מילון הראי"ה:הִלוּל (ההילול האמיתי לשם ד')

הכרת הוד כבודו ושלמותו, משלמות מעשיו ופעולותיו. שיגלה בחיים תמיד צד יותר עליון מהשלמה, מה שלא היה לפני זה. <בזה יתואר הילול מגזרת "יהל אור">, הארה חדשה, הברקה חדשה, הוספת שלמות חדשה [עפ"י ע"א ג ב לו]. מגזרת "יהל אור", הארה והופעה בהכרת החיים העליונים ברום ערכם, בהופיעם ממכון הטוב והעלוי הנשגב, להאיר על האופק של המציאות המוגבלה שפעת נהורים רחבי ידים וגדולי ערך [ע"ר א קצג]. הבהירות הנשמתית הבאה אלינו, הילת האור העליון [עפ"י שם קצט, ר]. ◊ ההילול הבא מתוך מעמקי הנשמה לצור כל עולמים נובע הוא מההופעה הגדולה המקיפה באורה את נשמתנו, מההכרה של הטוב, של השלמות העליונה, שנשמת כל חי אליו עורגת, והצמאון העליון והרוממות הבלתי משוערת בשיגוב קדושת אור ד' היא מפתחת בקרבנו את ההילול מעל לכל רגש וטעם [עפ"י שם ב עט]. ע"ע תהילה. ע"ע שבח. ע"ע זמרה. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, התהללות, "התהללו בשם קדשו".