פרשני:בבלי:עבודה זרה עו ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

עבודה זרה עו ב

חברותא[עריכה]

תא שמע: דההוא דודא אותו דוד דהואי שהיה בי בבית רב עקביה, ורצה רב עקביה להגעילו אהדר ליה סובב אותו ודיבק לו  גדנפא דלישא אפומא עיסה של בצק סביב פי הדוד,
ומליוה מיא וארתחה ומילה אותו מים והרתיחו, כך שעל ידי העיסה, נספגו בה המים ועלו עד שפתו.
אמר רבא: מאן חכים למעבד כי הא מילתא מיהו החכם שעושה כדבר זה, במציאת פתרון להכשר הדוד, אי לאו אם לא איש כרב עקביה דגברא רבא הוא.
קסבר רב עקביה, כי צורת הכשר הכלי, כבולעו כדרך בליעתו כך פולטו את האיסור.  311  ומה שפת הכלי בולעו בנצוצות בנתזי טיפות מים שהתיזו על שפתו, אף פולטו בנצוצות. ועל ידי שציפה שפת הדוד בעיסה, גורם שיהיו מים רותחין על שפת הדוד.  312 

 311.  (אין הכונה לומר שרב עקביה סבר וקיבל את הכלל ש"כבולעו כך פולטו". שהרי כלל זה יסוד הוא, ומוסכם על כולם. אלא הכונה היא שלפי הכלל הזה, מצא את הפיתרון להכשרת הדוד.)   312.  כך פירש רש"י. אמנם הקשה רש"י, אם ההכשר נעשה על ידי ניצוצות, היוצאים אל שפת הדוד, למה צריך עיסה זו, יוכשר הדוד על ידי הניצוצות ? וביאר, שאמנם כאשר מבשל הגוי בדוד זה פעמים רבות, מסתמא בחלק מן הפעמים ואף בפעמים בודדות עלו ניצוצות מתבשיל האיסור. אולם כעת, כאשר מגעיל את הדוד, ישנה סבירות נמוכה שהניצוצות יגיעו לשפתו ויפליטו את בליעת ניצוצות האיסור. ומשום כך ציפה שפת הדוד בעיסה הנרתחת ממי הדוד, ועל ידי כך מפליטה את בליעת האיסור.
שנינו במשנתינו: הסכין שפה משייפה ומשחיזה  313  - והיא טהורה. אמר רב עוקבא בר חמא: ונועצה עשרה  314  פעמים בקרקע, אף ששייפה.

 313.  רש"י מביא ביאור נוסף, ששייף זה הוא בבגד צמר מחוספס, ועל ידי שפשופו מעביר השמנונית מן הסכין.   314.  התוס' הביאו מדבר הירושלמי, שנועצה שלש פעמים. ומשמע שמנין עשר פעמים הנזכר כאן, אינו בדוקא. אולם מן המובא לעיל במעשה דמלך שבור שנעצה עשר פעמים בקרקע, משמע שיש להקפיד על י' פעמים בדוקא, ויש להחמיר.
אמר רב הונא בריה דרב יהושע: ובקרקע שאינה עבודה כלומר, שעדיין לא עיבדו וחרשו אותה, ועדיין קשה היא.
אמר רב כהנא: והכשר זה הינו דוקא בסכין יפה וחלקה, שאין בה גומות ולכן השפשוף בקרקע, הינו אחיד ומסיר את כל שמנונית האיסור שדבקה בסכין.
תניא נמי הכי: סכין יפה שאין בה גומות, נועצה עשרה פעמים בקרקע.
אמר רב הונא בריה דרב יהושע: הכשר זה אינו מועיל אלא כדי שיוכלו לאכול בה צונן. אבל, אם רוצה להשתמש בה לדבר רותח, צריך הגעלה ברותחין ובכלי ראשון.
כי הא וכמו שהיה מעשה דמר יהודה ובאטי בר טובי, הוו יתבי קמיה שהיו יושבים לפני דשבור מלכא שבור המלך.
אייתו לקמייהו אתרוגא הביאו לפניהם אתרוג. פסק אכל חתך המלך מן האתרוג, ואכל. פסק והב ליה חתך ונתן לבאטי בר טובי.
הדר דצה עשרה זימני בארעא חזר המלך ונעץ את הסכין עשר פעמים בקרקע, לאחר מכן פסק חתך מן האתרוג, והב ליה ונתן לו למר יהודה.
אמר ליה באטי בר טובי למלך: וההוא גברא לאו בר ישראל הוא וכי אדם זה (שהינו אני) לא יהודי ואיני צריך לאכול מסכין כשר, ומדוע נוהג המלך כך רק כלפי מר יהודה?
אמר ליה המלך: מר (מר יהודה), קים לי בגויה יודע אני בו שמדקדק במצוות, ולכן מקפיד אני שלא להאכילו דבר איסור.
ואילו מר, אתה, לא קים לי בגויה איני מכיר בך שאכן מקפיד אתה על דברים מעין אלו. ולכן לא דאגתי להכשיר הסכין עבורך.
איכא דאמרי: אמר ליה המלך לבאטי בר טובי, אידכר מאי עבדת באורתא! זכור מה עשית בלילה.
לפי שמנהג הפרסים היה שהיו מוסרים נשים לאכסנאים אורחים. וכיון שכך, שיגר לו המלך לבאטי בר טובי אשה בלילה, וקיבלה. ואילו מר יהודה, לא קיבלה.  315 

 315.  כך פירש רש"י. אולם לדעת לא חטא בזה באטי. לפי שעדיין היה קצת עבד המעוכב גט שחרור. כמבואר בקידושין ע ב. וכיון שכך יש לו דין עבד כנעני ומותר בשפחה. ואולם חייב במצוות כאשה ולכן, טען בעניני כשרות הסכין.
ולכן אמר לו המלך, זכור מה עשית בלילה, ואל לך לטעון על עניני כשרות הסכין.