פרשני:בבלי:מנחות יב ב: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

מנחות יב ב

חברותא[עריכה]

אלא, ולכך לא שנה רבי חייא לתיבות "או כזית" אף ברישא, כי כיון דבסיפא העוסקת בשחשב בשעת מתן כלי ובהילוך ובהקטרה לא מתני ליה  "או כזית" אשירים מהטעם שנתבאר, משום כך ברישא העוסקת במחשב בעת הקמיצה נמי לאכול שיריים למחר לא תני "או כזית". ומעתה, אחר שהעמדנו את המשנה באופן שחישב מחשבת פיגול על שיריים שחסרו וקתני על כך בסיפא שהוא פיגול וחייבין עליו כרת, אלמא מהניא להו הקטרה לשיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה, ומשום כך חל בהם פיגול!
דוחה הגמ': אמר ליה אביי לרבא, לעולם אין מועילה הקטרה לשיריים שחסרו להביאם לידי פיגול ולהוציאם מידי מעילה. ואין לך להוכיח זאת מרבי חייא, כי במשנה לא מדובר באופן שחסרו השיריים ועמדו על כזית שמשום כך לא שנה רבי חייא "או כזית" בסיפא.
אלא, טעמו של רבי חייא שלא שנה "או כזית" בברייתא שלו הוא, כי הא ברייתא זו מני - רבי אלעזר היא הסובר שאין חשובה הקטרה עד שיקטיר את כולו. דתנן: הקומץ של מנחת ישראל, והלבונה של מנחה, והקטרת שמקטירים בכל יום, ומנחת כהנים שהתנדב כהן שדינה שאינה נקמצת אלא מוקטרת כליל, ומנחת כהן משיח - מנחת חביתין שמביא כהן גדול והיא מוקטרת כליל, ומנחת נסכים שדינה גם כן שמוקטרת כליל, שהקריב מאחת מהן כזית בחוץ - חייב, ורבי אלעזר פוטר עד שיקריב את כולו כי סובר רבי אלעזר שאין הקטרה בכזית חשובה הקטרה. ומעתה, כיון דבהקטרת קמיצה לא מתני ליה "או כזית מקומצה בחוץ" שהרי לא ניתן לשנות כן, כי מאחר ואין זו הקטרה אין המחשבה מפגלת בזה,  12  משום כך בשיריים דהיינו "לאכול משירייה בחוץ" - נמי לא מתני ליה "או כזית".  13  ומקשינן: אי רבי אלעזר היא, וכי האי מחשבה "על מנת להקטיר קומצה" מפגלת? והרי לדעת רבי אלעזר הקטרת הקומץ לבדו אינה חשובה הקטרה עד שיקטיר גם את הלבונה, ואם כן "להקטיר קומצה ולבונתה" מבעי ליה ליכתב במשנה!? כי אין המחשבה מפגלת עד שיחשב על הקטרת שניהם. דתנן, הקומץ והלבונה שהקריב את אחד מהן בחוץ חייב, ורבי אלעזר פוטר עד שיקריב את שניהם?

 12.  תמה הקרן אורה, מנין לגמ' לדמות דין הקטרת חוץ לדין פיגול, שמא לגבי פיגול מודה רבי אלעזר שהמחשבה מפגלת אף בכזית, שהרי לקמן למדה הגמ' דין זה מן הפסוק "אם האכל יאכל" הוקשה אכילת מזבח לאכילת אדם, מה אכילת אדם בכזית אף אכילת מזבח בכזית. וכן הקשה בשפת אמת, ותמה עוד, על מה שביאר רש"י בזה שסברת רבי אלעזר היא משום שהקטרה בכזית אינה חשובה הקטרה, והרי עיקר טעמו של רבי אלעזר הוא משום שהקטרה זו אינה מרצה בפנים ומשום כך אין חייבים עליה בחוץ! ? עוד הקשו, הרי אף לרבי אלעזר מצינו הקטרה בכזית, והיינו באופן שהקטיר כל המנחה בפנים מלבד כזית אחרון שהעלהו בחוץ, שבזה אף רבי אלעזר מחייב, ואם כן, אף לרבי אלעזר ניתן לשנות "או כזית" במחשב על הקטרת כזית אחרון? ותירץ הקרן אורה, כי זהו דווקא לענין הקטרת חוץ שכבר הקטיר הכל בפנים ולא נותר אלא כזית אחרון, שחייב עליו בחוץ משום שהשלים בו ההקטרה, אבל במחשבת פיגול הנעשית בעת הקמיצה, עדיין כל הקומץ קיים ומשום כך אין להבדיל בזה בין מחשבה על כזית ראשון או כזית אחרון.   13.  לכאורה מבואר, כי רק מחשבת הקטרה אינה מועילה בכזית אבל מחשבת אכילת שיריים מועילה אף בכזית, וכן מבואר ברש"י. אולם, בפירוש ה"ר מאיר וה"ר שמואל (ד"ה ורבי אליעזר אומר) כתבו, שאם אמר הריני קומץ על מנת להקטיר כזית מן הקומץ, או על מנת לאכול כזית משיריה למחר, אין זה פיגול.
ומתרצינן: משנתנו שאמרה שמחשבת הקטרת קומץ לבדו מפגלת, עוסקת בקומץ דמנחת חוטא שאין בה לבונה ומשום כך מתפגלת מנחה זו במחשבת הקטרת הקומץ לבדו. ומה שאמרה המשנה שמחשבת הקטרת לבונה לבדה מפגלת, היינו בלחם הפנים שאין בו קומץ אלא הקטרת לבונה.
ומקשינן: וכי איכפל - טרח - התנא ושנה כל זאת רק בכדי לאשמועינן קומץ דמנחת חוטא!?
ומתרצינן: אין. וכן כי אתא רב דימי אמר רבי אלעזר (בן פדת, האמורא), אמר: משנתנו בקומץ דמנחת חוטא הוא ורבי אלעזר (בן שמוע, התנא) היא.
ואמרינן: הדר אמר רבא, לאו מילתא היא מה דאמרי ששיריים שחסרו והקטיר הקומץ עליהן מועלת להם ההקטרה לפיגול ולמעילה, אלא וודאי אינה מועילה. וראיה לכך, דתניא: נאמר בלחם הפנים "כי קדש קדשים הוא לו" (ויקרא כד), ומתיבת "הוא" למדנו שאם נפרסה אחת מהן מן החלות של מערכת לחם הפנים, הרי חלותיה כולן פסולות וישרפו. והטעם בזה, משום שהקטרת הבזיכין אינה כשרה עד שתהיה כל המנחה שלמה, וכיון שנפסלה אחת מהן, אין כאן שתי מערכות שלמות, ואין ההקטרה מועילה להן. ומשמע מכאן, שדווקא בפסול זה של נפרסה שענינו כמנחה שחסרה נפסלה ההקטרה לגבי כולן, הא יצאת אחת מחלותיה חוץ לקלעים ונפסלה משום יוצא, הנך דאיכא גוואי ולא יצאו כשרות הן ואינן נפסלות מחמת זו שיצאה. כי אף על גב שנפסלה אחת מהן משום יוצא, מכל מקום עדיין יש כאן הקטרה על שתים עשרה חלות, כיון שהקטרת הבזיכין חשובה הקטרה אף לגבי זו שיצאה, והיינו כרבי עקיבא הסובר שזריקה מועילה ל"יוצא", והקטרת בזיכי מנחה הנה במקום זריקת הדם של זבח. ומבואר אם כן, שזריקה מועילה אף לזו האסורה באכילה להחשיבה בין אלו שלא נפסלו. ומעתה, מאן שמעת ליה דאמר זריקה מהניא ליוצא, רבי עקיבא היא, וקאמר שדווקא ל"יוצא" מועילה ההקטרה, אבל לנפרסה לא מועילה, הרי שאין הקטרה מועילה לזו האסורה באכילה מחמת חסרון,  14  ואם כן, הוא הדין לשיריים שחסרו שאין ההקטרה מועילה להם.

 14.  תמהו התוס' (ד"ה הוא), היכן נאמר כאן בברייתא שהקטרת הבזיכין אינה מועילה להוציא את החלות מידי מעילה, הרי לא אמרה הברייתא אלא שהן פסולות, והיינו שאסורות באכילה! ? (ובאמת, מכח קושיא זו כתב השפת אמת, כי אין כוונת רבא ליישב הספק מבריתא זו, אלא עיקר דבריו נסובו על מה שאמר לעיל שפסול חסר עדיף מפסול יוצא, ואילו בברייתא זו מבואר שפסול חסר גרע מיוצא). ותירצו התוס', שהגמ' דייקה כן ממה שדרשה הברייתא דין זה מתיבת "הוא" האמורה שם, ומזה שמענו שאין הקטרה מועילה להן כלל. וביאר בזה באבן האזל (פסולי המוקדשין, יב יד), כי בפסוק "קודש קדשים הוא" משמע, שיש בנמצא שישארו קדש קדשים ומועלים בהם, וכיון שדרשנו זאת על חלה שנפרסה הרי שאין ההקטרה מועילה להן להוציאן מידי מעילה אלא נשארו קדש קדשים. עוד תירצו, כי מאחר והחמירה הברייתא בהן עד כדי שמחמת שנפרסה האחת נפסלו כולן, שמענו בזה שאין מועילה להם הקטרה. ותמה הקרן אורה, הלא דין זה שנפסלו כולן מחמת שנפרסה האחת פשוט הוא, כי כשם ששיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה פסולים, הוא הדין ללחם שהוא כשיירי מנחה שאם חסר ממנו נפסל, ואם כן, כשם שלגבי שיריים שחסרו הסתפקה הגמ' שמא על אף פסולם מועילה הקטרתם לענין מעילה ופיגול, הוא הדין לגבי לחם שחסר שאע"פ שנפסל יתכן שמועילה לו הקטרתו לענין זה! ? וכן תמה הקהלות יעקב (סימן ז), שמאחר וכל החלות קרבן אחד הן, הרי שאם נפרסה אחת מהן נחשב הקרבן כולו חסר, ואם כן פשוט שאסורות באכילה, ומה ענין זה לענין לפסול את כולן מחמת שאין זריקה מועילה להן לפיגול ומעילה! ? וכתב לייסד, כי שני עניני "חסר" הן. שיריים של מנחה שחסרו, חל שם חסר על כל הנשאר, כי מאחר והוזקקה כולה להתקדש יחד בכלי שרת ואינה מתקדשת לחצאים, משום כך נחשבת כולה דבר אחד, ודין דבר אחד הוא שכאשר נפגם במקום אחד נחשב כולו פגום, ולכן אף לענין חסרון נחשב כולה בשם דבר החסר והרי זו מנחה שחסרה. אולם, שתים עשרה חלות של לחם הפנים, אם נפרסה או אפילו חסרה ממש אחת מהן אין שם חסר על האחרות, כיוןן שכל חלה וחלה קיימת בפני עצמה. ומכל מקום, אם אין הקטרת הבזיכים מועילה לאותה חלה שנפרסה, כי אז נידונית חלה זו כמי שאינה, ונמצא שאין בלחם הפנים זה כי אם אחת עשרה חלות, ואף זה נקרא "חסר" כיון שחסר מן המנין של שתים עשרה חלות. ומעתה, אם היתה הקטרת הבזיכים מועילה לאותה חלה שנפרסה, הרי היא בכלל החלות כולן, ואם כן אותן אחת עשרה חלות שלא נחסרו כשרות הן לגמרי, כי מאחר ואמרנו שאם נפרסה אחת מהן לא חל שם חסר אלא על אותה שנפרסה, ואף חסרון מנין אין כאן שהרי הועילה ההקטרה אף לזו הפסולה, שוב אין לפסול כלל את אותן שלא חסרו. ומה שאין כן לגבי שיריים שחסרו, שחל שם "חסר" על כולה, ואין הקטרה מועילה להתיר את המנחה שחסרה. וזה שאמרו התוס', מאחר וראינו שאם נפרסה אחת מהן כולן אסורות, מוכח מזה שאין הקטרה מועילה למנחה שחסרה, שאם הייתה מועילה הרי שיש להכשיר לגמרי את אותן שלא חסרו כיון שלא חסר ממנין החלות כלום. אלא בהכרח שלא הועילה ההקטרה לאותה שחסרה ומשום כך אף אלו שלא חסרו אסורות באכילה מחמת שחסרה מהן חלה אחת.
אמר ליה אביי: לעולם יתכן שהקטרה מועילה לשיריים שחסרו, ואין לך להביא ראיה מברייתא זו. כי מי קתני בברייתא במפורש "הא יצאת" כשרות שתכריח את הברייתא בשיטת רבי עקיבא? והלא אין כאן אלא דיוק, ואם כן דלמא כך יש לדייק: הא נטמאת החלה כשרות הנותרות. ומאי טעמא, משום דמרצה ציץ על טומאה, אבל ביצאת אחת מהן לא הוכשרו היתר, ומשום שברייתא זו רבי אליעזר היא דאמר אין זריקה מועלת ליוצא. ואם תאמר, אם כן מדוע לא שנתה הברייתא דין זה גם לגבי חלה שיצאה? אומר לך, ובדין הוא דאיבעי ליה למתני נמי שאם יצאת אחת מהן - כולן פסולות, והאי דקתני נפרסה, ולא נאמר "יצאה", כי הא קא משמע לן הברייתא דאפילו נפרסה חלה דאיתיה בפנים ולא יצאה חוץ לעזרה מכל מקום לא מהניא לה הקטרה.
אבל באמת לרבי עקיבא דאמר זריקה מועלת ליוצא, הרי שאפילו פסול חסרון נמי מהניא ליה הקטרה, ועדיין בעיה זו של שיריים שחסרו, תלויה במחלוקת רבי עקיבא ורבי אליעזר אם זריקה מועילה ל"יוצא" או לא.
מתניתין:
חישב בעת עבודות המנחה על מנת לאכול כחצי זית למחר ולהקטיר כחצי זית למחר, כשר, שאין מחשבת אכילה והקטרה מצטרפין לשיעור כזית.
גמרא:
מדייקת הגמרא: טעמא שאין מצטרפות שתי חשבות אלו, משום דלאכול ולהקטיר הן, ואין מחשבת אכילה והקטרה מצטרפות, הא אם חישב כחצי זית לאכול דבר שדרכו לאכול כגון שיריים וכחצי זית לאכול דבר שאין דרכו לאכול כגון קומץ - מצטרף! כיון שבשתיהן חישב מחשבת אכילה. ומבואר שגם מחשבה לאכול למחר דבר שאין דרכו לאכול דהיינו מחשבת אכילת קומץ - מפגלת. ואם כן קשה והא קתני רישא: חישב לאכול דבר שדרכו לאכול ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר הרי זה פיגול, ומוכח כי דווקא אם חישב על דבר שדרכו לאכול, אין, הוא שנעשה פיגול, אבל אם חישב בדבר שאין דרכו לאכול - לא פיגל. ואם כן מאן הוא תנא דסיפא החולק על התנא של הרישא!?
ומתרצינן: אמר רב ירמיה: הא סיפא זו מני רבי אליעזר היא,  15  דאמר מחשבין מאכילת דבר המיועד לאדם כגון שיריים הנאכלין לכהנים - לאכילת מזבח, שאם חישב להקטיר למזבח למחר שיריים שהם דבר שדרכו לאכול ולא להקטיר, מועילה מחשבה לפגל. וכן מחשבין מאכילת דבר העומד למזבח כגון קומץ שדרכו להקטיר לאכילת אדם שאם חישב לאוכלו למחר - פיגל. דתנן: הקומץ את המנחה לאכול דבר שאין דרכו לאכול ולהקטיר דבר שאין דרכו להקטיר כשר, ורבי אליעזר פוסל, אולם אינו חייב כרת על אכילתו.

 15.  כתב הקרן אורה, דהיינו רבי אליעזר הגדול (ולא רבי אלעזר), שהרי במשנה זו מבואר שמחשבת הקטרת כזית מועילה לפגל, ורק ששתי מחשבות בפחות מכזית אינן מצטרפות. ואילו לעיל אמרה הגמ' כי כשם שסובר רבי אלעזר אין חייבים על הקטרת כזית בחוץ, כך אין המחשבה פוסלת בזה. אלא, ששם היינו רבי אלעזר בן שמוע, וכאן היינו רבי אליעזר הגדול.
אביי אמר: אפילו תימא משנתנו רבנן היא, יש לך ליישב ולדייקה באופן אחר. כי לא תימא לדייק מן האמור "חישב לאכול חצי זית ולהקטיר חצי זית" - הא לאכול חצי זית מדבר שדרכו לאכול ולאכול חצי זית מ דבר שאין דרכו לאכול מצטרף. אלא אימא לדייק כך: דווקא לאכול חצי זית למחר ולהקטיר חצי זית למחר הוא שאין מצטרף, משום שזו מחשבת אכילה וזו מחשבת הקטרה. הא אם חישב שתי מחשבות אכילה, וכגון לאכול חצי זית ולאכול עוד חצי זית, ובאופן שחישב חצי זית חוץ לזמנו וחצי זית חוץ למקומו והיו שתי המחשבות ב דבר שדרכו לאכול, הרי זה מצטרף לפסול!
ומקשינן על תירוץ זה: ומאי קא משמע לן במה שמצטרפות שתי מחשבות אכילה בשני חצאי זיתים לפסול? הרי דבר זה אמור מפורש במשנה (לעיל עמוד א'): לאכול כזית בחוץ וכזית למחר, לאכול כזית למחר וכזית בחוץ, כחצי זית בחוץ וכחצי זית למחר, כחצי זית למחר וכחצי זית בחוץ, פסול ואין בו כרת!?

דרשני המקוצר[עריכה]