1. שבת דף נה ע"א
דא"ר אחא בר' חנינא, מעולם לא יצתה מדה טובה מלפני הקב"ה וחזר בה לרעה.

2. הראי"ה קוק, עין איה ה, יח, על שבת דף נה ע"א
א. הדברים יש להם תכלית מצד עצמם, ומצד התכלית היותר גדולה שהם לה בתור אמצעיים. והנה הטובה היא באמת תכלית גדולה מצד עצמה שכדאי לפעול עבורה, אמנם הרעה אינה מכוונת מצד עצמה כ"א מצד שהיא אמצעית להשגת הטובה.

ב. והנה באמת מצד מדת טובו של הקב"ה, היה ראוי להיות לעולם נשפע רק החסד והטוב, אלא מפני שהטובה היותר גדולה היא הטובה המוסרית, שיהיה האדם בפנימיותו טוב בתכלית, מצד עצמו. ע"כ הטובה השלמה מחייבת מצדה את המשפט, שהוא מסבב את ההטבה המוסרית השלמה, באופן שיהיה האדם לא רק מקבל טובה כ"א שיהיה טוב בעצמו.

ג. אבל עכ"פ התכלית הוא הטוב, א"כ כיון שיצתה מדה טובה מפי הקב"ה, הרי יש בה שני ענינים, התכלית שתמצא טובה בעולם, ועוד שהטובה היא משמשת ג"כ בתור הכנה לטובה יותר שלמה ממנה. ואם אח"כ האדם מקלקל את דרכיו עד שאיננו ראוי למדה הטובה, היינו שהטובה לא תביא עמה את התכלית שלה בתור אמצעי, שלא ישתמש בה לטוב יותר שלם, מ"מ כבר זכתה להיות נמצאת מצד עצם התכלית שלה לבדה, וילך הענין בסיבובים אחרים איך להוציא את התכלית, שהיתה הטובה ראויה לשמש בתור אמצעי לטובה יותר שלמה.

ד. ע"כ, המדה הזאת מוכרחת להמצא, מפני היסוד הקבוע, שהטובה היא לעולם תכלית חשובה מצד עצמה, ולהודיע שאין העיכוב של הטובה ומניעתה נמצא רק בשביל השימוש להשלמת טובה יותר שלמה ויותר עליונה הבאה ע"י מניעת הטובה, א"כ צריך להמצא איזה חק בההנהגה האלהית המורה על התכלית העצמית של הטובה, והוא מרושם בזה, שכל מדה שיצתה לטובה מפי הקב"ה, אינו חוזר בה לרעה.

3. הרמב"ם הלכות יסודי התורה י, ד
דברי הפורענות שהנביא אומר, כגון שיאמר פלוני ימוּת, או שנה פלונית שנת רעב, או מלחמה וכיוצא בדברים אלו, אם לא עמדו דבריו, אין בזה הכחשה לנבואתו, ואין אומרין הנה דבר דיברת ולא בא, שהקדוש ברוך הוא "ארך אפיים ורב חסד, וניחם על הרעה" ( יואל ב,יג ; יונה ד,ב ). ואפשר שעשו תשובה ונסלח להם כאנשי נינווה, או שתלה להם כחזקיה. אבל אם הבטיח על טובה ואמר שיהיה כך וכך, ולא באה הטובה שאמר, בידוע שהוא נביא שקר. שכל דבר טובה שיגזור הא-ל, אפילו על תנאי--אינו חוזר. הא למדת, שבדברי הטובה בלבד ייבחן הנביא.

4. מסכת ברכות ס ע"ב
אמר רב הונא אמר רב משום רבי מאיר וכן תנא משמיה דר' עקיבא: לעולם יהא אדם רגיל לומר כל דעביד רחמנא לטב עביד.

5. הראי"ה קוק, אורות הקודש ב, עמ' תנה
א. מתגלה במהות האידיאליות המרוממה שאין הפכים במציאות, אין טוב שלעומתו יש רע, אבל יש מדרגות במציאות, יש טוב שלעומתו יש טוב יותר עליון, חיים וחיין דחיין.
ב. ומזיו אורו מתגלה שהתיאור של רע, שאנו מתארים במציאות המוגבלה, הוא רק תיאור עראי, לפי הגבלתה של הכרתנו, ובאמת כל שַחרות היא רק לבנונית מוקטנה, וכל רשע הוא צדק מוזער.

6. שם, עמ' תסח
והרע המוסרי בעולם גם הוא, לולא הטוב הנשאף, להעלות את הכל להטוב המלא, וזהו הטוב המתהוה, הטוב העולה, הפורה, הטוב העצמי, המקורי, הטוב שיסודו וטובו עצור בו ומפכה ממנו במקוריותו

7. הראי"ה קוק, אגרות הראיה א, סימן מד
ועם כל המרחב המתפשט והולך היא באה בבטחה אל אוצר החיים הפרטי של ישראל, ששם היא מוצאת כל, כל גרעיני הצמיחה לאושר ולחיים, עד שאינה צריכה להמית מאומה, היא מהפכת את הכל לאור, חשיכא לנהורא, ומרירו למתיקא, זאת התורה חתים רב מתיבתא בהיכלא דמשיחא (בהק' הזוהר). אבל אנכי רק מאמרים כתבתי, רק הערות קלות, דלות וקטנות, שיועילו רק להעיר לב חכמים אנשי סגולה, והתעוררות הלב תביא את פריה, היא צריכה להיות מתחלת בהכרזתה הכבירה דוקא בארץ ישראל. זאת היא משאת נפשי ותקותי. והטוב שבמטריאליזמוס ההיסתורי יעמוד בעצמו לימיננו, כשנברר בבטחה איך שאי אפשר שתתקיים כשיטה קבועה, ישנה או מחודשת, עם כל ענפיה ושריגיה, כ"א צריכה היא זימור וניכוש, צירוף וזיכוך, והחלק הטוב שבה יהיה לעולם, ככל טוב, מתאים עם אורם של ישראל, עוזם ונצחם.

8. הראי"ה קוק, אורות הקודש ב, עמ' תנו- התגלות הטוב בהשקפת האחדות - ד
א. שתי השקפות עולם הן, ההשקפה המאחדת, וההשקפה המפרדת.
ב. ההשקפה המאחדת רואה את כל החזון של נמצאים מפורדים זה מזה רק בתור טעות החוש, ומיעוט ההארה, אבל אמתת המציאות היא רק אחדות גדולה, והנמצאים הרבים והשונים הם רק גילויים מיוחדים, אברים שונים, צבעים וגוונים שונים של אותה החטיבה האחדותית. ובהשקפת האחדות מביטים על הכל, ואז ממילא מתמצא חשבון הטוב, כי הכל ביחד בודאי הוא טוב בתכלית הטוב, והוא עוד הרבה יותר טוב על ידי התגלות החלקים הרעים שלו, מאילו היה חסר אותם האברים או אותם דרכי הגילוי. וכל מה שאותה ההכרה האחדותית מתעמקת ומתעצמת, ככה מתגלה היא אמתתה בכל החידור התהומי שלה, ובממשלתה על החיים הולכות כל ההרגשות על פי צביונה, ונמצא שהכל מורגש ברגש של טוב, וטוב על טוב מתגבר, וחדוה על חדוה מתעלה, וחיים על חיים מתאדרים. וכל מה שההשקפה האחדותית מכה היא יותר את שרשיה בעומק, היא מביאה גם כן את הטוב המעשי בעולם, את החיים ואת השלום.
ג. ולעומתה של השקפה עליונה זו נמצאת ההשקפה המפרדת, הרואה את המציאות המופרדה בתור חזון אמתי, והזרות של כל מצוי אל משנהו היא תופסת לאמתת ההכרה. החושים וכל ההשגות השטחיות עוזרים על ידיה, והחיים הולכים על פיה ומתגשמים, וכל מה שתוצאותיה מתגברות הולכת היא האפלה והרשעה ומתגברת.
9. פסחים נ ע"א
"והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" (זכריה יד, ט). אטו האידנא לאו אחד הוא? אמר רבי אחא בר חנינא לא כעולם הזה העולם הבא העולם הזה על בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב ועל בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת לעולם הבא כולו הטוב והמטיב.