מילון הראי"ה:השבת לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם

התחברות היסוד האצילי, אומץ מחשבת הקודש - לב האבות, עם היסוד החברותי - לב הבנים [עפ"י אג' ג לז]. חבורם של אור התורה -המתגבר באחרית הימים באבות, ואור הטבע הישראלי הקדוש - המתגבר ב בנים [עפ"י א' מד]. התאגדות יחד לאגודה לפעול פעולתם בחיים, הרוחניים והגשמיים, להחיש ישועה, של רוח הנעורים הסוער, המתעורר בעז ובגבורה (שבלב הבנים), עם רוח הזקנה המסודר, המלא כובד ראש וזהירות (שבלב האבות) [עפ"י א"ק ג שסא]. איחוד כל הכחות הרעננים אשר בעמנו <להיות מוכנים לחיות חיים בריאים ושלמים, חיים כאלה שיהיו למופת לכל העמים תחת כל השמים>, בעוזם וגבורתם ביחד עם הוד קדושתם ורוממותם, <שאז נוכל למלא את התעודה הראויה לישראל בארץ ישראל. וזה אי אפשר כ"א ע"י> קיפול כל הטוב הנמצא בחיי האבות והבנים גם יחד, באופן שלא די שלא יהיו הצדדים הטובים שיש בשני דרכי החיים סותרים זה את זה, כ"א מחזקים ומרוממים זה את זה [עפ"י אג' א צג]. ◊ בשכל הטבעי ההולך ומתפתח בעולם, וע"פ השפעותיו בחיי החברה, במוסר, במידות, ברגשות ובנטיות, נמצא(ת) התוכיות הפנימית של הטוב. אמנם חסר לו הכח של פנימי פנימיות שהוא יורד עד חיצוני החיצוניות, כדי לקרא כל דבר בשמו; וזה, נמצא רק בשכל האלהי הבא מקשור הקדושה, שהיא קשורה בסגולת שלומי אמוני ישראל, הקשורים בקשר התמימות של עטרת נחלת אבות. וכל עמל הכשרון העליון הוא לקרב את השמות אל התוכנים, להשרות את האורה העליונה של השם, על הכח החי והרענן של התוכן. והיא עבודתו של אליהו בהשבת לב אבות על בנים, ולב בנים על אבותם [קובץ ג נז]. ◊ בתחילת כל תנועה רוחנית העתידה לפעול בעולם מתגלה כח גדול: שפעת קודש, שפעת רוח הקודש, טס ועולה ומשוטט ומקיף. איננו מתישב בעולם מפני גדלו גבהו ותעצומתו. אח"כ באים דורות קטנים, הם מדודים ושקולים מושרשים בעולם מגשימים בחיים בצורה זעירה את הגודל והאור המבהיק שנתגלה בראשית התגלות התוכן - עד שהביסום הולך ונמשך לאטו, ודור אחר דור משבח מעשה הראשונים. מה שעשו הגו וחשו האבות במעוף נשרים עושים הבנים בחילוק עבודה בצורה קטנה ומקוצרת מאד. ומכל ההיקף של הרבה דורות יצא הצביון הרצוי שסוף סוף יתעלה הכל, ובהירות השורש תאיר עוד הפעם, והענפים אליו ישובו, ובהשתעשעות עליונה ברורה וחפשית מאד ישתעשעו בהיכל קדש קדשים [קובץ ו לב].