פרשני:בבלי:סוטה כח ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

סוטה כח ב

חברותא[עריכה]

וממקום שבאת, הואיל ולא למדנו דין השרץ אלא מסוטה, הרי אנו חוזרין ודנין שרק באופן שהסוטה טמאה מספק, טמאים גם הטהרות מספק.
מה כמו שבסוטה, מדובר בה ברשות היחיד, שהוא מקום הראוי לסתירה, אף שרץ, רק ברשות היחיד ספיקו טמא, אבל אם אירע ספק טומאה ברה"ר, הרי הוא טהור.  10 

 10.  כתבו תוספות דעיקר הלימוד לטהר ברה"ר הוא הלל"מ דאי מסוטה הו"א דסתירה דנקט קרא הוא לאו דוקא ודיבר הכתוב בהוה וה"ה לכל ספק טומאה בכל מקום שנולד דמסברא אין לטהר ברה"ר יותר מרה"י וגזירת מלך הוא לטמא בכל ספק לכך איצטריך הלכתא דברה"ר מוקמינן אחזקת טהרה וספיקו טהור. תוד"ה מכאן. עוד הביאו התוספות מירושלמי טעם דספק טומאה ברה"ר טהור דמצינו שבזמן שרוב הציבור טמא מקריבין הפסח אפילו בטומאה, וקל וחומר אם טומאה ודאית הותרה לציבור כ"ש ספק טומאה. ומהתוספתא הביאו דרשב"ג אומר מפני מה ספק טומאה ברה"י טמא וברה"ר טהור מפני שאפשר לישאל ליחיד (אם נטמא או לא) ואי אפשר לישאל לרבים כלומר שהוא כעין אין בו דעת לישאל. ובמק"א כתבו תוספות דהיכא דאיכא חזקת טהרה אין צריך למילף מסוטה. ומסוטה גמרינן לטהר ברה"ר אפילו כשאין חזקת טהרה. חולין ט. ב. ד"ה התם. וכתב הפר"ח דמהדין דספק טומאה ברה"ר ספיקו טהור אין ראיה לשיטת הרמב"ם דספיקא דאורייתא לקולא מה"ת דשאני התם שיש לה חזקת טהרה והעמידנו על חזקתו. וגם אין להקשות על הרמב"ם מהדין דספק טומאה ברה"י ספיקו טמא דשאני סוטה דרגלים לדבר שזינתה. והש"ש ש"א פ"א הקשה עליו דמבואר בכ"מ בתוספות דספק טומאה ברה"ר טהור אף היכא דליכא חזקת טהרה וכן על מש"כ דסוטה רגלים לדבר קשה דא"כ איך ילפינן לכל ספק טומאה ברה"י מסוטה, אלא הטעם משום דספק טומאה בין ברה"ר בין ברה"י הוא גזה"כ ולא ילפינן איסור מטומאה.
ומה סוטה הוא דבר שיש בו דעת לישאל, שאפשר לשאול את האשה אם נטמאת או לא, אף שרץ דוקא דבר שיש בו דעת לישאל, שהנידון הוא לגבי אדם, שספק אם נגע בשרץ או לגבי טהרות שעסק בהם אדם בשעה שנולד הספק אם נגעו בשרץ, שאפשר לשאול את האדם אם נגע או לא, ואם הוא אומר שאינו יודע, הרי הם טמאים מספק.
ומכאן אמרו: דבר שיש בו דעת לישאל והוא עומד ברשות היחיד, ספיקו טמא.
אבל אם הוא ברשות הרבים, ספיקו טהור.
ושאין בו דעת לישאל, כגון שרץ מת שהועבר ליד הטהרות, וספק אם נגע בהם או לא, שאי אפשר לשאול את הטהרות אם נגעו בו או לא, בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים, ספיקו טהור.
והוינן בה: ורבי ישמעאל, שאמר לרבי עקיבא בברייתא שאין צריך מקרא לפסול את הסוטה שנסתרה מכהונה, אלא אנו יודעים זאת מקל וחומר, תיקשי:
אמר רבי עקיבא תרומה, שהוא דורש מ"ונטמאה" לפוסלה מתרומה, ולא דיבר בכלל מכהונה, ומהדר ליה איהו, רבי ישמעאל, כהונה!?
ותו קשיא: לרבי עקיבא, כהונה מנא ליה שהיא נאסרת לינשא לכהן?
ואי אפשר לומר שהוא אכן מתיר לכהונה, שהרי קל וחומר הוא מתרומה שאסורה.
וגם אין לומר שהוא באמת אוסר בגלל הקל וחומר, דהיינו רבי ישמעאל?
וכי תימא סבר רבי עקיבא כהונה לא צריכא קרא לאסור,

דרשני המקוצר[עריכה]