פרשני:בבלי:יבמות לג א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

יבמות לג א

חברותא[עריכה]

ועתה מבארת הגמרא: במאי קמיפלגי רבי חייא ובר קפרא?
באיסור כולל - ואליבא דרבי יוסי, שמצינו שסובר באיסור מוסיף שאיסור חל על איסור, על ידי "מיגו", האם הוא סובר כך גם באיסור כולל.
רבי חייא סבר: רבי יוסי באיסור כולל מיחייב תרתי.
בר קפרא סבר: לא מיחייב אלא חדא.
ומבארת הגמרא:
ומאי איסור כולל איכא הכא בכל מחלוקתם?
בשלמא זר שעבד במקדש בשבת -
מעיקרא שרי הזר במלאכה, ואסור בעבודה במקדש.
אתיא לה שבת - מגו דקא מיתסר במלאכה בשבת, מיתסר נמי בעבודה, שהתווספה בשבת לאיסור עבודת המקדש איסור סתם מלאכה, שהוא איסור כולל, ואינו איסור מוסיף, שהרי לא נאסרו בשבת עוד אנשים בעבודה במקדש.
ואם גם הכהנים היו נאסרים בעבודה במקדש בשבת, אז היה זה איסור נוסף.
ובשלמא בעל מום -
מעיקרא שרי באכילה בקדשים, ואסור בעבודה.
איטמי ליה - מגו דקא מיתסר באכילה משום טומאה, מיתסר נמי בעבודה בטומאה.
אלא מליקה - הרי רק בשני איסורים שחלו בבת אחת היא דמשכחת לה, שבשעת מליקה חל עליה איסור אכילה של זר ואיסור אכילת נבילה.
(וקודם מליקה האיסור אינו משום זרות אלא משום מעילה, ורק בשעת מליקה מפסיק איסור מעילה ומתחיל איסור זרות)
אך באיסור כולל - לא משכחת לה, שהרי חלים הם בבת אחת! ומכח קושיה זאת חוזרת בה הגמרא, ומעמידה את מחלוקתם בצורה שונה:
אלא קמיפלגי באיסור בבת אחת, במקום שבאים שני האיסורים כאחת, האם חלים שניהם או רק אחד, ואליבא דרבי יוסי.
רבי חייא סבר: רבי יוסי, באיסור בת אחת - מיחייב תרתי.
ואילו בר קפרא סבר: לא מיחייב רבי יוסי אלא חדא.
ומבארת הגמרא: והכא, במחלוקתם של רבי חייא ובר קפרא - מאי איסור "בת אחת" איכא הכא?
זר ששימש בשבת -
כגון דאייתי שתי שערות בשבת, שנהיה גדול בשבת, שאז הוא מתחייב בכל המצוות, דהויא להו זרות ושבת בהדי הדדי.
בעל מום נמי -
כגון דאייתי שתי שערות, ואיטמי ליה קודם להבאתן, דהויא ליה בעל מום וטומאה בהדי הדדי, כשגדל.
אי נמי, מדובר בגדול, וכגון שחתך אצבעו בסכין טמאה, ונהיה טמא ובעל מום בבת אחת.
והוינן בה: בשלמא לרבי חייא, שפיר אפשר להבין את דבריו, וגם את דברי בר קפרא, שנשבע עליהם שהם נכונים.
כי אתנייה, כאשר שנה רבי את משנתו לדידיה, לרבי חייא, ואמר לו שחייב שתיים - הוא שנה אותה אליבא דרבי יוסי, הסובר שאיסור חל על איסור בבת אחת.
ואילו כי אתנייה, כששנה רבי את משנתו לבר קפרא שחייב אחת - הוא שנה אותה אליבא דרבי שמעון, הסובר שאין איסור חל על איסור בבת אחת. וטעה בר קפרא וחשב שרבי שנה לו אותה גם לפי רבי יוסי, ולכן הוא קפץ ונשבע ששנה לו רבי שאינו חייב אלא אחת.
אלא לבר קפרא, שסבר שאפילו רבי יוסי אינו חייב אלא אחת -
וכי סבר בר קפרא בשבועתו, שרבי חייא שקורי קא משקר בשבועתו!?
ומכח קושיה זו מעמידה הגמרא את מחלוקתם באופן אחר:
אלא קמיפלגי באיסור בת אחת, ואליבא דרבי שמעון. ולדברי רבי יוסי, ודאי שהוא חל לפי כולם. וטען רבי חייא שמודה רבי שמעון לרבי יוסי כשחלו שני האיסורים בבת אחת, ועל כך נחלק בר קפרא ואמר שגם בבת אחת חולק רבי שמעון.
וסבר בר קפרא שבכך טעה רבי חייא: שרבי אמר שחייב שתיים לפי רבי יוסי, ורבי חייא טעה והבין שאמר לו שחייב שתיים אפילו לרבי שמעון.
והוינן בה: בשלמא לרבי חייא, קא מישתבע, כדי לאפוקי לרבי שמעון מחזקיה, מחזקתו שאומר אין איסור חל על איסור, ואילו כאן, כשחלו בבת אחת, הוא מודה שחייב שתיים.
אלא לבר קפרא שהעמיד את רבי שמעון על שיטתו המוחזקת - למה ליה לאשתבועי?
ומסקינן: אכן קשיא. אלא שעדיין יש עתה להקשות לצד ההפוך:
בשלמא לבר קפרא, שפיר העמיד את דבריו ואת דברי רבי חייא, שסבר, כי אתנייה רבי לדידיה שחייב רק אחת - אליבא דרבי שמעון שנה זאת.
וכי אתנייה לרבי חייא שחייב שתיים - אליבא דרבי יוסי שנה לו רבי, שסובר איסור חל על איסור.
ורבי חייא טעה וסבר ששנה לו לפי רבי שמעון.
אלא לרבי חייא, שסבר שאפילו לדברי רבי שמעון חייב שתיים, וכל שכן לרבי יוסי - וכי בר קפרא שקורי קא משקר בשבועתו שאינו חייב לרבי שמעון אלא אחת.
ומשנינן: אמר לך רבי חייא: רבי חייא לא שיקר בשבועתו.
אלא כך היתה טעותו: כי אתנייה רבי לדידיה שחייב רק אחת -
תרתי, שתיים מתוך שלשת הדברים שנחלקו בהם רבי חייא ובר קפרא, לפטור משני חיובים, ולחייב אחת - אתנייה, שנה לו.

דרשני המקוצר[עריכה]