פרשני:בבלי:עבודה זרה נה ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

עבודה זרה נה ב

חברותא[עריכה]

אבל לא בוצרין עמו, אסור לישראל להשכיר עצמו להגוי לבצור (כריתת ענבים) עמו. לפי שהגוי יתנם בגתו הטמאה, לצורך דריכתן, וכאשר ידרכם ייטמאו, ונמצא שהישראל גורם טומאה לפירות ארץ ישראל.
כלומר: אם כבר דרכם הגוי במקצת, כבר נטמאו, ואין הישראל מוסיף כלום על טומאתם, ואילו כל זמן שלא הודרכו, ואינם טמאים כיון שעדיין לא הוכשרו לקבל טומאה, ועתה יטמאם הגוי בגרמתו של פועלו הישראל, נמצא שהישראל גרם טומאה לפירות ארץ ישראל.
במה דברים אמורים? לדרוך עם גוי, שלא נצטווה על איסור גרימת טומאה לפירות ארץ ישראל, אבל ישראל שהוא עושה פירותיו בטומאה, ועובר עבירה הוא, היות ונצטווה על כך, הילכך: לא דורכין ולא בוצרין עמו, אסור להשכיר עצמו לסייעו בדריכת ענבים, וכל שכן בבצירתם.
מפני שגתו טמאה היא, ונמצא, שהפועל - מסייע את ידי עוברי עבירה, כי הענבים ייטמאו בדריכתם כשיורטבו מהיין המכשירם לקבל טומאה.
אלא, פורשין מהן, כדי שלא ירגיל לעשות כן  100 .

 100.  כן מפרש רש"י. וביתר ביאור: אף שהישראל כבר טימאם בתחילת הדריכה, ונמצא שהמסייעו אינו מוסיף בטומאה כלום - מכל מקום, אסור לסייעו באותו מעשה, הואיל ורואה שיש מסייעים בידו, ירגיל עצמו לעשות כן לעתיד. ר"ן על הרי"ף ומהרש"א (עמוד א ד"ה דורכין).
אבל, מוליכין עמו, מותר לסייעו, לישראל העושה פירותיו בטומאה, בהולכת חביות, ריקניות, לגת, ומביאין עמו חביות מלאות מן הגת, הואיל וכבר נטמאו בגת, מותר לתת את היין בחביות טמאות.
וכן, נחתום שהוא עושה עיסותיו בטומאה, ומטמאה בכליו הטמאים - לא לשין ולא עורכין (גלגול בצק) עמו, מפני שאסור לסייע ידי עוברי עבירה, וכל מעשה עריכה זו בעבירה, אבל מוליכין עמו פת לפלטר, האופה את הפת  101 .

 101.  כן פירש רש"י. והתוס' חולקים על פירושו, וסוברים, שאסור לסייעו להוליכה לתנור, מפני שהוא סוף מעשה הלישה והעריכה - אלא, מפרשים התוס', שמותר להוליך עמו אחרי אפייתה ל"פלטר", והוא נחתום קטן הקונה פתות מהרבה נחתומים.
גמרא:
אמר רב הונא: יין, כיון שהתחיל להמשך, במדרון הגת, מצד העליון לצד התחתון, עושה יין נסך, לפני כניסתו לבור.
ומקשינן: תנן שנינו במשנתינו: לוקחים גת בעוטה מן העובד כוכבים, ואף על פי שנטל בידו ונתן (גירסת הב"ח: שנוטל בידו ונותן) לתפוח, מפני שאינו נקרא יין עד כניסתו לבור.
וקשה על רב הונא, האומר, שהוא נקרא יין במשיכתו בהיותו בגת?
ומתרצינן: אמר רב הונא: משנתינו מדברת בגת פקוקה, שפקקו הצינור שדרכו יורד היין לבור, והגת מלאה בענבים, ולא התחיל היין להימשך מן הגת לבור ולא זז ממקומו, ובמקום שנסחט שם נשאר  102 .

 102.  כן כתב רש"י. ולשיטתו, אף אם הגת פקוקה, אלא שהתחיל היין לימשך בתוך הגת, כגון שפינה את הענבים הדרוכים לצדדים - היין שבגת אסור, לדעת רב הונא. ורבינו תם (מובא בתוס') חולק, וסובר שהיין בגת מותר בכל אופן, כיון שהצינור שבו יוצא היין מן הגת - פקוק. ולפירושו. משיכת היין היא: יציאתו מן הגת. והראשונים מאריכים מאוד בפירוש שיטות רש"י ותוס', ויש במחלוקת זו נפקא מינה הילכתית בבתי הגת שהשתמשו בהם בימיהם.
לפיכך, סוברת משנתינו שאינו נקרא יין, כיון שאינו נמשך. ואילו כשהצינור אינו פקוק והיין זב מן הגת לבור - נקרא יין עוד טרם כניסתו לבור, כדעת רב הונא.
ומקשינן: תא שמע, המשך דברי המשנה: ואינו עושה יין נסך עד שירד לבור, משמע, שהיין אכן נמשך מן הגת והוא בדרכו אל הבור, ובכל זאת אינו נקרא יין מה שנמשך בהיותו בגת, אלא מה שירד לבור.
וקשה על רב הונא?
ומתרצינן: הכא נמי, גם דברי המשנה אלו, מדובר בגת פקוקה ומלאה, ולכן אינו עושה יין נסך, כיון שלא נמשך -
ולפי אוקימתא זו, פירוש המשנה כך הוא: ואינו עושה יין נסך, כיון שהיא פקוקה, עד שיטול את הפקק ויתחיל היין לירד, ומתחילת ירידתו והמשכתו - נקרא יין, ואז נעשה יין נסך אפילו מה שבגת, כדברי רב הונא.
וכל זמן שלא נטל את הפקק מותר לקנות את הגת מן הגוי.
ומקשינן: תא שמע, המשך דברי המשנה: ירד לבור - מה שבבור אסור, והשאר מותר.
וסיפא זו, ודאי מדברת ביין הנמשך מהגת לבור, שהרי נאמר בה "ירד לבור", ובכל זאת אסרה המשנה רק את מה שבבור, ולא הנמשך בגת. וקשה על רב הונא?
ומתרצינן: אמר רב הונא: לא קשיא, כאן במשנה ראשונה, כאן במשנה אחרונה.
אכן, המשנה סוברת שהיין הנמשך בגת אינו נעשה יין נסך אף כשאינה פקוקה, ולא כדברי רב הונא -
ומכל מקום, אין מן המשנה קושיא על רב הונא -
כיון שמשנה זו "משנה ראשונה" היא, היינו, שבתחילה סבר כן התנא. ושוב חזר בו, והיא הנקראת "משנה אחרונה"  103  -

 103.  מדברי המהרש"א (נו ב) משמע שהוא תנא אחד, אלא שחזר בו ממשנתו.
ומשנה אחרונה סוברת שהיין הנמשך בגת נעשה יין נסך.
ורב הונא אמר דבריו כדעת "משנה אחרונה".
דתניא הגמרא מביאה ברייתא, ונאמר בה שהתנא חזר בו: בראשונה היו חכמים אומרים: בד"ד (הוא ראשי תיבות של הלכות: בוצרין, דורכין ודורכין) והם שלושת ההלכות של משנתינו:
א. אין בוצרין עם העובד כוכבים בגת, כמבואר במשנתינו. וכן עם ישראל העושה פירותיו בטומאה, מפני שאסור לגרום טומאה לפירות חולין שבארץ ישראל, והבצירה היא גרם טומאה, מפני שייטמאו בגת הטמאה.
ב. ואין דורכין עם ישראל שעושה פירותיו בטומאה, ואף שכבר נטמאו בדריכת הישראל העבריין, ונמצא שאינו גורם טומאה  104 , מכל מקום, אסור, מפני שאסור לסייע ידי עוברי עבירה, כדי שלא ירגיל בכך.

 104.  מבואר על פי התוס'.
ג. אבל דורכים עם העובד כוכבים בגת, מפני שאין כאן גרימת טומאה, היות וכבר נטמאו בדריכת הגוי. ואין כאן איסור "מסייע ידי עוברי עבירה", מפני שהגוי אינו עבריין בטמאותו פירות ארץ ישראל, שהרי לא נצטווה על כך -
ומבארת הגמרא: אלא מאי, נאסור משום שאסור להשתכר (שין שמאלית) מאיסורי הנאה -
אין כאן איסור. ולא חיישינן לדברי רב הונא הסובר שהוא נעשה יין נסך בעודו בגת -
אלא, אינו נעשה יין עד שירד לבור, כמבואר.
ממשיכה הברייתא: וחזרו, בהם חכמים לומר: דב"ד (גירסת הב"ח: דב"ב, והם סימני הלכות: דורכין בוצרין ובוצרין) -
ומקצת שלושת ההלכות המשנה אחרונה הם בהיפוך ממשנה ראשונה.
ביאור: במשנה אחרונה סובר התנא: היין נעשה נסך בגת, לפני ירידתו לבור כדברי רב הונא.
ועוד סובר: מותר לגרום טומאה לפירות חולין של ארץ ישראל.
במה דברים אמורים? בפירות גוים שאינו עתיד להפריש מהן תרומה, אבל לפירות של ישראל שהם טבולים לתרומה, כלומר: שהם "טבל" האסור באכילה עד הפרשת תרומותיהם - לפירות אלו אסור לגרום טומאה.
ונלמד ממה שנאמר (במדבר יח) "ואני הנה נתתי לכם משמרת תרומותי", ודרשינן: התרומה צריכה שמירה מפני הטומאה. וממה שנאמר בלשון רבים "תרומותי" דרשינן: לרבות שמירה אף לפירות שהם עדיין טבל, ועתיד להפריש מהם תרומה - לכן אסור לטמאותן  105 .

 105.  כן כתב רש"י. אבל בתוס' מובא פירוש אחר בשם רש"י: לדעת משנה אחרונה, מותר לגרום טומאה לחולין, ולכן מותר לבצור עם הגוי - ואף עם ישראל מותר לבצור, בתנאי שהוא "חבר" היודע להזהר ויאכלם בימי טומאתו. ומה שאסרה הברייתא לבצור עם ישראל, מדובר, בישראל רשע עובר עבירה, וישתה את היין שנטמא בימי טהרתו ויעבור על איסור חמור, הלכך: אסור לסייעו.
לפיכך:
א. אין דורכין עם העובד כוכבים בגת.
משום שהישראל משתכר מאיסורי הנאה, שהיין נעשה נסך בעת היותו בגת, לפני ירידתו לבור.
ומבארת הגמרא: משום דברי רב הונא, הסובר כן.

דרשני המקוצר[עריכה]