פרשני:בבלי:עבודה זרה ג א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

עבודה זרה ג א

חברותא[עריכה]

ומתרצינן: אמר מר, בריה דרבינא התרה זו אינה לטובתם, אלא לרעתם, כי כונת הכתוב היא  לומר, שאף על פי שמקיימין אותן, אין מקבלים עליהם שכר כעושה מצווה, שהרי מעתה הם אינם מצווים עוד לקיימם, ולכן, אין להם זכות לעתיד לבא ולבקש שכר על קיומן.
ומקשינן: וכי הגויים לא מקבלים שכר על המצוות שהם עושים?
והתניא, היה רבי מאיר אומר: מנין אנו למדים שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה,  1  שהוא ככהן גדול? -

 1.  כתבו התוס', היינו רק כשעוסקים בתורה של שבעת המצוות שהם מצווים בהן, אבל בשאר התורה, אסור להם ללמוד. ולדעת המהרש"א כלול בכך גם "מצוות עשה" שבני נח מצווים לקיים. וזה לשון המאירי (סנהדרין נט א) על מה שאמרו שם, עכו"ם העוסק בתורה חייב מיתה: וכן הדין, אם עסק בתורה שלא לכוונת קיום עיקרי מצוותיה, אלא שלבו חפץ לירד לידיעת תורתינו ותלמודינו - ראוי ליענש. מפני שבני אדם סבורים עליו שהוא משלנו, מתוך שרואין אותו יודע, ויבואו לטעות אחריו. ומכל מקום, כל שהוא עוסק בעיקרי שבע מצוות ובפרטיהם ובמה שיוצא מהם, אף על פי שרוב גופי תורה נכללים בהם - מכבדין אותו אפילו ככהן גדול, שאין כאן חשש לטעות אחריו, שהרי (אף) בשלו הוא עוסק. וכל שכן, אם חקירתו על דעת לבוא עד תכלית שלימות תורתנו, עד (כדי) שאם ימצאנה שלימה - יחזור ויתגייר. וכל שכן, אם עוסק ומקיים עיקרי מצוותיה לשמה, אף בשאר חלקים שבה שלא משבע מצוות.
תלמוד לומר (ויקרא יח) "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם".  2 

 2.  ובערוך לנר (סנהדרין נט א) הקשה, הרי פסוק זה לא נאמר על לימוד התורה, אלא על שמירת המצוות? ועיין שם מה שתירץ. והרמב"ם כותב (פרק י' מהלכות מלכים הלכה ט' י'): לא יעסוק אלא בשבע מצוות שלהן בלבד. בן נח שרצה לעשות מצוה משאר מצות התורה כדי לקבל שכר, אין מונעין אותו לעשותו כהלכתה.
"האדם" נאמר, אבל כהנים לוים וישראלים, לא נאמר. ולכן, אין לנו לומר כי דברי הכתוב "וחי בהם" (שהוא השכר עבור העיסוק בתורה), מיועדים רק לבני ישראל, אלא "האדם" סתם נאמר בו "וחי בהם", והוא כולל עובדי כוכבים -
הא למדת, שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה - הרי הוא ככהן גדול.  3  כלומר, שאין חילוק בקבלת שכר לימוד התורה בין סוגי האנשים.

 3.  כתבו התוס': דרשה זו שהוא ככהן גדול, נדרשת מהפסוק שנאמר על התורה: "יקרה היא מפנינים", ודרשינן "פנינים" מלשון "פנים", שהתורה יקרה יותר מכהן גדול הנכנס "לפני ולפנים". וכתב הרא"ה (שיטה מקובצת בבא קמא) שהוא לשון "גוזמא". והמאירי (מובא בהערה1) כתב, "מכבדין אותו אפילו ככהן גדול". וכן כתב הסמ"ק בהקדמת הספר. והקשה הרשב"א (שם), הרי אינו מקבל שכר כמצווה ועושה, ואיך הוא ככהן גדול?
ואם כן, קשה, שמצינו שבני נח מקבלים שכר על מצוותיהן?
ומבארת הגמרא: מה שתירצנו שאינם מקבלין שכר, אין פירושו שאינם מקבלין שכר מכל וכל. אלא לומר לך, שאין מקבלים עליהם שכר כמי שהוא מצווה ועושה ששכרו מרובה, אלא כמי שאינו מצווה ועושה, היות שהקב"ה התיר את הציווי.
וכמו דאמר רבי חנינא: גדול שכר של אדם המצווה ועושה - יותר משכר של אדם שאינו מצווה ועושה  4 .

 4.  כתבו התוס': מפני שהמצווה ועושה דואג תמיד לבטל יצרו ולקייים מצות בוראו. ומבואר יותר בתוס' בעין יעקב, שיש לו התגברות היצר, ועמל הרבה להגביר יצרו הטוב. וכן כתב השפתי כהן (יורה דעה סימן רמ"ו ס"ק ז). ועוד טעם כתבו שם התוס', שהמצווה יש בידו שכר "קבלת הציווי" ושכר "עשיית המצווה". ובתוס' הרא"ש (קידושין לא א) כתב: "שאין הקב"ה צריך כלום לכל המצוות, אלא שאמר ונעשה רצונו. הילכך, המצווה ועושה - הוא עושה רצון קונו, אבל מי שאינו מצווה ועושה - לא שייך לומר ביה "עושה רצון קונו" שהרי לא צוה לו כלום. ומכל מקום שכר יש". ובשיטה מקובצת (בבא קמא פז ב) מביא פירוש "גאון ז"ל": לפי שאין לו ליכנס באומנות שאינה שלו, ונראה כאילו יורד לאומנות חבירו". ודברים דומים מביא המאירי בשם תלמוד הירוש למי.
(אלא), אחרי שאין מקבלים שכר על שבעת המצוות, באים בטענה חדשה -
ו (כך) אומרים (העובדי כוכבים) לפני הקדוש ברוך הוא:
רבונו של עולם! ישראל, שקיבלוה את התורה המונחת בחיקו של הקב"ה - היכן קיימוה? הרי גם הם לא קיימוה! אמר להם הקדוש ברוך הוא: אני מעיד בהם שקיימו את התורה (כולה)!
אומרים לפניו: רבונו של עולם! כלום האם יש אב שמעיד על בנו?!  5  דכתיב (שמות ד) שאמר הקב"ה למשה "בני בכורי יש רא ל".

 5.  כתב המהר"ל: מה שקרובים פסולים לעדות אינו מחשש משקר, שח"ו לומר כן אצל הקב"ה, אלא הוא גזירת הכתוב, ואף במקום שלא שייך חשש משקר.
אמר להם הקדוש ברוך הוא: שמים וארץ יעידו בהם - בבני ישראל, שקיימו את התורה כולה!
אומרים לפניו: רבונו של עולם! שמים וארץ פסולין להעיד כי הן נוגעין בעדותן מפחדם שמא יתמוטטו.
והגמרא מביאה את הדרשה שכל קיום שמים וארץ הוא בזכות התורה שישראל מקיימין אותה -
שנאמר (ירמיה לג) שהקב"ה אומר: "אם לא בריתי יומם ולילה (תורתי שנאמר בה: "והגית בו יומם ולילה") - חוקות שמים וארץ לא שמתי".
וכן אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי, מה הוא הביאור בהאי דכתיב (בראשית א): "ויהי ערב ויהי בוקר יום הששי", בה"א הידיעה, ואילו בשאר ימי בראשית נאמר "יום חמישי" "יום רביעי" - מלמד, שהתנה הקדוש ברוך הוא תנאי עם מעשה בראשית, וכך אמר: אם ישראל מקבלין את התורה - מוטב, ואם לאו - אני אחזיר אתכם לתהו ובהו. לכן נרמז בסיום מעשה בראשית "הששי", שמעשה בראשית תלוי ועומד עד יום "הששי" הידוע, ששי בסיון, והוא יום קבלת התורה בסיני  6 .

 6.  הקשו התוס': הניחא למאן דאמר (שבת פו ב) תורה ניתנה בששי בסיון. אך איך ידרוש מאן דאמר שהתורה ניתנה בשביעי בסיון? עיין שם מה שתירצו. ורש"י (בפירושו על התורה בראשית א) מבאר עוד שהאות "ה" היתירה, מרמזת על חמשה חומשי תורה. ועיין במהרש"א.
הגמרא מביאה דרשה דומה, והיינו דאמר (גירסא אחרת ואמר) חזקיה:
מאי, מה הוא הביאור בהאי דכתיב (תהלים עו): " משמים השמעתה דין - ארץ יראה ושקטה", "השמעת דין" היינו מתן תורה.
וקשה, אם יראה - למה שקטה, ואם שקטה - למה יראה?
אלא, בתחילה טרם שקיבלו ישראל את התורה - יראה הארץ, מפחדה שמא לא יקבלו את התורה, ותחזור לתהו ובהו, ולבסוף כשקבלוה, ואמרו "נעשה ונשמע"
- שקטה.
אם כן, טוענים אומות העולם, איך מעידין שמים וארץ, הרי הם "נוגעין בעדותן"  7 ?

 7.  והקשו התוס': הרי עצם קיומם היא העדות, כי אם בני ישראל לא היו מקיימים - היו חוזרים לתהו ובהו? ומתרצים (ביתר ביאור לפי תוס' רבינו אלחנן), שעצם קיומם אינה ראיה, שיתכן שהקב"ה מניחם להתקיים, ובכך יש רק עדות של הקב"ה, ועל עדותו יתברך כבר טענו: כלום יש אב שמעיד על בנו. (והריא"ף לא ראה את תוס' רבינו אלחנן). ובתוספת ביאור: שעד יום הדין הניחם הקב"ה בחסדיו המרובים, אבל מעת יום הדין אם ח"ו לא יצדקו בני ישראל בדין, עלול הקב"ה להחזירם לתהו ובהו, ומיראתם הם נוגעין בעדותם. ועוד תירצו התוס': התנאי שהתנה הקב"ה עמם היה רק על עצם ה"קבלה", ואף אם לא יקיימו את התורה אחרי קבלת התורה, לא יחזרו לתוהו ובהו. ומוסיף המהרש"א, שמכל מקום הם נוגעין בעדותן, כי סוף סוף "נהנו" מבני ישראל בכך שקיבלו את התורה.
אמר להם הקדוש ברוך הוא: אין אנו צריכים לעדות אחרת, אלא מכם מבני אומותיכם, יבואו ויעידו בהן בישראל שקיימו את התורה כולה!
יבא נמרוד - ויעיד באברהם שלא עבד עבודת כוכבים, ונמרוד השליכו לכבשן האש באור כשדים, על שסירב לעבוד עבודת כוכבים.
יבא לבן - ויעיד ביעקב שלא נחשד על הגזל, כמו שנאמר (בראשית לא): "ויחפש ולא מצא", ואמר לו יעקב "כי מששת את כל כלי - מה מצאת מכל כלי ביתך?", אפילו כלים קטנים, שדרך חתן הגר בבית חמיו (ובפרט תקופה ארוכה של עשרים שנה) נוטל עמו כלי קטן (בשוגג).
תבא אשת פוטיפר - ותעיד ביוסף שלא נחשד על העבירה של אשת איש.
(עד כאן מדובר באבותינו עד מתן תורה, שלא עברו על איסורי עבודת כוכבים, גזל ועריות, שהן ממצות בני נח).
יבא נבוכדנצר מלך בבל - ויעיד בחנניה מישאל ועזריה שלא השתחוו לצלם.
יבא דריוש - ויעיד בדניאל שלא ביטל את התפלה.
יבא בלדד השוחי וצופר הנעמתי ואליפז התימני (ואליהו בן ברכאל הבוזי) ידידי איוב - ויעידו בהם בישראל שקיימו את כל התורה כולה.
שנאמר (באותו הפסוק): "יתנו עידיהם ויצדקו", (וסובר בעל המאמר שפירושו שהביאור הוא, שעובדי כוכבים בעצמם יעידו על ישראל. ועיין בדף הקודם). וסיום הפסוק הוא, "ישמעו ויאמרו: אמת!"
אך עתה באים אומות העולם בטענה חדשה.
אמרו אומות העולם לפניו: רבונו של עולם! תנה לנו את התורה מראש עכשיו - ונעשנה.
אמר להם הקדוש ברוך הוא: שוטים שבעולם! מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת. משל הוא, מי שקיים תורה ומצוות בעולם הזה, אוכל שכרו בעולם הבא. אבל מי שלא טרח בערב שבת, מהיכן יאכל בשבת?! -
אלא, אף על פי כן שלא מגיע לכם שכר, מצוה קלה יש לי, וסוכה שמה,  8  (בהמשך יבואר למה נקראת "מצוה קלה") לכו ועשו אותה, ונראה אם אתם מקיימים אותה.

 8.  ולמה דוקא מצות סוכה? המהרש"א מבאר, שסוכה היא דירת עראי הרומזת לעולם הזה, ובא לרמז להם שעשיית המצוות היא בעולם הזה.
ומקשינן: ומי מצית אמרת הכי, איך יכול אתה לומר כן, שבעולם הבא ישנה אפשרות לקיים מצוות? -
והא, הרי אמר רבי יהושע בן לוי: נאמר בתורה (דברים ז): "וידעת כי ה' אלהיך הוא האלהים, האל הנאמן, שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצוותיו לאלף דור. ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו, לא יאחר לשונאו אל פניו ישלם לו. ושמרת את המצוה ואת החוקים ואת המשפטים אשר אנכי מצוך היום לעשותם".
ודרשינן: "היום", בעולם הזה, הוא המקום והזמן לעשותם, לעשיית המצוות, שעבורם מקבלים שכר. ולא למחר, בעולם הבא, לעשותם.  9 

 9.  הרשב"א מבאר ש"למחר" האמור כאן הוא עולם הנשמות, ומצות הסוכה שנותן להם הקב"ה אינה מצות סוכה ממש אלא נסיון מעין זה, כי לשיטת הרשב"א לעולם ינהגו המצוות, גם בימות המשיח וגם לאחר תחיית המתים. אך הריטב"א מבאר כי תהיינה שתי תקופות, האחת ימות המשיח, שאז עולם כמנהגו נוהג, ויהיו חייבים במצוות, אבל בסוף תקופת ימות המשיח תהיה תחיית המתים (לכל הראויים לקום בתחיית המתים, והצדיקים הגמורים יקומו עוד קודם לכן), ולדעתו אז עתידות המצוות להבטל, ואין בכך סתירה לעיקר האמונה שהתורה לא תשתנה, כי מדובר על העולם הבא, שהוא עולם אחר, שעליו לא נאמרו המצוות.
"היום" לעשותם - ולא היום לקבל שכרם. שכר המצוות ניתן בעולם הבא, ולא כאן.
וקשה, אם כן, איך ניתנת להם מצות סוכה בעולם הבא?  10 

 10.  הקשה המהרש"א: הלא כבר טען להם הקב"ה "מי שלא טרח בערב שבת מה יאכל בשבת", ובכל זאת נתרצה להם "לפנים משורת הדין", ונותן להם מצות סוכה. ואם כן, מה מקשה הגמרא שאי אפשר לקיים מצות בעולם הבא, והרי כאן מדובר באפשרות מיוחדת, לפנים משורת הדין? ומתרץ, שהקושיה היא רק מדברי הסיפא, "ולא מחר לקבל שכרן". והקושיה היא, שאף אם יקיימו מצות סוכה, לא יתכן שיקבלו עבורה שכר, כי את השכר המגיע להם על קיום המצוות שעשו בעולם הזה הם כבר קיבלו בעולם הזה, כמו שנאמר "ומשלם לשונאיו על פניו, להאבידו", ואם יקבלו שכר בעולם הבא גם על קיום מצות סוכה בעולם הבא, נמצא שלקתה מדת הדין, שהאומות יקבלו שכר גם בעולם הזה וגם בעולם הבא, ואילו בני ישראל יקבלו את השכר רק בעולם הבא.
ומתרצינן: אלא, למרות שבעולם הבא אי אפשר לקיים מצוות, בכל זאת מנסה אותם ה' במצות סוכה, משום שאין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא, בעלילה ובכח, עם בריותיו (כלומר, אף על פי שהקב"ה ניצחם, ואין להם זכות לקבל שכר, בכל זאת, כדי שלא יאמרו שנעשה להם עוול, הוא מנסה אותם).
ואמאי קרי ליה למצות סוכה "מצוה קלה"? - משום דלית שאין בה חסרון כיס, אין הוצאה כספית בקיומה.  11 

 11.  ומבאר התורת חיים, אף שישנן כמה מצוות שאין בהם חסרון כיס, בכל זאת רצה לתת להם מצות סוכה, כיון שהיא שקולה כנגד כל המצוות, "לפי שהם רוצים לקבל שכר על כל המצוות - כישראל". ואף שמצוות שבת ציצית ומילה, גם שקולים כנגד כל המצוות, מכל מקום בהם יש חסרון כיס, שבת - שביתה ממלאכה, ציצית - דמי תכלת יקרים ויש טורח גדול לחזר אחריה, ומילה - יש בה צער. ואילו סוכה - שקולה כנגד כל המצוות והיא גם מצוה קלה.
מיד כשאומר להם הקב"ה כן, כל אחד ואחד מבני האומות נוטל עצים, והולך ועושה סוכה בראש גגו שכך היה מנהגם.
והקב"ה ברוך הוא מקדיר עליהם את החמה, כלומר, בכח חום גדול, כמו חום השמש בתקופת תמוז, שהיא תקופת החום. וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו, ויוצא ממנה.
ונדרש ממה שנאמר (תהלים ב), "למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק. יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו". ומזמור זה נאמר על יום הדין לעתיד לבוא.
ונאמר שם שהגוים והלאומים אומרים, "ננתקה את מוסרותימו, ונשליכה ממנו עבותימו" - ה"מוסרות" וה"עבות" שהגוים מנתקים ומשליכים, הם מצות סוכה  12  שבועטים ויוצאים ביום הדין.

 12.  כתב המהרש"א: ה"מסורות" רומזים לחבלים שקושרים בהם דפנות הסוכה, וה"עבות" הם עצים עבותים הנעשים לסכך, כמו שנאמר בספר נחמיה (ח): "ועלי עץ עבות לעשות סכך ככתוב".
ותמהינן: וכי הקב"ה מקדיר עליהם את החמה?! - והא, והרי אמרת, אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו, ולמה בא עליהם עתה בכח ובעלילה?

דרשני המקוצר[עריכה]