פרשני:בבלי:נזיר כב ב

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־16:30, 9 בספטמבר 2020 מאת Wikiboss (שיחה | תרומות) (Try fix category tree)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

נזיר כב ב

חברותא[עריכה]

מר  1  זוטרא בריה דרב מרי אמר:

 1.  א. השמועה מתבארת על פי פירוש הר"מ בתוספות. ב. לשיטה זו לשון הגמרא אינו בדוקא, והוא כמו "אמר מר זוטרא בריה דרב מרי", כי הוא ענין חדש ולא בא לחלוק.
האי דאמרינן בברייתא (לדעת תנא קמא) שאם אמרה "ואני" והפר בעלה לראשונה, הרי השניה אסורה - היינו דרמי בר חמא, כלומר: מזה יש לך לפשוט את בעייתו של רמי בר חמא!
דבעי רמי בר חמא:
האומר: הרי עלי כבשר זבח שלמים העומד לפניו ועדיין לא נזרק דמו - ויש בו איסור מעילה ויכול אדם להתפיס בו - וכגון שאמר על חפץ אחר: "זה עלי כזה", מהו דינו של הדבר שאסר עליו?
וצדדי הספק הם:
כי מתפיס איניש בעיקרא מתפיס (האם כוונת אדם להתפיס במצב הנוכחי של הבשר כשעדיין הוא אסור) ואם כן אף החפץ אסור? או דילמא בצננא (לשון: צינון) מתפיס, כוונתו היה להתפיס באותו בשר לאחר שהצטנן האיסור והלך לו.  2 

 2.  א. ואף שיש בו איסור גם לאחר זריקת דמים וכגון לטמאים שאסורים לאכול בשר קדשים, מכל מקום אינו יכול להתפיס באיסור זה; והר"ן בנדרים יא ב ביאר טעמו של דבר, כי איסור זה אינו מחמת נדרו והקדשו, שאם כן הרי היה אסור לכל, אלא איסור הוא שהטילה התורה על הקדשים שלא יאכלום בטומאה, והיות ואין איסור זה מחמת נדרו, אי אפשר להתפיס בו, שאין מתפיסין אלא בדבר הנדור (על ידי אדם) ולא בדבר האסור (על ידי שמים). ב. בעייתו זו של רמי בר חמא מובאת גם בגמרא נדרים יא ב, ובאופן אחר: כגון שהיה מונח לפניו בשר זבחי שלמים לאחר זריקת דמים, ואמר "זה כזה", והספק הוא: אם נתכוין להתפיס בעיקרו של הבשר כשהיה עדיין אסור, או שנתכוין להתפיס במצבו העכשוי של הבשר שאי אפשר להתפיס בו. ובהגה"ה בתוספות כאן ביאר, שרמי בר חמא אמר "הרי עלי כבשר זבחי שלמים מהו" וסתם ולא פירש את כוונתו, ונחלקו הסוגיות בביאור כוונתו, והביא כמה דוגמאות לזה בש"ס.
וספק זה של רמי בר חמא יש להסתפק גם במי שהתפיסה בחברתה הנזירה שבעלה יכול להפר לה את נזירותה, האם כוונתה להתפיס בה במצבה הנוכחי, או שמא אין כוונתה להתפיס בה אלא לאחר שיצנן בעלה את האיסור על ידי הפרה -
והיות ולמדנו בברייתא שהיא נתפסת בנזירות, הרי שמע מינה: בעיקרא מתפיס, ונפשטה בעייתו של רמי בר חמא.
ודוחה הגמרא: מי דמי (וכי אטו דומים שני הענינים זה לזה)!?
התם - בבעייתו של רמי בר חמא - כיון דאמר "הרי עלי כבשר זבח שלמים",  3  כלומר: שאמר "הרי זה עלי כמו זה", והדבר שבו התפיס היה זבח שלמים; בזה יש להסתפק שמא נתכוין להתפיס בו לאחר זריקת דמים, כי סבור היה שאפשר להתפיס בו -

 3.  אין הלשון בדוקא, אלא כפי שנתבאר, וכמבואר בגמרא נדרים יא ב.
ומשום דאף על גב דאחר שנזרק דמו מצי אכיל ליה ואין בו מעילה, מכל מקום הרי בחוץ מיקדש קדיש, יש בבשר קדושה לענין זה שאסור לאוכלו חוץ לירושלים,  4  ולכן סבור היה שיכול להתפיס בקדושה זו.

 4.  הוא הדין שיכולה היתה הגמרא לומר שיש בבשר קדושה לענין איסור לאוכלו בטומאת הגוף או חוץ לזמנו, תוספות.
אבל הכא באשה, הרי ודאי שלא נתכוונה להתפיס בה לאחר ההפרה, דאי סלקא דעתך בצננא קא מתפיס, הא הפר לה בעלה ושוב אין בה נזירות כלל, ובמה היתה טועה חברתה להתפיס בה!? ובהכרח שבמצבה הנוכחי הוא שהתפיסה.
איכא דאמרי: היינו דרמי בר חמא ודאי, ואין לחלק ביניהם.
מסתפקת הגמרא: אם אמרה לה אשה לנזירה: "הריני נזירה בעקביך", מאי דינה של האשה המתפיסה לאחר שהיפר לה בעלה לראשונה? האם "בעקביך" פירושו: "בסופך"  5  ואם כן כי אמרה "הריני בעקביך", בכולה מילתא היא דאמרה, כלומר: רצונה להיות כחברתה מתחילה ועד סוף, והיתה דעתה של זו שהתפיסה, שאם בסופו של דבר יפר בעלה לחברתה, אז אין היא מקבלת על עצמה נזירות כלל הואיל ורצונה להיות כחברתה -

 5.  כמו (בראשית ג) "ויאמר ה' אלהים אל הנחש וגו'. ואיבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה, הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב", ותרגם אונקלוס: "הוא יהא דכיר לך מה דעבדת ליה מלקדמין ואת תהא נטיר ליה לסופא", (ורש"י בחומש לא פירש כן).
ואם כן שריא השניה כשיפר בעלה של הראשונה לראשונה.
או דילמא: "בעקביך" פירושו: "בגללך"  6  כלומר: הרי אני בעקבותייך לקבלת נזירות כמיקמי דליפר לה בעלה (כדינה קודם שהפר לה בעלה) -

 6.  כמו (בראשית כו ה) "עקב (חלף) אשר שמע אברהם בקולי".
ואם כן אף אם יפר לה בעלה לראשונה, זו שהתפיסה עדיין היא אסירא (באיסורה היא עומדת).
תא שמע ממשנתנו:
האשה שנדרה בנזיר, ושמע בעלה ואמר "ואני", אינו יכול להפר; וקא סלקא דעתין שלכן אינו יכול להפר, היות ואם תופר נזירותה תתבטל אף נזירותו, והתורה אמרה: "לא יחל דברו", שלא יגרום לכך שיתחלל דיבורו.  7 

 7.  ב"משנה למלך" (נזירות ב ד) הקשה מסוגיא זו על התוספות לעיל כא ב ד"ה אלא, שהסיקו, שאין בזה משום "בל יחל", ראה שם.
והטעם שמתבטלת נזירותו - לפי ההוה אמינא של הגמרא - הוא משום שהדבר הרי תלוי הוא בו אם להפר אם לאו, והוא נותן דעתו להתיר, והרי זה כאילו אמר "הריני בעקביך".  8 

 8.  לשון התוספות הוא: דכי היכי דאשה שאמרה "הריני בעקביך" - בכולה מילתא (מיתפיס), הכי נמי בעל בכולה מילתא מיתפיס, דנהי דודאי דאיניש בעלמא שאמר "ואני" דעתו כמעיקרא, מפני שאין בידו להתיר ואינו נותן דעתו להתיר, אבל בעל שבידו להתירה דעתו להתיר יותר משאר מתפיסים, והוי כאילו אמר "הריני בעקביך". והדברים צריכים ביאור, שאילו היה הספק אם יכולה היא לומר "הריני בסופך", ניחא שמכאן מוכח שיכולה היא, אבל לפי מה שפירשו התוספות שהספק הוא בכוונת דבריה, אם כן מה ענין זה לבעל! ?
ואי סלקא דעתך: אפילו כי אמר לה (הבעל לאשתו) "הריני בעקביך" בעיקרא קא מתפיס קודם שהופרה נזירותה, אם כן גם הבעל לא נתכוין למצב שלה בסופה, אלא כמצב שלה עכשיו קודם שהיפר לה.
ואם כן ליפר לה לדידה ותתבטל נזירותה, ולוקים דידיה (ואילו נזירותו תהא קיימת) ואם כן למה לא יפר לה!?
אלא לאו שמע מינה: אם אמר לה "הריני בעקביך" בכולה דמילתא מתפיס, והילכך הוא הבעל דלא מצי מיפר משום שנאמר: "לא יחל דברו";  9  הא אשה דאמרה "הריני בעקביך" היא נמי מותרת שהרי התפיסה את עצמה בה עד סופה.

 9.  כתבו התוספות שהמשפט הבא אריכות לשון בעלמא הוא.
ודחינן: לא כאשר הוכחת, ולעולם בין הוא ובין אשה שאמרה "הריני בעקביך" בעיקרא מתפיס, והטעם שהבעל אינו יכול להפר אינו משום שעל ידי כך תופר נזירותו -
והכא במשנתנו לכן אין הוא יכול להפר: כיון דאמר לה "ואני" כאומר "קיים ליכי" דמי, ואינו יכול להפר נדר שהוקם על ידו.
ולכן אי מיתשל אהקמתו (אם יישאל על הקמתו ויבטלנה למפרע) מצי מיפר כי נתבטלה הקמתו, ואי לא יישאל על הקמתו, לא יכול הוא להפר שהרי הנזירות מקויימת.
שנינו במשנה: הריני נזיר, ואת, ואמרה אמן, מיפר את שלה ושלו קיים:
ורמינהו:
"הריני נזיר, ואת" ואמרה אמן, שניהם אסורין, ואם לאו שלא אמרה אמן הרי שניהם מותרין,  10  כי כך אמר לה: "הריני נזיר אם את", כלומר: אם את תהיי נזירה כמותי אז אהיה נזיר, ואם לא תרצי להיות נזירה, אף אני איני נזיר, וכיון שלא קיבלה על עצמה להיות נזירה, אף הוא אינו נזיר.

 10.  מדברי התוספות נראה (וכן נראה בשאר הראשונים, ארזי הלבנון) שאין גורסים "מפני שתלה נדרו בנדרה".
והרי מה ששנינו "שניהם אסורין" בהכרח שכוונת הברייתא היא לומר: ש"שניהם אסורים" אפילו על ידי הפרה, שאם לא כן מאי קא משמע לן; וטעם הברייתא הוא, משום ש"בעל מיעקר עקר" וכיון שעל ידי הפרתו נעקר גם נדרו שתלה בה, הרי זה עובר ב"לא יחל דברו".
ותיקשי על משנתנו ששנינו: "מיפר את שלה ושלו קיים"!?  11 

 11.  א. הקושיא נתבארה על פי הבנת ה"קרן אורה" בדברי התוספות, וראה שם שהקשה, שיש לומר בדעת משנתנו שהיא חולקת על הברייתא וסוברת שבעל מיגז גייז (וכמסקנת הגמרא לעיל), ולכן מיפר את שלה ושלו קיים. ב. ב"משנה למלך" (נזירות ב ד) הקשה מכאן על מסקנת התוספות לעיל כא ב ד"ה אלא, שאין חשש "בל יחל" כשמיפר את נדרה ועל ידי כך מתבטל גם נדרו, וראה מה שכתב ליישב ב"קרן אורה", וראה עוד ב"ארזי הלבנון" אות מ שהביא כמה ישובים בזה משם האחרונים.
אמר רב יהודה: תני בברייתא: "הריני נזיר ואת ואמרה אמן מיפר את שלה ושלו קיים" וכמו ששנינו במשנתנו, והטעם הוא משום ש"בעל מיגז גייז", ואין נזירותה נעקרת למפרע, עד שנאמר: על ידי הפרתו נעקרת גם נזירותו.  12 

 12.  מלשון התוספות נראה, שאין רב יהודה משבש את הברייתא אלא מוסיף עליה: "שניהם אסורין (עד שלא יפר) ומיפר את שלה ושלו קיים" ואכן במה ששנינו "ושניהם אסורין" אין שום חידוש, ועיקר החידוש הוא במה ששנינו "מיפר את שלה ושלו קיים", ולהשמיענו שבעל "מיגז גייז", ולכן אף שנזירותה הופרה, מכל מקום נזירותו קיימת; "ארזי הלבנון" בשם מפרשים.
אביי אמר: אפילו תימא כדקתני בברייתא "שניהם אסורין", ולהשמיענו באה הברייתא שאינו יכול להפר את שלה כי "בעל מיעקר עקר" ונמצאת אף נזירותו בטילה, ואינו יכול לחלל את דיבורו משום "לא יחל דברו"  13  -

 13.  הקשה ב"משנה למלך" (נדרים יג יד): אם כן נמצא שאביי סובר בעל "מיעקר עקר", וזה הוא נגד מסקנת הגמרא לעיל (כב א) שהבעל "מיגז גייז"! ? וראה מה שביאר שם ומה שכתב ב"באר משה".
ודקשיא לך: אם כן למה שנינו במשנתנו: מיפר את שלה ושלו קיים!? אימא לך: אין דומה נידון משנתנו לנידון הברייתא, כי הברייתא מיירי כגון דאמר לה בפירוש: "הריני נזיר אם  14  את", דקא תלי נדרו בנדרה (ואם כן תלה בפירוש את נדרו בנדרה).

 14.  כן נראה הגירסא מדברי התוספות, "ארזי הלבנון" בשם "כתר תורה".


דרשני המקוצר[עריכה]

מסכת נזיר בפירוש פרשני

דף ב ע"א | דף ב ע"ב | דף ג ע"א | דף ג ע"ב | דף ד ע"א | דף ד ע"ב | דף ה ע"א | דף ה ע"ב | דף ו ע"א | דף ו ע"ב | דף ז ע"א | דף ז ע"ב | דף ח ע"א | דף ח ע"ב | דף ט ע"א | דף ט ע"ב | דף י ע"א | דף י ע"ב | דף יא ע"א | דף יא ע"ב | דף יב ע"א | דף יב ע"ב | דף יג ע"א | דף יג ע"א | דף יג ע"ב | דף יד ע"א | דף יד ע"ב | דף טו ע"א | דף טו ע"ב | דף טז ע"א | דף טז ע"ב | דף יז ע"א | דף יז ע"ב | דף יז ע"ב | דף יח ע"א | דף יח ע"ב | דף יט ע"א | דף יט ע"ב | דף כ ע"א | דף כ ע"ב | דף כא ע"א | דף כא ע"ב | דף כב ע"א | דף כב ע"ב | דף כג ע"א | דף כג ע"ב | דף כד ע"א | דף כד ע"ב | דף כה ע"א | דף כה ע"ב | דף כו ע"א | דף כו ע"א | דף כו ע"ב | דף כז ע"א | דף כז ע"ב | דף כח ע"א | דף כח ע"ב | דף כט ע"א | דף כט ע"ב | דף ל ע"א | דף ל ע"ב | דף ל ע"ב | דף לא ע"א | דף לא ע"ב | דף לב ע"א | דף לב ע"ב | דף לג ע"א | דף לג ע"ב | דף לד ע"א | דף לד ע"ב | דף לה ע"א | דף לה ע"ב | דף לו ע"א | דף לו ע"ב | דף לז ע"א | דף לז ע"ב | דף לח ע"א | דף לח ע"ב | דף לט ע"א | דף לט ע"ב | דף מ ע"א | דף מ ע"ב | דף מא ע"א | דף מא ע"ב | דף מב ע"א | דף מב ע"ב | דף מג ע"א | דף מג ע"ב | דף מד ע"א | דף מד ע"ב | דף מה ע"א | דף מה ע"א | דף מה ע"ב | דף מו ע"א | דף מו ע"ב | דף מז ע"א | דף מז ע"ב | דף מח ע"א | דף מח ע"ב | דף מט ע"א | דף מט ע"ב | דף נ ע"א | דף נ ע"ב | דף נא ע"א | דף נא ע"ב | דף נא ע"ב | דף נב ע"א | דף נב ע"ב | דף נג ע"א | דף נג ע"ב | דף נד ע"א | דף נד ע"ב | דף נה ע"א | דף נה ע"ב | דף נו ע"א | דף נו ע"ב | דף נז ע"א | דף נז ע"ב | דף נח ע"א | דף נח ע"ב | דף נט ע"א | דף נט ע"ב | דף ס ע"א | דף ס ע"ב | דף סא ע"א | דף סא ע"ב | דף סב ע"א | דף סב ע"ב | דף סג ע"א | דף סג ע"ב | דף סד ע"א | דף סד ע"ב | דף סה ע"א | דף סה ע"ב | דף סו ע"א | דף סו ע"ב