פרשני:בבלי:נדרים ח ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

נדרים ח ב

חברותא[עריכה]

כך אי אפשר לחלום בלי דברים בטלים, ומי יודע אם אין התרת הנידוי ה"דברים בטלים" של החלום הזה.  1 

 1.  נסתפק הר"ן, אם מי שנידוהו בחלום צריך לנהוג בכל דיני מנודה. והוסיף הר"ן: "אין ללמוד מכאן למי שנדר בחלום שיהא צריך היתר, דהכא היינו טעמא משום דאיכא למימר שמן השמים נידוהו, מה שאין לומר כן בנדר, אלא שראיתי לרשב"א ז"ל בתשובה, שמעשה בא לפניו והצריכו היתר".
אדם הנודר נדר, ומתחרט על נדרו, ומבקש מהחכם להתיר את נדרו - צריך שיבוא בעצמו בפני החכם, ואינו יכול לעשות שליח במקומו, שיבוא לחכם ויבקש עבורו את התרת נדרו.
רבינא  2  הוה ליה נדרא לדביתהו (לאשתו של רבינא היה נדר) שהיתה רוצה להתירו אצל חכם.

 2.  השמועה מתבארת בפנים על פי שיטת הרמב"ם שהביא הר"ן, ובהערות תתבאר שיטת התוספות.
אתא בא רבינא לקמיה דרב אשי.
אמר ליה (שאל רבינא את רב אשי):
בעל - מהו שייעשה שליח לחרטת אשתו?
האם יכול הבעל לייצג את אשתו, כאילו היא עצמה באה בפני החכם, מכח הכלל ש"אשתו של אדם היא כגופו", אן שהיא צריכה לבוא בעצמה לפני החכם?  3 

 3.  אבל שליח אחר אינו יכול לבוא במקום האדם הנודר. כן היא שיטת הרמב"ם שהביא הר"ן, והביאו על זה ראיה מירושלמי כמבואר בר"ן. וב"קרן אורה" תמה מה המקור לזה! ? כתבו התוספות, שאותו נדר היה מן הנדרים שאין הבעל יכול להפר, או שכבר הקים רבינא את נדרה, וראה עוד שם.
אמר ליה רב אשי לרבינא: אי מכנפין, אם מכונסים חכמי הבית הדין לצורך דיון בענין אחר, אין, אכן יכול הבעל לבוא אז בפניהם, ולבקש שיתירו את נדר אשתו.
אבל אי לא מכונסים חכמי הבית הדין, אלא שהוא רוצה לכנסם לצורך זה - לא!
והיינו, שלא הקילו לאפשר לבעל לייצג את אשתו, אם לא שהיו חכמי הבית מכונסים, היות ומן הראוי הוא שתבוא אשתו הנודרת עצמה בפני בית הדין.
שמע מינה מתשובתו של רב אשי - תלת, שלשה ענינים!
א. שמע מינה: בעל נעשה שליח לחרטת אשתו.
ב. ושמע מינה: לא יאלי (אין זה ראוי לחכם) למישרי נדרא באתריה דרביה (להתיר נדר במקום רבו, בגלל כבוד רבו). שאם לא כן, למה לא התיר רבינא עצמו את נדרי אשתו, יחד עם שנים אחרים.  4 

 4.  הוסיף הר"ן: ואפילו אם תמצי לומר, דהכא שאני משום ד"אשתו כגופו", ואינו יכול אפילו להצטרף עם אחרים, מכל מקום היה אומר לתלמידיו שיתירו לה.
ג. ושמע מינה: כי מכנפין - שפיר דמי (אם כבר מכונס בית הדין, יכול הבעל להיעשות שליח לחרטת אשתו).  5 

 5.  השמועה נתבארה על פי שיטת הרמב"ם שהביא הר"ן.
וכך הוא ביאור ספקו של רבינא, והמענה של רב אשי -
מבחינה עקרונית יכול כל אדם להיעשות שליח עבור חברו, ולספר לבית הדין את הסיבות שבגללן יוכל בית הדין להתיר את הנדר.
אלא, שהסתפק רבינא, האם גם הבעל נאמן על כך, או שמא יש לחוש שהיות ונדרי אשתו קשין עליו, הוא יוסיף דברים, מדעתו, בנימוקי חרטתה.
וענה לו רב אשי: אם בית הדין כבר מכונס, שפיר דמי, כי היות ואין לבעל טירחא בדבר, לא חיישינן שמא יוסיף מעצמו דברים על חרטתה.
אבל אם טרח הבעל, וכינס בית דין לשם כך, מצטרף גורם הטירחה (שאינו רוצה ליגע לריק), אל הגורם שנדריה קשין אצלו, ומכח שני הגורמים הללו יש לנו לחוש שמא יוסיף מעצמו בחרטתה, ולכן אין מקבלין הימנו את חרטתה.
ואגב שהזכירה הגמרא את ההלכה שאין לחכם להתיר נדרים במקום רבו, מוסיפה על כך הגמרא הלכות נוספות:
ושמתא, נידוי - יכול החכם להתיר אפילו באתרא דרביה, במקום רבו.
ואגב דאיירי בשמתא, מוסיפה עוד הגמרא:  6 

 6.  תוספות.
ויחיד מומחה (חכם מובהק ובקי בהלכות)  7  שרי שמתא, מתיר הוא את הנידוי לבדו, ואין צריך בית דין. וכן מתיר יחיד מומחה את הנדר.

 7.  כתב הר"ן: יש מי שאומר, שדוקא "סמוך" (איש מפי איש עד משה רבינו) מתיר את הנדר או הנידוי. ולא נהירא. אלא כל שהוא חכם מובהק ובקי בהלכות נדרים, אף על פי שאינו סמוך הרי הוא מתיר נדר ונידוי, שהרי גבי התרת נדרים לא כתיב בפרשה "אלהים" דמשמע סמוכין, אלא "ראשי מטות" (וכמו שנאמר בתחלת פרשת מטות: וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר). והביא ראיות לזה. עוד כתב הר"ן: ויש מי שאומר, כמו ששלשה הדיוטות מתירין את הנדר במקום שאין מומחה, כך מתירים הם את הנדוי במקום שאין מומחה, שהנדוי אף הוא נדר, וכמו שמצינו בסנהדרין (סח א) גבי נידוי: "הותר הנדר". הרי מוכח שנדוי נמי "נדר" הוא קרוי. וכן דעת הרמב"ם בפרק ז מהלכות תלמוד תורה.
אמר רבי שמעון בר זביד, אמר רבי יצחק בר טבלא, אמר רבי חייא אריכא דבי רבי אחא, אמר רבי זירא, אמר רבי אלעזר, אמר רבי חנינא, אמר רבי מיאשה משמיה דרבי יהודה בר אילעאי:
מאי מהו ביאור הכתוב דכתיב בספר מלאכי (פרק ג) "וזרחה לכם יראי שמי"? מי הם הללו שהכתוב קורא אותם "יראי שמי"? -
אלו בני אדם, שהן יראין להוציא שם שמים לבטלה.  8 

 8.  ראה במהרש"א מה שביאר בזה.
ומאחר ששפירשה הגמרא את תחילת הפסוק, מוסיפה הגמרא לבאר את המשך הפסוק:
"שמש צדקה ומרפא" -
אמר אביי: שמע מינה חרגא דיומא מסי (אבק הנראה בקרני החמה החודרות דרך החלון, מרפא).  9 

 9.  הקשה הרא"ש: למה לא אמר שהחמה עצמה מרפאת, וכמבואר בבבא בתרא טז ב "אמר רבי שמעון בן יוחי: אבן טובה היתה תלויה בצוארו של אברהם אבינו, שכל חולה הרואה אותו מיד מתרפא. ובשעה שנפטר אברהם אבינו מן העולם תלאה הקב"ה בגלגל חמה. אמר אביי: היינו דאמרי אינשי: אידלי יומא (הוגבה היום, כשהחמה זורחת) - אידלי קצירא (מיקל החולי) ".
ופליגא הך דאביי, המפרש "שמש צדקה" על "חירגא דיומא" - על הא דאמר רבי שמעון בן לקיש.
דאמר רבי שמעון בן לקיש: אין גיהנם לעולם הבא!  10  לעתיד לבוא, לאחר תחיית המתים, לא יהיו אותם רשעים שנידונו "לחרפות לדראון עולם",  11  נידונין בגיהנם.

 10.  כתב הר"ן: לא לאחר מיתה קאמר, כי ודאי איכא גיהנם לרשעים, אלא לעתיד לבוא, לאחר תחית המתים, קאמר.   11.  וכמו שנאמר בדניאל (יב ב): "ורבים מישני אדמת עפר יקיצו (יחיו המתים, רש"י), אלה לחיי עולם, ואלה לחרפות לדראון עולם".
אלא בכך יהיו נידונין:
הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה - צדיקים מתרפאין בה.
ורשעים - נידונין בה, שמצטערים מחומה.
צדיקים מתרפאין בה -
שנאמר: "וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה".
ולא עוד, אלא שהצדיקים מתעדנין בה.
שנאמר (סיום הפסוק הוא): "ויצאתם ופשתם כעגלי מרבק". כעגלים הנכנסים ל"רבקה" להתפטם.  12 

 12.  רש"י
ואילו הרשעים - נידונין נענשים בה!
שנאמר (בפסוק הסמוך לו מלפניו): "הנה היום בא בוער כתנור, והיו כל זדים וכל עושה רשעה קש, וליהט אותם היום הבא".

דרשני המקוצר[עריכה]