פרשני:בבלי:זבחים קי ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

זבחים קי ב

חברותא[עריכה]

מתניתין:
הזורק מקצת דמים של הקרבן בחוץ, כגון מתנה אחת  129 ,  חייב, ואפילו הם מחטאות הפנימיות שכל מתנותיהן מעכבות. ואפילו רבי אלעזר שאינו מחייב אלא באופן שהקריב את כל המתיר, מודה בזריקת דמים בחוץ שחייב גם על מקצתן, כדאמרינן בגמרא.

 129.  בטהרת הקודש (ע"ב תוד"ה ומודה) הוכיח שהכוונה לחייב אפילו אם נתן רק מתנה ראשונה בפנים ושלש אחרונות בחוץ, וכן נקטו השפת אמת (לעיל קז, א) והגרא"ל מאלין (ח"ב, יד). אולם בתפארת ישראל ביאר שהחיוב דוקא אם נתן הזאה ראשונה בחוץ, כי אילו כבר נתן בפנים, נחשבת הזאת האחרונות בחוץ כהזאת שיירי הדם שפטור עליהם, וצריך עיון, שהרי שיירי הדם הם שיירי מצוה, אך הזאות אחרונות הם חלק מהמצוה אף שאינם מעכבים וראה תוס' לעיל (לט, א). וראה לעיל (קז, א) שביררנו דברי רש"י שם אם כוונתו שהחיוב במתנה אחת הוא דוקא בחיצוניות, או שהחיצוניות מלמדות לפנימיות שמתנה אחת נחשבת זריקה אפילו בקרבן שטעון ד' מתנות, וכביאור המלאכת שלמה כאן. אמנם יתכן שכוונתו כי משנתנו רק כמאן דמחייב גם בחסר, ושם פירש כהלכה שבחוץ אין חייבין על חסר ואחת מד' נחשבת חסר. ולכאורה מכאן קשה ליסוד הגר"ח (הובא לעיל ט, ב) שהמפגל בזריקה בפנימיות צריך לחשב בכל ד' ההזאות כי הפיגול בזריקה אינו מדין עבודת מזבח אלא מדין עבודה, ואם כן למה יתחייב בחוץ על מתנה אחת שאינה עבודה, ומוכח שנקט כי החיוב בחוץ אינו על "עבודה" אלא על מעשה זריקה גרידא.
רבי אלעזר אומר: אף המנסך מי החג של ניסוך המים בחג הסוכות בחוץ, חייב.  130 

 130.  הרמב"ם בפירוש המשנה כתב, שרבי אלעזר מחייב בחוץ משום שניסוך המים מן התורה, ואין הלכה כמותו כי אינו אלא מהלכה למשה מסיני ותמה התוי"ט מה נפקא מינה בין דין המפורש בתורה להללמ"ס והרי שתיהם שמענו מפי גבורה. (וראה בנזיר כה, ב שאין עונשין על דין מהללמ"ס, וכן נקט הריטב"א בשבת צו, ב). וראה גירסא נוספת בהערות על הגמרא. ואולי כוונתו לומר שרבי אלעזר נקט שהם נסכי הקרבן ולכן חייב עליהם בחוץ אך אם נאמרו בהללמ"ס ולא בין פסוקי הקרבנות, הרי זה נסכים שהם חובת היום ואינם קרבן שחייב בחוץ. ובדבר אברהם (ח"ג א סק"ה בהערה) ביאר לפי תוס' בנזיר (סא, ב) שאין התורה מרבה או ממעטת דינים הבאים מהללמ"ס, וכיון שניסוך המים נלמד לעיל (קט, א) מריבוי, הרי אי אפשר ללמדו אלא אם הוא מפורש בתורה ולא מהללמ"ס, וראה עוד בהערות לגמרא.
רבי נחמיה אומר: אף שיירי הדם של חטאות  131 , הטעונין שפיכה ליסוד המזבח, שהקריבו בחוץ, חייב. כי לדעתו שפיכת שיריים מעכבת בקרבן, ונמצא שהם "מתקבלים בפנים" ונחשבים כזריקה גמורה  132 .

 131.  רש"י פירש "של חטאות הטעונים שפיכה ליסוד", וראה לעיל (לח, ב ד"ה שיירי) שהוסיף כי גם שיירים של חטאות חיצוניות שהקריבן בחוץ חייב, ולכאורה תמוה שהרי לעיל (לז, א) פירש שכל הדמים של כל קרבנות טעונים שפיכה ליסוד, ולמה לגבי חיוב חוץ נקט דוקא חטאת. וכבר דקדקו שלעיל (לז, א) כתב, שבכל הזבחים אין צריך להשאיר דם לשיריים, אך לגבי חטאת מצינו שנחלקו בזה בעלי תוס' לעיל (נג, ב) אם צריך להשאיר או שכיון שדמה ניתן באצבע (ולא בזריקה מכלי כעולה) ממילא נשאר דם לשיריים, וידוע לבאר שנחלקו אם חיוב שפיכת שיריים הוא מדיני הקרבן וצריך להניח ממנו לשיריים או שהוא דין בדם אם נשאר, ומצינו בזה חילוק בין חטאת שדין שיריים נאמר בה (וכמבואר ברש"י לעיל פט, א ומרומי שדה לעיל נג, ב) לבין שאר זבחים שאינו אלא דין בדם. וכן ידוע להוכיח מדברי הגר"א (לעיל פ"ה מ"ד) ששיריים מעכבים רק בחטאות כיון שהם מדין הקרבן, מה שאין כן בשאר קרבנות שהם דין בדם הנשאר, ולפיכך רק בחטאת הן מעכבין וחייב עליהן בחוץ. (וראה מחלוקת תירוצי הראב"ד תמיד ל, ב ולעיל יג, ב ולהלן קיא, א יש תוספת דברים בזה).   132.  יש לעיין היכן שופך שיריים בחוץ, שהרי שנינו לעיל שאינו חייב עד שיעלה לראש המזבח, ושיריים מקומם על היסוד, אך בבמה אין יסוד, וכדלעיל, וראה מקדש דוד (כ, ג) שדן בזה. ומסתבר שגם הם טעונים מזבח, וכיון שלא מצינו ריבוי לשיריים בחוץ אלא בכלל זריקה, יהיה חיובם רק כשנזרקו על המזבח כ"זריקת דם גמורה", כלשון רש"י, וראה חידושי הגרא"ל מאלין (ח"ד כג) ובסוגית הגמרא נרחיב.
גמרא:
אמר רבא: ומודה רבי אלעזר בדמים  133 , ואפילו של חטאות הפנימיות, שאם זרק מקצתן בחוץ, חייב.

 133.  תוס' (ד"ה מודה) הקשו מה חידש רבא והרי כבר שנינו במשנה רבי אליעזר אומר "אף המנסך" ומשמע שמודה לאמור ברישא ומוסיף עליה. ותירצו שלולי השמיענו רבא שמודה לרישא, הוה אמינא שמודה רק לאמור במשניות הקודמות, או שחידושו שחייב אפילו על מתנה אחת בפנימיות שכל המתנות מעכבות בה, ולולי רבא הוה אמינא שאין חיוב על מקצת דמים אלא בחיצוניות שמתנה אחת כיפר.
דתנן במסכת יומא (ס ב): אם נשפך הדם לאחר שנתן מתנה אחת (דעת תנא קמא שיביא דם אחר ויתחיל מתחילה, מאחר שלא גמר אותה כפרה), רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים עלתה לו מתנה ראשונה, וממקום שפסק, משם הוא מתחיל.  134  ומוכח, שאף על פי שכל המתנות בחטאת פנימית עבודה אחת הן לעכב, בכל זאת, כל אחת מהמתנות בפני עצמה "מתקבלת בפנים", שהרי מחשיבים אותה במניין המתנות.

 134.  משמע מסוגיין ומהסוגיא לעיל (מב, א) שאפשר לצרף הזאות הפנימיות מכמה פרים בין בחטאת של יום כפור ובין בשאר חטאות הפנימיות כפר העל"ד של ציבור ושל משיח. שהרי במשנה שנינו סתם "מקצת דמים" ועל כך אמרו שרבי אליעזר מודה כיון שממקום שפסק מתחיל. וכן נקטו הגבורת ארי (מלואים ליומא סא, א) ומקדש דוד (כג ד) וחזון יחזקאל (מלואים ליומא פ"ג ה"ד). אולם הגרי"ז והחזו"א (מועד קכו, יומא אות לט) חילקו בין פר של יוה"כ שבא לחובת היום ולכן אפשר לצרף הזאותיו מכמה פרים, מה שאין כן בשאר חטאות שההזאות מדיני הקרבן אי אפשר לצרפם מכמה פרים וחוזר ומתחיל מתחילה. ולכאורה כל דבריהם רק לשיטת תנא קמא שכל אחד כפרה לעצמו ורק ההזאות מצטרפין, אך לרבי אלעזר ורבי שמעון הפרים עצמן מצטרפין כקרבן אחד, ואילו כל הזאה בפני עצמה אינה מתיר כלל ולכן בכל החטאות מועיל צירוף. וראה אחיעזר (יו"ד ה, ח) ומשמר הלוי (קנו) ושמועת חיים (יומא סא, ב) שהאריכו בזה.
שנינו במשנה: רבי אלעזר: אומר אף המנסך מי החג בחג בחוץ חייב:
אמר רבי יוחנן משום רבי מנחם יודפאה: הלכה זו שאמר רבי אלעזר, בשיטת רבי עקיבא רבו אמרה! דאמר רבי עקיבא: ניסוך המים בחג דאוריתא הוא, ולכן חייב עליו בחוץ.
דתניא, רבי עקיבא אומר: נאמר במוסף החג (במדבר כט לא) "על עולת התמיד ונסכיה", בלשון רבים. בשני ניסוכים הכתוב מדבר, אחד ניסוך המים, ואחד ניסוך היין.
אמר ליה ריש לקיש לרבי יוחנן: אי, אם זה הוא מקורו של רבי אלעזר לניסוך המים, אם כן, נדון ממנו, מה להלן בניסוך היין של עולת תמיד צריך לנסך שלושת לוגין, אף כאן בניסוך המים בחוץ צריך לנסך שלושת לוגין.
והא רבי אלעזר "מי החג" קאמר, ומשמע שחייב בכל ניסוך בחוץ, אפילו פחות משלושת לוגין!  135 

 135.  רש"י (ד"ה והא) פירש ש"מי החג" משמעותן גם פחות משלשה לוגין שהרי יש מ"ב בסוכה שהיה מנסך בלוג, ודקדק הקרן אורה שאפילו לרבי אלעזר יש שיעור למטה, ורק ממעט שאין צורך בג' לוגין. אך רש"י בסמוך (ד"ה הא) נקט שיתכן שאין להם שיעור כלל, וכן מבואר בתוס' ד"ה ביש).
וכן נדון ונלמד: אי מה להלן בניסוך היין, הוא נוהג אף בשאר ימות השנה, אף כאן יהיה חייב על ניסוך המים בחוץ אף בשאר ימות השנה.  136 

 136.  תוס' (ד"ה אי) הקשו איך היה הוה אמינא שיתחייב כל השנה על ניסוך המים בחוץ, והרי אין ניסוך המים אלא בחג, וכל השנה הוא מחוסר זמן. ובכתבי הגרי"ז (מנחות טו, ב תמורה יד, א) הובא שהגר"ח ביאר שנידון הגמרא בסוגיין הוא אם ניסוך המים הוא מדיני קרבן התמיד כניסוך היין בשאר הקרבנות, וזה נלמד מריבוי "ונסכיה", או שהוא דין נפרד שנלמד מהלכה למשה מסיני, והוא מחובת היום אלא שדינו לבא בשעת הקרבת התמיד, (ונחלקו בכך הראשונים ריש תענית לגבי ניסוך בלילה, שחובת היום מתחלת בלילה, אך חובת הזבח שייכת רק ביום, עי"ש תוס' ומאירי). ולפי זה ביאר שקושית ריש לקיש היא שאילו הנסוך מדיני הזבח, הרי אמרו בתמורה (טו, ב) שאדם מביא נסכיו מכאן ועד עשרה ימים, ונמצא שניסוך המים ראוי ליקרב בשאר ימות השנה ויתחייב עליו, ולכן נקט שמקורו מהללמ"ס ואינו מדין הזבח אלא מחובת היום, וכיון שאי אפשר להביאו אלא בחג אין חייב עליו בחוץ בשאר ימות השנה. ובאבן האזל (פי"ט ממעה"ק ה"ב) ביאר שהנידון הוא אם יחיד יכול להתנדב נסכי מים, וכיון שיכול להתנדב מסתבר שאין הבדל בין החג לשאר ימות השנה ולפיכך כל השנה מתחייב עליהן בחוץ, שאם המקור מריבוי "ונסכיה" ודינם כנסכי יין נמצא שיכול להתנדב ולהתחייב עליהם כל השנה, אך אם המקור מהללמ"ס אין אלו אלא נסכי ציבור שלא שייך בהם נדבה, וכיון שחובתן רק בחג, בשאר השנה יפטר עליהן בחוץ משום מחוסר זמן. וראה עוד בחזו"א (יומא קכ"ו אות כ) ובבד קודש (ח"ג, נז).
ואילו רבי אלעזר, דוקא בחג קאמר! ומתרצינן: אשתמיטתיה לרבי מנחם יודפאה  137  הא דאמררבאסיאמררבי יוחנן.

 137.  כך פירש רש"י, ותוס' (ד"ה אשתמטיה) הקשו הרי רבי יוחנן אמר גם את דברי רבי מנחם יודפאה וגם את דברי רבי עקיבא ואיך אישתמטיה, (וצידדו שמא לא שמע דברי רבי עקיבא עד אחר שאמר דברי רבי מנחם). ופירשו שאישתמיט לריש לקיש, כי אילו ידע דברי רבי עקיבא לא היה מקשה לרבי מנחם, כי היה יודע שמקורו לניסוך המים דאורייתא אינו מריבוי "ונסכיה" אלא מהללמ"ס, והעלו מכך שריש לקיש הקשה על סמך מאן דאמר שניסוך המים דרבנן, ותמהו מי סבר כן.
דאמר רב אסי אמר רבי יוחנן משום רבי נחוניא איש בקעת בית חורתן: עשר נטיעות (משנה היא במסכת שביעית פרק א משנה ו), ערבה (שבמקדש), וניסוך המים של חג, שלשתן הלכה למשה מסיני.
ומוכח, שלכולי עלמא ניסוך המים דאורייתא ולא רק לרבי עקיבא, ואין צורך להיקש בין ניסוך היין לניסוך המים, ויתכן שרבי אלעזר במשנתנו סובר כמאן דאמר שיעורו של ניסוך המים בלוג, או אין להם שיעור  138 .

 138.  בתוי"ט הביא גירסא אחרת בפיה"מ להרמב"ם שרבי אלעזר מחייב אפילו על שיעור מועט כי לדעתו ניסוך המים מן התורה, אך להלכה אינו חייב אלא על שלשה לוגין כיון שהניסוך רק מהללמ"ס. ותמה הקרן אורה שבסוגיין מפורש להיפך כי אילו המקור מריבוי הכתוב היה שיעורו בג' לוגין ואדרבא אם ניסוך מהללמ"ס שיעורו בלוג או שאין לו שיעור. וכן תמה על הרמב"ם שפסק (פי"ט ממעה"ק ה"ד) שניסוך המים בחוץ הוא רק בג' לוגין, ומאידך פסק (פ"י מתו"מ ה"ו) שניסוך המים מהללמ"ס.
תנו רבנן: המנסך שלושת לוגין מים בחג בחוץ, חייב. רבי אלעזר ברבי שמעון אומר: והוא שמלאן לשם חג.
והוינן בה: מאי בינייהו, מה הוסיף רבי אלעזר על דברי תנא קמא, ובמה נחלקו?
אמר רב נחמן בר יצחק: ביש שיעור במים של ניסוך קמיפלגי.
תנא קמא אמר "שלשה לוגין", וכוונתו משלשה ומעלה, כי סבר שאין שיעור למי החג למעלה, ואם מילא בכלי גדול יותר משלושה לוגין, קידשם הכלי, וחייב עליהם בחוץ.  139  ורבי אלעזר סבר שדוקא אם מילאן "לשם חג" כדרך מילואן, דהיינו שלושה לוגין, חייב. אבל אם היה כלי גדול ומילאהו ביותר משלשה לוגין מים, לא קידש אותם הכלי, הואיל ואין כלי שרת מקדשין אלא הראוי להן  140 .

 139.  כך פירש"י, וביאר שלמעלה מג' לוגין הן "בכלל מאתיים מנה", אך למטה יש שיעור, והיינו כמו שכתב הקרן אורה שלכולי עלמא יש שיעור ג' לוגין. ודקדק כן מדברי הרמב"ם שפטר בפחות מג' לוגין בחוץ (פי"ט ממעה"ק ה"ג) אף שפסק (בפ"ב ממעילה ה"ג) שאין שיעור למים, והיינו שאין שיעור למעלה משום בכלל מאתיים מנה, אך יש שיעור ג' לוגין למים. וכן דעת המאירי סוכה (מט, ב).   140.  כך פירש רש"י, ומשמע מדבריו שאינו חייב על ניסוך בחוץ משום שאפילו השלשה לוגין לא התקדשו כי אין כלי שרת מקדש אלא את הראוי לו, וכשיש בו יותר אינו מקדש כלום. וכן הוכיח המשנה למלך (פ"ג מפסוהמ"ק הי"ח) מהסוגיא בסוכה (מט, ב ודלא כתוס' במעילה (יג, ב) שנקטו כי רק היותר מג' לוגין לא התקדש) ובטעם הדבר שאינו מקדש את החלק הראוי לו, כתב הקרן אורה שיתרון כחסרון נחשב כדבר שאין מתקבל בפנים. ותוס' הקשו שהרי רבי אלעזר אמר במשנה המנסך "מי החג" ומשמע שאין שיעור למים לא למעלה ולא למטה. ולכן פירשו להיפך שתנא קמא אמר "שלשה לוגין" דוקא, כי סבר שיש שיעור למים, ואילו רבי אלעזר סבר שאם מלאן "לשם חג" אינו חייב על פחות משום שנקבעו בכלי שרת (כדלעיל קט, ב) אך אם לא נקבעו חייב על כל שיעור שינסך, כי דעתו שאין שיעור למים. וצריך עיון אם חיובו רק כשנסך בחוץ את כל מה שמילא בכלי, או שאפילו אם נסך הרוב בפנים ומעט בחוץ חייב, כי הכלי לא קבע אלא שכל המים טעונים ניסוך, אך אינו קובע שיעור לקרבן, ולר"א חייב אפילו על מעט מים. (ורק לתנא קמא צריך לנסך ג' לוגין בחוץ). ובקרן אורה ביאר ביאור חדש בדברי רב נחמן, והוא שמחלוקת תנא קמא ורבי אלעזר היא באופן שכבר ניסך וחוזר ומנסך, שלתנא קמא אינו חייב אלא על ג' לוגין הראשונים ולר"א חייב על כל ניסוך שמילא לשם חג. והביא שאחיו בשו"ת משכנות יעקב (קונטרס היתר חדש) ביאר להיפך שתנא קמא מחייב על כל "ג' לוגין" ור"א מחייב רק בממלא לשם חג, אך אחר שניסך לשם חג שוב אינו חייב.
רב פפא אמר: בין לתנא קמא ובין לרבי אלעזר יש שיעור למים,  141  ואם מילא יותר משיעור ג' לוגין לא מקדשם.

 141.  רש"י פירש שלכולי עלמא יש שיעור למים, ותוס' (ד"ה בקרבו) כתבו שלכולי עלמא אין שיעור למים, שהרי מדברי רבי אלעזר משמע שאין להם שיעור, ו"ג' לוגין" של תנא קמא לאו דוקא. ובשו"ת משכנות יעקב (שם) כתב לפרש דברי רב פפא (ורבינא בסמוך) באופן שונה מרש"י ותוס', שתנא קמא סובר שקרבו נסכים במדבר לכל יחיד כמו לציבור, ולפיכך גם יכול יחיד להתנדב לניסוך המים כי כל הקרב לציבור נחשב מתקבל בפנים גם ליחיד, ור"א סובר שלא נחשב קרב ליחיד ולפיכך החיוב רק ב"מי החג". ולרבינא נסכי מים למדין מיין שיכול יחיד לנדבם, ור"א סבר שנסכי המים מקורם מהללמ"ס ואין למדים מנסכי יין, ואין יחיד יכול לנדבם.

דרשני המקוצר[עריכה]