פרשני:בבלי:עבודה זרה נט א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

עבודה זרה נט א

חברותא[עריכה]

דאמר רבי יוחנן משום, בשם רבי שמעון בן יהוצדק: מים של רבים, השייכים לרבים, אין נאסרין, כשעבדום לעבודת כוכבים, מפני שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו.
והגמרא מקשה על דברי רבי יוחנן: מדבריו משמע שרק מפני שהם של רבים לכן אינם אסורים. ונדייק: הא דיחיד, אם הם מים של יחיד הנובעים מאדמתו,  135  נאסרין, אם השתחווה להם בעל המים.

 135.  ראה תוס'.
ולמה נאסרין? - תיפוק ליה, הלא גם באופן זה מותרים, דהא מחוברין נינהו, שהם מחוברים בטבעם לקרקע, ושנינו לעיל (מה א) שדבר מחובר אינו נאסר?
ומתרצינן: לא צריכא, החידוש בדברי רבי יוחנן הוא: באופן דתלשינהו גלא, גל מים שנתלש ממקום חיבורו, ועתה המים אינם מחוברים. על כן, כשהם של יחיד נאסרים, ואילו כשהם של רבים אינם נאסרים. וזהו חידושו של רבי יוחנן.
ומקשינן: סוף סוף, אף אם נתלשו, אבני הר שנדלדלו נינהו, דינם צריך להיות כמו אבנים שנתלשו ממקום חיבורם, והרי בדין אבני הר שנתלשו, האם דינם כמחוברים, הואיל והיו מחוברים ועתה מאיליהם נתלשו בלי תפיסת ידי אדם, או שדינם כתלושים, כיון שסוף סוף אינם מחוברים, נחלקו (מו א) בני רבי חייא ורבי יוחנן. ושם בסוגיא ההיא לא הוכרע הדבר, מי מהם הוא המתיר, ומי הוא האוסר, ואם כן, וכי תסתיים, האם יוכרע הדבר מכאן, דרבי יוחנן, הוא דאמר: אסורות, כיון שתירצנו דבריו, שבמים של יחיד אסורים מפני שהם עתה תלושים, למרות שנתלשו מאיליהם?!
ומתרצינן: אלא, לא צריכא, דברי רבי יוחנן אמורים, באופן דטפחינהו בידיה, שתלשם בידיו, ולא נתלשו מאיליהם, והשתחוה למים אלו. ואילו היו של יחיד היו אסורים, ובא רבי יוחנן להשמיענו, שאותם המים, על אף שנתלשו בידי אדם, כיון שהם של רבים, הרי הם מותרים.
רבי חייא בר אבא, איקלע, למקום ושמו גבלא. וראה שם שלשה דברים, שלא נראו בעיניו.
חזא, ראה, בנות ישראל דמיעברן, המתעברות מעובדי כוכבים שמלו ולא טבלו.
חזא, ועוד ראה, חמרא, יין דמזגו עובדי כוכבים, ושתו ישראל.
חזא, ועוד ראה, תורמוסא, מין ירק שהכנתו היא על ידי בישול הרבה - דשלקי להו, בישלום עובדי כוכבים, ואכלי ישראל. (ובהמשך יבואר אם יש בהם איסור "בישולי עובדי כוכבים").
ולא אמר להו ולא מידי, לא אמר להם כלום, לאסור עליהם שלשת דברים אלו.
אתא, בא רבי חייא בר אבא, לקמיה דרבי יוחנן, וסיפר לו את מה שראה.
אמר ליה רבי יוחנן: צא והכרז על בניהם שהן ממזרים, ועל יינן, שהוא אסור משום יין נסך, ועל תורמוסן, שהוא אסור משום בישולי עובדי כוכבים. ואיסור התורמסין הוא משום שאינן בני תורה, ושלא יזלזלו באיסור בשולי עובדי כוכבים  136 .

 136.  רש"י (יבמות מו א).
והגמרא מבארת: על בניהם שהם ממזרים, פסק כן רבי יוחנן - לטעמיה, כפי סברתו בהלכות גירות והלכות אישות -
דאמר רבי יוחנן: מי שבא להתגייר, לעולם אינו גר - עד שימול ויטבול.
וכיון דלא טביל, עובד כוכבים הוא.
ועוד אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: עובד כוכבים ועבד כנעני הבא על בת ישראל, הולד, הנולד מביאה זו, ממזר הוא.
(וגזור) על יינם, אסר רבי יוחנן משום יין נסך, משום "לך לך" אמרין נזירא "סחור סחור, לכרמא לא תקרב". כנ"ל.
ועל תורמוסן משום בישולי עובדי כוכבים, לפי שאינן בני תורה.
מלשון זה משמע, שמעיקר הדין אינם אסורים, אלא שהחמיר עליהן. ולכן מקשינן:
טעמא, הטעם שאסר הוא: משום דאינן בני תורה, ומזלזלים באיסור בישול עובדי כוכבים, ונדייק: הא בני תורה, דהיינו מעיקר הדין, שרי, מותרים באכילה, וקשה, והאמר רב שמואל בר רב יצחק אמר רב: כל מאכל שנאכל כמות שהוא חי, ואינו צריך בישול אין בו משום בישולי עובדי כוכבים, ורק מאכל שתיקונו הוא על ידי בישול, ובשלו הגוי, הרי הוא אסור.
וקשה, הרי תורמוסין אינם ראויים לאכילה אלא על ידי בישול, נמצא שהם אסורים מעיקר הדין, ולא רק מפני שאינם בני תורה?
ומתרצת הגמרא: רבי יוחנן נתן כלל אחר בהגדרת איסור בישולי עובדי כוכבים:
רבי יוחנן כי הך לישנא, סבירא ליה, סובר כמו לשון זו:
דאמר רב שמואל בר רב יצחק אמר רב: כל מאכל שמחמת פחיתותו אינו עולה לשולחן מלכים ללפת בו את הפת - אין בו משום בישולי עובדי כוכבים. ותורמוסין אינם עולים על שולחן מלכים. הילכך, כשבישלם הגוי אינם אסורים. ולכן, טעמא, הטעם שאסר על בני גבלא, משום דאינן בני תורה. הא בני תורה, שרי, מותר לאכלם כשבישלם הגוי.
ועתה הגמרא דנה בהלכות מגע גוי ביין.
בעו מיניה, שאלו הלכה מרב כהנא: עובד כוכבים - מהו שיוליך ענבים לגת  137 ?

 137.  רש"י אינו מפרש את השאלה, וצדדי האיסור וההיתר. ונביא מקצת דברי הראשונים בפירוש הגמרא. א. הרמב"ן ועוד ראשונים מפרשים: כאן עסקינן בגת שיש בו יין, ויש לחשוש שמא יגע הגוי ביין שבגת. ולפי פירוש זה, מה שכתבה הברייתא (בהמשך הגמרא) "היין מזלף עליהן", היינו שיש בגת העליונה כל כך הרבה יין, עד שהוא מזלף על הענבים הנמצאים בגת. וכתב הר"ן שלפי דעה זו - בגתות שלנו שלעולם אין היין מזלף מעל הענבים, או בהולכה ראשונה לגת - אין לחשוש, ומותר אפילו לכתחילה. ב. הר"י בתוס' מפרש כדברי הרמב"ן שמדובר שהיין שבגת התחיל להימשך, אלא שהחשש הוא שמא יזרוק הגוי את הענבים לגת - וצדדי הספק הם: אם אסור, כמו שנאסר מזיגת הגוי מחשש שמא יגע. ומאידך, יש לומר, שאינו דומה למזיגה, כיון שבמזיגה מדקדק הגוי למזגו כראוי כדי שיהא ראוי לשתיה, לכן יש לחשוש שמא יגע, בניגוד להולכת ענבים שזורקם לגת בלי דקדוק כראוי. ולפי פירוש זה - אם לא יזרקם לגת, אלא יוליכם עד לגת - מותר. ג. הר"ן בשם הראב"ד מפרש: אין המדובר בחשש היין שבגת, אלא החשש הוא על היין הזב מן הענבים בתוך סלים וגיגיות שאינם מנוקבים. והטעם לחשוש הוא: שמא יגע הגוי באותו היין בעת ששופך מן הסלים אל הגת. ועל אף שלמדנו (בתחילת הסוגיא) שאינו נקרא יין אף למשנה האחרונה עד שיתחיל להימשך בגת אחרי תחילת דריכתם, ולא בעת הכנסת ענבים לגת, וכל שכן שאינו נקרא יין בעת היותם בסלים לפני שפיכתם לגת - מכל מקום, יתכן שיש להחמיר משום: לך לך אמרין נזירא וכולי. ועיין בראשונים המבארים שלא תהיה סתירה מסוגיא זו על הסוגיא בפרק השוכר (עב ב). ד. הרשב"ם בתוס', גם כן מפרש שמזלף יין על הענבים בתוך הסלים, והחשש הוא שמא יגע בו הגוי - אלא שהספק הוא אם נקרא יין ליאסר בנגיעה או לא. ולדבריו, לא דנה הגמרא על השכיפה לתוך הגת. ראה בתוס'. וכן עיין בתוס' מה שמבאר הרשב"ם ההבדל בין הלכה זו להמבואר לקמן (ס ב סא א). וראה עוד קושיות התוס' על שיטתו. ולכל השיטות, אין כאן איסור גמור, אלא חומרא והרחקה מפני חומר איסור יין נסך, כמו שמבואר בגמרא.
אמר להו, רב כהנא לשואליו: אסור. משום "לך לך" אמרין נזירא "סחור סחור - לכרמא לא תקרב".
איתיביה רב יימר לרב כהנא ממה ששנינו בברייתא: עובד כוכבים שהביא ענבים לגת בסלין,

דרשני המקוצר[עריכה]