מילון הראי"ה:יראת שמים

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הגרסה להדפסה אינה נתמכת עוד וייתכן שיש בה שגיאות תיצוג. נא לעדכן את הסימניות בדפדפן שלך ולהשתמש בפעולת ההדפסה הרגילה של הדפדפן במקום זה.

יראת (האדם) מצד ריחוק האור האלהי ממנו, ובושת פניו וצערו [עפ"י מ"א א ו (ע"ר ב קכב)]. יראת ד', היא יראת רוממותו, מצד הנשגב מהשגתנו ויכולתנו, כענין "גבהי שמים מה תפעל" [עפ"י ע"א א 79־80 (ע"ר ב קכג)]. ◊ כח יראת שמים בא מציור האמת העיונית, המשגת את גבורת החיובים מכח אור ההגבלה והשלילה [ע"א ג ב קעה].