פרשני:בבלי:בבא קמא ק א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

בבא קמא ק א

חברותא[עריכה]

זה  בית חייהם. כלומר, תלמוד תורה.  66  "את הדרך" - זו גמילות חסדים  67  . "ילכו" - זו ביקור חולים. "בה" - זו קבורה. "את המעשה" - זה הדין. "אשר יעשון" - זו לפנים משורת הדין.

 66.  רש"י. אמנם במסכת בבא מציעא (ל:) פרש רש"י - "בית חייהם - ללמוד להם אומנות להתפרנס בו". ולכאורה מוכרח כפירושו שם, דהא תלמוד תורה נזכר בפירוש ברישא דקרא - "חוקות ותורות" ? ועיין בפני יהושע - שכוונת משה רבינו לומר להם, שעם לימוד התורה לא יתבטלו מהאומנות, דכל תורה שאין עמה מלאכה סופה להתבטל. וזהו "בית חייהם", כלומר - שאם ירצו שעיקר חייהם יהיה בתורה, צריכים שתהא עמה מלאכה.   67.  היינו - הוצאת המת, והכנסת כלה. (שאילתות, שאילתא צג').
הגמרא מביאה מקרה נוסף בדין שולחני:
ריש לקיש אחוי ליה דינרא לרבי אלעזר, על מנת לבודקו.  68 

 68.  רבי אלעזר לא היה בקי כל כך. ועדיין היה לו ללמוד. דאי הוה בקי היה פטור אפילו למאן דדאין דינא דגרמי, דהא אנוס הוא כמו שנתבאר בסוגיא לעיל. תוספות. וש"ר.
אמר - מעליא הוא. אמר ליה ריש לקיש: חזי דעלך קא סמכינא (תן ליבך לבדוק היטיב, כיון שאני סומך על דיברתך)!  69 

 69.  אף אם לא אמר לו כך - כתבו התוספות דבכל גווני היה חייב, אך הרי"ף כתב שאינו חייב עד שיאמרו לו. וביתר באור עיין בשלטי הגיבורים (לה' ע"ב בדפי הרי"ף אות ב') בשם הרשב"א: דאפילו אם היה הדיוט יכול לטעון - סברתי שאינך סומך עלי. ועיין עוד בבעל המאור וברמב"ן במלחמותיו שם. ועיין בתוספות, ובשלה"ג שם שנחלקו הראשונים, למאן דאמר "אומן פטור", האם יתחיב כאשר אומר לו "חזי דעלך קא סמיכנא".
אמר לו רבי אלעזר - כי סמכת עלי מאי למימרא (מה בכך שסמכת עלי) ? דאי משתכח בישא בעינא לאיחלופי לך (וכי אם ימצא הדינר רע, האם תוכל לתובעני)?!
והא את הוא דאמרת - "רבי מאיר הוא דדאין דינא דגרמי", מאי לאו (האם לא התכוונת לומר) שרק ר' מאיר סובר כך, ולא סבירא לן כוותיה?!
אמר לו ריש לקיש - לא! ר' מאיר וסבירא לן כוותיה.
דנה הגמרא: הי רבי מאיר (היכן מצינו שרבי מאיר דן דינא דגרמי)  70 ? אילימא רבי מאיר (ד' ל' מ' פ' סימן  71  ) דתנן במסכת סנהדרין (ו' ע"א) - "דן את הדין, זיכה את החייב, חייב את הזכאי, טימא את הטהור,  72  טיהר את הטמא,  73  מה שעשה עשוי, וישלם מביתו". ומשמע שחייב לשלם מדינא דגרמי,

 70.  עיין במשנה לקמן דף קטז: - "הגוזל שדה מחבירו ונטלהו מסיקין: אם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה אחר", ובגמרא מבואר, שמדובר באופן שהגזלן הראה למסיקין את השדה, והוי גרמי. והקשו שם התוספות, מדוע הגמרא כאן לא מביאה משנה זו כמקור לדינא דגרמי? ותרצו - הגמרא העדיפא להוכיח ממקום אחר, מכיון שאין הדבר מפורש במשנה אלא מדייקינן ליה מיתור לשון.   71.  סימן למובאות שיובאו להלן - "דן את הדין", "לצבוע לו אדום", "מסכך גפנו", "מחיצת הכרם שנפרצה".   72.  למסקנא מדובר דעביד ליה בידים. ולפ"ז - טימא את הטהור היינו שנטל שרץ בידים וטימאו בודאי, כדי להחזיק דבריו. ואף על פי דאמרינן בגיטין (נב:) "המטמא והמדמע והמנסך בשוגג פטור", הכא חייב. כיון שהקפידו עליו כדי שידקדק בדין יפה. (רש"י, ועל פי התוספות).   73.  למסקנא מדובר דעביד ליה בידים. ולפ"ז - טיהר את הטמא, מדובר, שהדיין עירב לשואל את הפירות הנידונים עם מיעוט פירותיו הטהורים, וכעת כשנודע לו שטעה בדינו, נמצאו כולם אסורים, כיון שהפירות הטהורים התבטלו ברוב הטמאים.
משם אין ראיה. דהא איתמר עלה אמר רבי אילעא אמר רב - והוא שנטל ונתן ביד. ואז אינו גרמא, אלא מזיק בידים.
אלא הא ר' מאיר, דתנן (לקמן ק:) - "הנותן צמר לצבע ... לצבוע לו אדום וצבעו שחור, שחור וצבעו אדום, ר' מאיר אומר - נותן לו דמי צמרו". ומשמע - מדינא דגרמי.  74 

 74.  ולכאורה קשה, הא במשנה שם אינו מתחייב מטעם מזיק, אלא מטעם גזל, דקנאו בשינוי? ומוכיח מכאן הקובץ שיעורים (ב"ק אות קטז') דגזלן ומזיק חד דינא אית להו. ובגוונא שאינו חייב משום מזיק לא יתחייב גם כן משום גזלן. עיי"ש בדבריו.
גם משם אין ראיה - דהתם קא עביד מעשה בידים, ואין כאן גרמא.  75 

 75.  לכאורה קשה, מה ההוא אמינא, הרי פשוט שעשה שם מעשה בידים? ומבארים התוספות - משום שאין הצמר משתנה מיד כשנותנו בסממנים, ואין הצבע נקלט עד לאחר יומיים או שלשה. וגרמא בעלמא הוא. ומכל מקום לא דמי למראה דינר דאינו עושה מעשה כלל. תוספות. ועיין עוד ביד אפרים (יו"ד סי' סב' אות צא -ד).
אלא הא ר' מאיר דתנן במסכת כלאים פרק ז' משנה ד') - "המסכך גפנו על גבי תבואתו של חבירו, הרי זה קידש (כלומר, אסר את התבואה מדין כלאיים) וחייב", ומשמע - מדינא דגרמי.
גם משם אין ראיה, דהתם נמי קא עביד מעשה בידים.  76 

 76.  עיין בהערה הקודמת, וצריך לומר, דמסכך גפנו גרע טפי שאין מזיק עד לאחר זמן (כלומר, עד שתגדל התבואה באיסור), וחשיב גרמא אפילו יותר מצמר, כיון שגם אינו עושה כל כך מעשה בידים. (תוספות). ומכל מקום לא דמי למראה דינר דאינו עושה מעשה כלל.
אלא הא רבי מאיר דתניא בברייתא דכלאים  77  - "מחיצת הכרם שנפרצה,

 77.  קיימא לן - גדר העומדת בין שתי חצירות, יכול לסמוך זרעים מצד אחד, וגפנים מצד אחר, ואינו עובר משום כלאיים. אך אם נפרצה הגדר, והוסיפו הזרעים אחד ממאתים באיסור - נאסרו כולם משום כלאים.

דרשני המקוצר[עריכה]