פרשני:בבלי:כתובות ה א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

כתובות ה א

חברותא[עריכה]

משום חשבונות. כדי שלא יחשב במשך השבת את הוצאות הסעודה שעתיד הוא לעשות במוצאי שבת, כשיכניסנה לחופה.
אמר ליה אביי: וחשבונות של מצוה - מי אסירי לחשבם בשבת?
והא רב חסדא ורב המנונא, דאמרי תרוייהו: חשבונות של מצוה - מותר לחשבן בשבת!?
וכמו כן אמר רבי אלעזר: פוסקין הגבאים של קופת הצדקה, צדקה לעניים בשבת! וחישוב הצדקה המגיעה מהקופה של צדקה לכל עני ועני כרוכה בחשבון, ומותר לעשות חישוב זה בשבת.
וכמו כן, אמר רבי יעקב אמר רבי יוחנן: הולכין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות כדי לפקח לבדוק ולדון על עסקי רבים בשבת!
ואמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי יוחנן: מפקחין, בודקים ודנים על עניני "פיקוח נפש", בשבת!
ואמר רב שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: הולכין לטרטייאות, שהם ארמונות המלכים והשליטים, ולקרקייאות, שהם מקומות המשחק שלהם, שם ניתן לפגשם כדי לפקח על עסקי רבים בשבת!
ותנא דבי מנשיא: משדכין על התינוקת כדי ליארס אותם - בשבת.
וכן "משדכין" על התינוק למצוא לו מורה ללמדו ספר, וכדי ללמדו אומנות, היות שגם לימוד אומנות המביאה פרנסה היא מצוה המוטלת על האב, לחנך בה את בנו כדי שיוכל להתפרנס ממנה.
וכיון שמכל הראיות הללו מוכח שאין איסור לעסוק בעניני מצוה בשבת, חוזרת בה הגמרא מהטעם שאין לשאת אשה במוצאי שבת מחמת חישוב הוצאות הסעודה.
אלא, אמר רבי זירא: לכן לא ישא אדם אשה במוצאי שבת, גזירה שמא מתוך טרדת מחשבתו להכין את הסעודה לנישואיו, הוא ישכח שהיום הוא יום השבת, ויש לחשוש שמא ישחוט בן עוף בשבת, שקל לשוחטו, לצורך הסעודה שבמוצאי שבת.
אמר ליה אביי: אלא מעתה, לדברי רבי זירא, שיש לחשוש שישכח אדם מחמת טרדת מחשבותיו להכנת הסעודה את עיצומו של יום השבת, ויבוא לשחוט בו -
יום הכפורים שחל להיות בשני בשבת, ועושים סעודה בערב יום הכיפורים, ביום ראשון, גם כן נחשוש שמא יבוא לטעות ולשחוט בטעות בן עוף בשבת, מחמת טרדת מחשבתו להכין את הסעודה שצריך למחרת השבת -
ואם כן, ידחה יום הכיפורים מיום שני ליום שלישי!  1 

 1.  ויכולים חכמים לדחות את יום הכיפורים ע"י עיבור חודש אלול. ולעשות את ראש השנה ביום ראשון במקום בשבת שאז יחול יום הכיפורים ביום שלישי. ואעפ"י שיוותרו בזאת על הכלל שאין ראש השנה חל ביום ראשון.
ויעשו זאת - כדי שלא יחול ערב יום כיפור ביום ראשון, גזירה שמא ישחוט בן עוף בשבת!
ומתרצת הגמרא: התם, בערב יום הכיפורים, דלנפשיה, לעצמו עושה אדם את הסעודה, - לא טריד במחשבתו, לפי שאינו מקפיד עליה כל כך.
אבל הכא, בסעודת נישואין, דלאחרים הוא מכין אותה - טריד הוא במחשבתו שתהיה כראוי, ומסוגל הוא לשכוח מהשבת, ולבוא לשחוט בה בן עוף לצורך הסעודה.
אי נמי, יש חילוק נוסף בין סעודת נישואין במוצאי שבת, לסעודת ערב יום הכיפורים ביום ראשון.
כי התם, בערב יום הכיפורים שחל ביום ראשון - אית ליה רווחא, יש לו רווח זמן לשחוט במוצאי שבת, לפי שהסעודה של ערב יום הכיפורים היא רק למחרת, ביום.
ואילו הכא, כשהוא עושה את סעודת הנישואין במוצאי שבת - לית ליה רווחא, אין לו רווח זמן להכין את הסעודה, כיון שהיא במוצאי שבת, מיד לאחר שיצאה השבת. ולכן רק בה חששו שמא יטעה וישכח מן השבת.
ומוסיפה הגמרא, ואומרת:
השתא, מעתה, דאתית להכי, שבאנו לומר, כי יש לחוש שמא ישכח מן השבת, ויבוא לשחוט בה, ולכן לא ישא אדם אשה במוצאי שבת -
ערב שבת נמי לא ישא אדם אשה, גזירה שמא ישחוט בן עוף בשבת, אם יחסר לו לסעודתו.
איבעיא להו: אימתי הוא זמן בעילתה של בתולה?
האם בתולה נשאת ברביעי, ונבעלת אפילו ברביעי (ביום, בבית אפל), ולא חיישינן לאיקרורי דעתא עד יום חמישי בבוקר, שאז יכול הוא לטעון טענתו בבית דין.
או דלמא בתולה נשאת ברביעי ונבעלת דוקא באור ליום חמישי, דחיישינן לאיקרורי דעתא אם יקדים את בעילתה ליום רביעי.
תא שמע: דתני בר קפרא: בתולה נשאת ברביעי ונבעלת בחמישי, הואיל ונאמרה בו ברכה של פריה ורביה לדגים.
אלמנה נשאת בחמישי, ונבעלת בששי, הואיל ונאמרה בו ברכה של פריה ורביה לאדם.
ומדייקת הגמרא: טעמא שנבעלת בתולה אור ליום חמישי הוא משום ברכה. אבל משום איקרורי דעתא - לא חיישינן. ומשמע כי מי שאינו מקפיד על ברכה, יכול לבעול גם ביום רביעי.
והוינן בה: אי הכי, שהטעם לבעילת בתולה אור ליום חמישי (ולא ביום רביעי כשנישאת) הוא משום ברכה לדגים שנאמרה ביום חמישי -
אלמנה נמי תיבעל בחמישי, הואיל ונאמרה בו ברכה של פריה ורביה לדגים!
ומשנינן: ברכה של פריה ורביה, שנאמרה ביום ששי לגבי דאדם - עדיפא ליה.
ואי נמי, אלמנה נבעלת בששי ולא בחמישי משום תקנת "שקדו", וכפי שתבאר הברייתא הבאה -
דתניא: מפני מה אמרו אלמנה נשאת בחמישי ונבעלת בששי?
שאם אתה אומר תיבעל בחמישי, למחר, ביום ששי, הרי הוא משכים לאומנתו והולך לו.
לכן, שקדו חכמים על תקנת בנות ישראל האלמנות, שיהא שמח עמה שלשה ימים, חמישי בשבת וערב שבת ושבת.
ומבארת הגמרא: מאי איכא בין "ברכה" ל"שקדו"?
איכא בינייהו: אדם בטל.
אי נמי, יום טוב שחל להיות בערב שבת,, שלא עובדים בו.
וכיון שהביאה הגמרא את דברי בר קפרא באגדה, היא הסמיכה אליהם את דבריו בדרש הכתוב -
דרש בר קפרא: גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ.
דאילו במעשה שמים וארץ - כתיב (ישעיהו מח) "אף ידי יסדה ארץ, וימיני טפחה שמים". ומשמע שעשאן הקב"ה ב"ידו" האחת.
ואילו במעשה ידיהם של צדיקים - כתיב (שמות טו) "מכון לשבתך פעלת ה'. מקדש אדני כוננו ידיך". והיינו, שהמקדש, שהוא מעשה ידיהם של הצדיקים, כוננו אותו (שתי) "ידיו" של הקב"ה.
השיב שאל בבלי אחד, ורבי חייא שמו: נאמר בספר תהילים (פרק צה) "ויבשת - ידיו יצרו"! ומשמע שגם מעשה בראשית היה בשתי ידיו של הקב"ה!?
ומשנין: אמנם הקריאה של הכתוב היא "ידיו", אבל "ידו" בלשון יחיד כתיב, שמשמעותה יד אחת.
ומקשינן הכתיב גם בהמשך הכתוב "יצרו", שמשמעותו לשון רבים!?
אמר רב נחמן בר יצחק: בידו האחת - יצרו אצבעותיו!
כדכתיב (תהלים ח) "כי אראה שמיך, מעשה אצבעותיך, ירח וכוכבים אשר כוננת".
מיתיבי מהמקרא עצמו, שנאמר בספר תהלים (פרק יט) "השמים מספרים כבוד אל, ומעשה ידיו מגיד הרקיע". ומוכח, שיצירת הרקיע, שהיא חלק ממעשה בראשית, היתה בשתי הידים!?
ומשנינן: הכי קאמר הכתוב הזה: מעשה ידיהם של צדיקים, הנקראים מעשה ידיו של הקב"ה - מי מגיד? - הרקיע מגיד ! ומאי ניהו מעשה ידיהם של צדיקים? - מטר. שצדיקים מבקשים מהקב"ה שיוריד מטר, והרקיע הוא המעיד על כך לבריות שהצדיקים מתפללים על המטר, ולכן המטר יורד.
עוד דרש בר קפרא:
מאי דכתיב: (דברים כג) "ויתד (לחפור בה) תהיה לך על אזנך (כלי זינך) "?
אל תקרי "אזנך" אלא על אוזנך.
ומשל הוא, שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון -

דרשני המקוצר[עריכה]