פרשני:בבלי:זבחים סו ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

זבחים סו ב

חברותא[עריכה]

שנינו במשנה, חטאת העוף ששינה בעשייתה ועשאה כמעשה עולה, הרי היא פסולה.
גמרא:
והוינן בה: דשני במאי? באיזה עשייה היה השינוי הפוסל?
אילימא דשני במליקה, שמלק את שני הסימנים, והבדיל את הראש מהגוף כמו בעולת העוף, בעוד שבחטאת העוף צריך למלוק סימן אחד בלבד, אי הכי, נימא מתניתין דלא כרבי אלעזר ברבי שמעון.
דאי רבי אלעזר ברבי שמעון, האמר: שמעתי שמבדילין בחטאת העוף. והיינו, שאם הבדיל, לא פסל!?
ותמהה הגמרא על הדיון בדבר הזה: הרי ודאי חולק התנא במשנה על רבי אלעזר ברבי שמעון! וכי לאו אוקימנה לה כבר בפירקין דלעיל, בסתמא דמתניתין, דלא כרבי אלעזר ברבי שמעון, דהא תנן בסתמא: הבדיל בחטאת, פסל!?
ומתרצינן: לא! גם אם לעיל תנן בסתמא דלא כרבי אלעזר ברבי שמעון, במשנתנו כאן אין הכרח לכך, כי מצית לאוקמי כגון דשני בהזאה, שלא היזה את דם חטאת, אלא מיצה את דמה על קיר המזבח כמעשה העולה, ומשום כך פסלה. אבל אם ישנה רק בכך שיבדיל, לא יפסול, אלא תהיה כשרה בדיעבד, וכרבי אלעזר ברבי שמעון.
הכא נמי מסתברא, להעמיד את השינוי שעשה בחטאת כמעשה עולה בכך ששינה בהזאה -
מדקתני סיפא: עשאה לחטאת העוף למעלה מחוט הסיקרא כ"מעשה כולן", הרי היא פסולה. ו"כמעשה כולן" היינו אפילו עשאה כמעשה חטאת לשם חטאת. ובכל זאת פסל, משום שעשאה למעלה. ועתה יש לנו לדון, דשני במאי? דהיינו, באיזה מהעבודות שעשה למעלה פסל בכך את החטאת (למרות שעשאה כמעשה חטאת ולשם חטאת)?
אילימא דשני במליקה, שמלק את חטאת העוף למעלה מחוט הסיקרא. אמאי פסלה בכך? האמר מר גבי חטאת העוף (בפרק הקודם): מליקה - בכל מקום במזבח, כשירה?!
אלא לאו, כל פסולה הוא משום דשני בהזאה, שהזה את דמה של חטאת העוף למעלה, ומשום שהיתה ההזאה למעלה נפסלה החטאת.
ומדסיפא איירי בשינוי בהזאה (שהיזה אתה למעלה), רישא נמי איירי דשינה בהזאה. והיינו, שלא היזה את דם חטאת העוף, אלא מיצה אותו שם.
ודחינן: מידי איריא!? הא כדאיתא, והא כדאיתא! הרי יתכן שברישא השינוי הוא במליקה ולא בהזאה, ובסיפא השינוי הוא בהזאה למעלה. כי אין האוקימתא של הסיפא מחייבת להעמיד כך גם ברישא.
שנינו במשנה: עולת העוף שעשאה כמעשה חטאת, פסולה.
והוינן בה: דשני במאי? איזה מעשה עשה בעולה כמעשה חטאת ופסלה בכך?
אילימא דשני במליקה, שמלק סימן אחד ולא הבדיל, וכמעשה החטאת, אם כן הא דקתני סיפא (במשנה הסמוכה): וכולן, כל חטאות העוף ועולות העוף ששינה בעשייתן ונפסלו, על אף שאסורים באכילה אין הם מטמאין בבית הבליעה, שאין הן נחשבים כנבילת עוף טהור המטמאת באכילתה בבית הבליעה אלא הועילה מליקתן (הפסולה!) לטהרם מידי נבילה, וכאילו נשחטו כהלכה, וכמו כן מועלין בהן גם לאחר המליקה, משום שהמליקה הפסולה בחטאת לא התירה את אכילת החטאת לכהנים, וכל קרבן שלא היתה לו שעת היתר לאכילה לא פקע ממנו איסור מעילה שהוחל עליו משהוקדש מחיים (כי רק משהותר הקרבן לאכילה פוקע ממנו איסור מעילה). ודין זה שמועלין אחרי המליקה הפסולה נאמר בכולן, כולל עולת העוף שעשאה למטה כחטאת העוף ולשם חטאת העוף -
נימא דהאי סיפא דלא כרבי יהושע. דאי כרבי יהושע האמר (במשנה הסמוכה): המולק עולת העוף למטה, שלא כדינה, אלא כדין חטאת העוף, ועשאה נמי לשם חטאת העוף, הרי כיון ששינה את שמה ואת מעשיה לחטאת, היא נעשית חטאת, והרי היא כשירה, ומותרת לאכילה לכהנים, וממילא שוב אין מועלין בה. ואילו אנן אמרינן שעדיין מועלין בה!?
ואלא, אם רצונך להעמיד את משנתנו כרבי יהושע, יש לך להעמיד באופן ששינה במיצוי. והיינו, שתחילה מלק את עולת העוף כהלכתה, למעלה, והבדיל את הראש מהגוף. ורק בשעה שבא למצות את הדם התחיל לשנות ולעשותה כמעשה חטאת, שירד למטה, ובמקום למצות את הדם אל הקיר, הוא הזה מהדם עליו כמעשה חטאת, ולאחר מכן מיצה ועשה זאת לשם חטאת. ובהכי מיפסלא אפילו לרבי יהושע, ולא הותרה לאכילת כהנים. והילכך ממשיכים למעול בה אפילו לרבי יהושע.
וטעם החילוק שמחלק רבי יהושע בין מליקה שנעשית כמעשה חטאת, לבין הזאה ומיצוי שנעשו כמעשה חטאת, הוא, שאם מלק בעולת העוף סימן אחד למטה, ולשם חטאת, הוא עקר ממנה במליקה זאת שם עולה שיש עליה, והחיל עליה שם חטאת, ומעתה היא נחשבת לחטאת העוף, משום שכל עבודתו בסימן אחד למטה היא עבודה של "מעשה חטאת" בלבד, כי מליקה בעולת העוף למטה אינה נחשבת מליקה, לפי שמקום מליקתה של עולת העוף הוא רק למעלה, וסימן אחד הרי הוא מליקה רק בחטאת ולא בעולה, שהיא צריכה מליקת שני סימנים. הילכך, מיד בחיתוך הסימן הראשון על ידי מליקה למטה ולשם חטאת, נעקר מהעוף שם עולה וחל עליו שם חטאת, והרי היא כשירה לאכילה, ותו ליכא מעילה.
אבל אם התחיל לעשותה כמעשה עולה, שמלק אותה למעלה בהבדלת הראש מהגוף, תו לא מהני השינוי שיעשה לאחר מכן כמעשה חטאת, בהזאת דמה למטה לפני המיצוי, לעקור ממנה שם עולה ולהחיל עליה שם חטאת, שהרי תחילת עשייתה היתה כמעשה עולה.
אלא שעדיין תיקשי: אימא סיפא (במשנה הסמוכה): עולת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת, רבי אליעזר אומר: מועלים בה משום שאין בה היתר אכילה לכהנים. רבי יהושע אומר: אין מועלין בה.
והוינן בה: דשני במאי? דהיינו, באיזה עבודה עשאה כמעשה חטאת לשם חטאת?
אילימא במיצוי, שהזה מדמה כמעשה חטאת לפני שמיצה אותו, אימר הא דאמר רבי יהושע שאפשר לעקור שם עולה ולהחיל שם חטאת הוא רק היכי דשני במליקה, שתחילת עשייתו היתה כמעשה חטאת, ולא במקום שהתחיל לעשות מעשה עולה ורק בהמשך שינה למעשה חטאת.
ואלא, מאי אית לך למימר, שהסיפא מדברת בכגון שהתחיל לשנות ולעשות כמעשה חטאת מיד, במליקה, ואם כן תיקשי לפי זה, שהרי אתה מעמיד את רישא וסיפא דמתניתין במליקה, ומציעתא אתה מעמיד במיצוי!? שהרי העמדנו את רישא דמתניתין בחטאת שעשה בה כמעשה עולה, שמלק והבדיל, ודלא כרבי אלעזר ברבי שמעון שמכשיר חטאת שהבדיל את ראשה (והיינו כסתם מתניתין דפרקין דלעיל דאפקה מרבי אלעזר ברבי שמעון). ואת מציעתא אתה מעמיד בעולת העוף שעשאה כמעשה חטאת במיצוי, כדי להעמיד את משנתנו כרבי יהושע. ואילו סיפא דמתניתין (במשנה הסמוכה), בעולת העוף שעשאה כמעשה חטאת, שנעקר ממנה שם עולה וחל עליה שם חטאת, אתה מעמיד במליקה, ותיקשי, וכי אפשר להעמיד את חלקי המשנה באוקימתות חלוקות?
ומשנינן: אין, אכן עדיף להעמיד את רישא וסיפא במליקה, ומציעתא במיצוי וכרבי יהושע, ודלא כרבי אליעזר החולק על רבי יהושע, כיון שרבי אליעזר שמותי (מנודה) הוא, ואין הלכה כמותו.
מתניתין:
א. וכולן, חטאת העוף ועולת העוף, על אף שנפסלו משום ששינה בעשייתן, בכל זאת הועילה מליקתן לטהרם מידי נבילה. הלכך, אין הם מטמאין את מי שאוכלם בעת שבולעם בבית הבליעה (שאין הם נחשבים כנבלת עוף טהור המטמאה את האוכל אותה בהגיעה לבית הבליעה, לפי שהועילה מליקתם לטהרם, על אף שלא התירה אותם לאכילה).
וכמו כן מועלין בהן, בכל הפסולין דלעיל, משום שלא הותרו לאכילה. שכך הוא הדין בכל הקדשים, שמועלים בהם כל עוד הם לא הותרו לאכילה.
חוץ מחטאת העוף שעשאה כהלכתה - למטה, כמעשה חטאת, לשם חטאת. והיינו, רק במקום שהקרבן כשר, והותר לאכילה, רק אז פוקע ממנו איסור מעילה.
ב. עולת העוף שעשאה שלא כהלכתה, למטה, כמעשה חטאת, שמלק סימן אחד ולא הבדיל, והזה, ומיצה את דמה, ועשה את עבודותיה במחשבה לשם חטאת -
רבי אליעזר אומר: הרי היא עולת העוף פסולה שאין בה היתר אכילה לכהנים, ולפיכך מועלים בה. רבי יהושע אומר: הרי היא נעשית לחטאת העוף, כיון שמתחילתה נעשית כמעשה חטאת ולשם חטאת, נעקר ממנה שם עולה, וחל עליה שם חטאת.
הילכך כשרה היא, והותרה לכהנים לאכילה כדין חטאת העוף, ולפיכך אין מועלין בה.
אמר רבי אליעזר: הרי יש לנו לדון בקל וחומר: ומה אם חטאת, שיש בה קולא, שאין מועלים בה כשעשאה לשמה (שהרי אז הותרה לאכילה לכהנים), בכל זאת כששינה את שמה ועשאה לשם עולה פסלה (ואין בה היתר אכילה, והילכך) מועלים בה אפילו לרבי יהושע. אם כן, עולה, החמורה הימנה, שמועלים בה אפילו כשעשאה לשמה, כששינה את שמה מעולה לחטאת אינו דין שימעלו בה!?
אמר לו רבי יהושע לרבי אליעזר: לא תדון קל וחומר שכזה. כי אם אמרת בחטאת ששינה את שמה לשם עולה שמועלים בה, היינו משום שכן שינה את שמה של החטאת, שחישב בה לשם עולה, שהיא דבר שיש בו מעילה, הילכך מועלים בה. תאמר בעולה ששינה את שמה לשם חטאת, שכן שינה את שמה לדבר שאין בו מעילה, הילכך אין מועלים בה.

דרשני המקוצר[עריכה]