פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט שמא א

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־11:51, 29 באפריל 2019 מאת Yair hashulchan (שיחה | תרומות) (Added yair hashulchan's seif.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט שמא א

סעיף א[עריכה]

השואל מחבירו כלי או בהמה סתם, הרי המשאיל (תובעו) בכל עת שירצה. שאלו לזמן קצוב, כיון שמשך וזכה בו, אין הבעלים יכולים להחזירו מתחת ידו עד סוף ימי השאלה; ואפילו מת השואל, הרי היורשים משתמשים בשאלה עד סוף הזמן.

תוספתא בב"מ פ"י: המלוה את חברו סתם, אינו יכול לתובעו תוך פחות משלושים יום.

↵ משאיל סתם: ר"ת: גם סתם שאלה שלושים יום, ואינו יכול לתובעו קודם. ראיה - טלית שאולה פטורה מציצית עד ל' יום.

רש"י,רא"ש,רמב"ם,רמב"ן,שו"ע: יכול לתובעו מיד. ראיה - בשמחות נאמר שהמשאיל חלוק לחברו ללכת לבית האבל לא רשאי לתובעו עד לאחר ימי האבל. סמ"ע - דוקא להלואה נתנו חכמים ל' יום, כיון שלהוצאה ניתנה.

כשהשואל רוצה להחזיר: נמוק"י,רעק"א: יכול אפי' תוך זמנו.

רא"ש: אינו יכול, השוו מידותיהם של השואל והמשאיל.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.