שאנו נוהגים בתפילת נעילה.
ושמואל אמר: מתפללים תפילת "מה אנו מה חיינו".
מיתיבי לשמואל מהא דתניא: אור יום הכפורים מתפלל שבע ומתודה, בשחרית מתפלל שבע ומתודה, במוסף מתפלל שבע ומתודה, במנחה מתפלל שבע ומתודה, בנעילה - מתפלל שבע ומתודה!
(לפי גירסת הגר"א) ואינו חותם בתפילת נעילה ב"מקדש ישראל ויום הכיפורים" אלא חותם בוידוי, שאומר "האל הסולחן", דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרים: מתפלל שבע, ויכול לחתום ב"מקדש ישראל ויום הכיפורים", ואם רצה לחתום בוידוי - חותם.
וכיון שאומרת הברייתא במפורש שתפילת נעילה היא תפילת שבע, הרי תיובתא דשמואל - תיובתא!
עולא בר רב נחית עבר לפני התיבה בתפילת נעילה קמיה דרבא.
פתח ב"אתה בחרתנו" וסיים ב"מה אנו מה חיינו".
ושבחיה, ושבחו רבא על שכלל בתפילתו גם את תפילת שמואל.
רב הונא בריה דרב נתן אמר: ויחיד אומרה לתפילת "מה אנו מה חיינו" אחר תפלתו, ולא באמצעה.
אמר רב: תפלת נעילה פוטרת את התפילה של ערבית.
ומבארת הגמרא: רב לטעמיה, דאמר: נעילה, צלותא יתירה היא, שהרי היא תפילת עמידה נוספת (אך לשמואל היא תפילת מה אנו, ואינה פוטרת את תפילת ערבית), וכיון דצלי ליה שהתפלל אותה - תו שוב לא צריך להתפלל ערבית.
ופרכינן: ומי אמר רב הכי שנעילה פוטרת ערבית?
והאמר רב: הלכה כדברי האומר תפלת ערבית רשות! ואם כן אין צורך שתפילת נעילה תפטרנה.
ומשנינן: רב - לדברי האומר תפילת ערבית חובה קאמר.
מיתיבי לרב מהא דתניא: אור (ליל) יום הכפורים, מתפלל שבע ומתודה. שחרית שבע ומתודה, מוסף שבע ומתודה, בנעילה מתפלל שבע ומתודה.
ערבית במוצאי יום הכיפורים מתפלל תפילה קצרה שהיא שבע ברכות, מעין שמונה עשרה, והנקראת "הביננו", שכולל בברכה האמצעית את כל הברכות, חוץ משלשת הברכות הראשונות והאחרונות, שאומר במלואן.
רבי חנינא בן גמליאל משום אבותיו אומר:
מתפלל במוצאי יום הכיפורים שמונה עשרה ברכות שלימות <img alt='' src='p_amud.bmp title='מיקום עמוד מדויק'>  מפני שצריך לומר הבדלה בברכת "חונן הדעת".

דרשני המקוצר