פרשני:בבלי:נדרים עב ב

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

נדרים עב ב

חברותא[עריכה]

מתניתין:
דרך תלמידי חכמים היא להפר לבתו את כל נדריה לפני שהיא נישאת לבעל, שאז אינו יכול להפר עוד את נדריה. ולכן, כשהיתה בתו מאורסת, עד שלא היתה בתו יוצאה מאצלו, מרשותו, לפני שנישאה לבעלה, אומר לה:
כל נדרים שנדרת בתוך ביתי - הרי הן מופרין!
וכן נוהג הבעל לגבי נדרי אשתו המאורסת לו, עד שלא תכנס לרשותו, לפני שהוא נושא אותה, בהיותה עדיין מאורסת לו, אומר לה: כל נדרים שנדרת עד שלא תכנסי לרשותי - הרי הן מופרין.
כיון שמשתכנס לרשותו - אינו יכול להפר את נדריה הקודמים.
גמרא:
בעי רמי בר חמא:
בעל - מהו שיפר בלא שמיעה?
האם הבעל יכול להפר אף בלא שישמע את הנדר  25 ?

 25.  הקרן אורה מסתפק האם הספק של הגמרא הוא רק על הפרה אבל קיום ודאי שאינו חל כל זמן לא שמע את הנדר, או שהגמרא מסתפקת אף לגבי קיום.
והסבר הספק הוא:
האם מה שכתוב בפסוק "ושמע אישה", בדוקא הוא, ואם לא שמע אינו יכול להפר. או לאו דוקא הוא, ואפילו אם לא שמע יכול להפר.
אמר רבא: תא שמע ממשנתנו:
דתנן: דרך תלמידי חכמים היא שעד שלא יצאת בתו מאצלו (מרשותו) אומר לה: כל נדרים שנדרת בתוך ביתי הרי הן מופרין.
ומוכיח רבא: והא עדיין לא שמע האב את הנדר. ויש להוכיח מכאן שאין צריך שמיעה להפרת הנדר.
ודוחה הגמרא את הראיה:
לכי שמע הוא דמיפר - אינו יכול להפר בשעה זו, אלא כשישמע את הנדר, יחזור ויפר אותו.
אך תמהה הגמרא על הדחיה:
אם כן, כי לא שמע (קודם ששמע) - למה ליה למימר שכל הנדרים שנדרה יהיו מופרים? הלא הוא צריך לחזור ולהפר לאחר שישמע!?
ומתרצינן:
הא קמשמע לן משנתנו: שאורחיה דצורבא מרבנן להדורי - שדרך ת"ח לחזר ולומר לבתו כל נדרים שנדרת יהיו מופרים, כדי שתהיה הבת נזכרת שנדרה, ותספר לו, ואז יוכל להפירם.
תא שמע ראיה מסיפא של משנתנו: וכן הבעל עד שלא תכנס לרשותו, אומר לה: כל נדרים שנדרת קודם שתכנסי לרשותי הרי הן מופרים.
ויש להוכיח שיכול הבעל להפר אפילו בלא שמיעה.
ודחינן: הכא נמי, גם בסיפא מדובר באופן דאמר לה הבעל: לכי שמענא! שההפרה תחול רק כאשר אשמע את הנדר  26 .

 26.  תירוץ זה וכן התירוצים להלן בגמרא, שונים מהתירוץ הקודם. שבתירוץ הקודם כונת הגמרא היתה שהאב מיפר רק כאשר ישמע את הנדר, ואילו בשעה שאומר אינו מתכוין להפר כלל אלא להזכירה, אבל בתירוץ זה וכן בשאר התירוצים להלן כונת הגמרא היא שהבעל מיפר עכשיו וההפרה חלה כאשר ישמע את הנדר. והטעם לכך שלעיל לא תירצה הגמרא שהאב מיפר עכשיו וההפרה חלה כאשר ישמע את הנדר, כיון שאילו ישמע האב את הנדר לאחר שתינשא לא תחול ההפרה משום שכבר יצאה מרשותו ואין בכוחו להפר לה עוד. אבל הבעל יכול להפר עכשיו ותחול הפרתו לאחר שישמע כיון שאף לאחר הנישואים יש בכוחו להפר את נדרי אשתו. (ר"ן) ויש להקשות על זה, כי אם הפרת הבעל חלה רק לאחר הנישואים, אם כן הפרת האב אינה חלה כיון שהיפר ללא הפרת הבעל ואם כן אף הפרת הבעל אינה הפרה כלל כיון שהיא אינה מצורפת להפרת האב ובנערה המאורסה הלא צריך צירוף של הפרת הבעל והפרת האב יחד? והר"ן מתרץ את הקושיא הזו בשני אופנים: א על אף שהפרת הבעל חלה רק לאחר הנישואים, בכל זאת, כיון שעשה את מעשה ההפרה קודם הנישואין זה נחשב שיש צירוף של שתי ההפרות, והפרת האב חלה, וכן הפרת הבעל חלה כאשר ישמע את הנדר, אפילו אם ישמע לאחר הנישואין. ב. כונת הגמרא בכך שאמר לכי שמענא, היינו, שלאחר שישמע את הנדר תחול ההפרה למפרע משעה שהיפר. ולפי זה מובן היטב, שלפי האמת חלה ההפרה עוד קודם הנישואין, ואם כן יש צירוף בין הפרת האב והפרת הבעל והנדר מופר. נמצא, שיש ב' שיטות בביאור התירוץ "לכי שמענא": א. שההפרה חלה רק כאשר ישמע הבעל את הנדר ב. שכאשר ישמע הבעל את הנדר חלה ההפרה מלמפרע משעה שהיפר.
ופשטינן ממקום אחר.
תא שמע מהא דתנן לקמן (עה א): האומר לאשתו: כל נדרים שתדורי עד שאבא ממקום פלוני, הרי הן קיימין - לא אמר כלום.
ואם אמר: כל נדרים שתדורי עד שאבוא ממקום פלוני הרי הן מופרין -
רבי אליעזר אומר: מופר.
ומוכיחה הגמרא:
והא לא שמע הבעל, ואיך חלה ההפרה  27 ?

 27.  אין הקושיה רק לפי רבי אליעזר, אלא אף לפי רבנן החולקים על דברי רבי אליעזר במשנה זו גם קשה, כיון שטעמם של רבנן הוא משום שאי אפשר להפר נדרים שעדיין לא חלו. אבל משמע שאם היו הנדרים חלים אף רבנן היו מודים שמועילה ההפרה, ואם כן קשה, כיצד מועילה ההפרה הלא עדיין לא שמע הבעל את הנדר.
ומוכח שלא בעינן שמיעה.
ודחינן: הכא נמי, דאמר "לכי שמענא" - שההפרה תחול כאשר אשמע את הנדר.
ומקשינן על זה: ולמה לי הפרת הבעל מן השתא? הלא בין כך לא תחול ההפרה אלא רק כאשר יחזור וישמע את הנדר, ואם כן רק לכי שמע - ליפר לה.
ומתרצינן:
משום שקסבר הבעל, דלמא מטרידנא (שמא אהיה טרוד) בההיא שעתא כשאחזור, ולא אהיה פנוי להפר נדריה, ולכן הוא מפר עכשיו, ותחול ההפרה כאשר ישמע את הנדר.
ופשטינן ממקום אחר.
תא שמע מהא דתניא (נזיר יב ב):
בעל האומר לאפוטרופוס שהעמיד על אשתו: כל נדרים שנודרת אשתי מכאן (מהיום) ועד שאבא ממקום פלוני - הפר.
והאפוטרופוס הפר לה. יכול יהו נדרים אלו מופרין?
תלמוד לומר "אישה יקימנו, ואישה יפרנו"
- דדוקא אישה יקיים ויפר את נדריה ולא שלוחו, דברי רבי יאשיה.
אמר לו רבי יונתן לרבי יאשיה: הרי מצינו בכל התורה כולה ששלוחו של אדם כמותו, ולפיכך אף הפרת נדרים מועילה על ידי שליח  28 .

 28.  הבית יוסף אומר שהמחלוקת של רבי יונתן ורבי יאשיה היא אף בקיום על ידי שליח. ויש מהאחרונים שכתבו שבקיום אף רבי יונתן מודה שלא מועיל על ידי שליח, כיון שבקיום אין המקיים פועל את חלות הקיום, אלא בכך שמביע את הסכמתו לנדר מתקיים הנדר על ידי שמים, ולכן לא שייך בזה שליחות. (בד קודש). והרעק"א מקשה לפי רבי יאשיה, הסובר שאי אפשר להפר על ידי שליח, כיצד שייך לעשות תנאים בהפרה? הלא הגמרא בכתובות אומרת שכל חלות שאיננה שייכת על ידי שליחות אי אפשר לעשות בה תנאי?
וכל המחלוקת בין רבי יונתן ורבי יאשיה היא רק לפי רבי אליעזר, הסובר שיכול להפר קודם שנדרה. אבל לחכמים, שאינו יכול להפר נדר לפני שנדרה אותו, הרי כל מה שהוא לא יכול לעשות, אין הוא יכול לעשות לכך שליח. ר"ן
ומביאה הגמרא ראיה מזה לספק דידן:
הרי לדעת רבי יונתן מועיל הפרה על ידי שליח.
ואפילו רבי יאשיה, הסובר שלא מועילה הפרה על ידי שליח, לא קאמר זאת אלא משום דגזירת הכתוב הוא, דילפינןמהפסוק "אישה יקימנו ואישה יפרנו" שדוקא בעל מפר, ולא שליח.
אבל בלי הפסוק, היה הדין דלכולי עלמא שלוחו של אדם כמותו, ואף השליח יכול להפר.
ואם כן, יש ראיה שלא צריך לשמוע את הנדר. כי אם נאמר שצריך שמיעה, אם כן איך יכול השליח להפר? והא לא שמיע ליה  29  (הרי הבעל עדיין לא שמע את הנדר).

 29.  הראשונים מקשים על דברי הגמרא, מדוע צריך שדוקא הבעל ישמע את הנדר הלא כיון שהאפוטרופוס הוא שלוחו של הבעל ושלוחו של אדם כמותו הרי זה נחשב כאילו שמע הבעל. והר"ן מתרץ, שאם הדין הוא שאין הבעל יכול להפר בלא שמיעה, אם כן כל זמן שלא שמע אינו יכול למנות שליח להפר, כיון שכל דבר שהבעל בעצמו אינו יכול לעשות, אף שלוחו אינו יכול לעשות זאת. ומסתפקים האחרונים בביאור הצד בגמרא שאי אפשר להפר לפני ששמע, האם קודם השמיעה אין לו זכות גמורה בנדרה, ורק לאחר ששמע את הנדר זוכה זכות גמורה להפר את הנדר, או שאין השמיעה מעלה ומורידה בזכות ההפרה, אלא שכך הוא סדר התורה שצריך שקודם ישמע ואח"כ יכולה לחול ההפרה. ולכאורה מדברי הר"ן ישנה ראיה שהשמיעה היא שמקנה לו את זכותו בנדר, ולכן כל זמן שלא שמע עדיין אין לו זכות גמורה בנדר ואינו יכול למנות שליח להפר. כי אם נאמר שזהו רק תנאי בעלמא, שאמרה תורה שאפשר להפר רק אחרי ששומע את הנדר, אבל זכייתו בנדר היא זכיה גמורה, אם כן מדוע שלא יוכל למנות שליח שיפר בשעה שהשליח ישמע את הנדר. והרא"ש מתרץ את קושית הראשונים, שלא מועילה שליחות על דברים דממילא אלא על דברים של עשיה, ועל כן לא שייך מינוי שליחות על שמיעה. והקצות החושן (בסימן קפ"ב ס"ק א') דימה דין זה למה שמצינו שאי אפשר למנות שליח על הנחת תפילין וכדומה, והטעם משום שהתפילין צריכים להיות מונחים על ראש המשלח, ואין גופו של השליח נחשב כגופו של המשלח כיון שאין זה דבר עשיה אלא דבר דממילא, ואין בזה דין שליחות.


דרשני המקוצר[עריכה]

מסכת נדרים בפירוש פרשני

דף ב ע"א | דף ב ע"ב | דף ג ע"א | דף ג ע"ב | דף ד ע"א | דף ד ע"ב | דף ה ע"א | דף ה ע"ב | דף ו ע"א | דף ו ע"ב | דף ז ע"א | דף ז ע"ב | דף ח ע"א | דף ח ע"ב | דף ט ע"א | דף ט ע"ב | דף י ע"א | דף י ע"ב | דף יא ע"א | דף יא ע"ב | דף יב ע"א | דף יב ע"ב | דף יג ע"א | דף יג ע"א | דף יג ע"ב | דף יד ע"א | דף יד ע"ב | דף טו ע"א | דף טו ע"ב | דף טז ע"א | דף טז ע"ב | דף יז ע"א | דף יז ע"ב | דף יז ע"ב | דף יח ע"א | דף יח ע"ב | דף יט ע"א | דף יט ע"ב | דף כ ע"א | דף כ ע"ב | דף כא ע"א | דף כא ע"ב | דף כב ע"א | דף כב ע"ב | דף כג ע"א | דף כג ע"ב | דף כד ע"א | דף כד ע"ב | דף כה ע"א | דף כה ע"ב | דף כו ע"א | דף כו ע"א | דף כו ע"ב | דף כז ע"א | דף כז ע"ב | דף כח ע"א | דף כח ע"ב | דף כט ע"א | דף כט ע"ב | דף ל ע"א | דף ל ע"ב | דף ל ע"ב | דף לא ע"א | דף לא ע"ב | דף לב ע"א | דף לב ע"ב | דף לג ע"א | דף לג ע"ב | דף לד ע"א | דף לד ע"ב | דף לה ע"א | דף לה ע"ב | דף לו ע"א | דף לו ע"ב | דף לז ע"א | דף לז ע"ב | דף לח ע"א | דף לח ע"ב | דף לט ע"א | דף לט ע"ב | דף מ ע"א | דף מ ע"ב | דף מא ע"א | דף מא ע"ב | דף מב ע"א | דף מב ע"ב | דף מג ע"א | דף מג ע"ב | דף מד ע"א | דף מד ע"ב | דף מה ע"א | דף מה ע"א | דף מה ע"ב | דף מו ע"א | דף מו ע"ב | דף מז ע"א | דף מז ע"ב | דף מח ע"א | דף מח ע"ב | דף מט ע"א | דף מט ע"ב | דף נ ע"א | דף נ ע"ב | דף נא ע"א | דף נא ע"ב | דף נא ע"ב | דף נב ע"א | דף נב ע"ב | דף נג ע"א | דף נג ע"ב | דף נד ע"א | דף נד ע"ב | דף נה ע"א | דף נה ע"ב | דף נו ע"א | דף נו ע"ב | דף נז ע"א | דף נז ע"ב | דף נח ע"א | דף נח ע"ב | דף נט ע"א | דף נט ע"ב | דף ס ע"א | דף ס ע"ב | דף סא ע"א | דף סא ע"ב | דף סב ע"א | דף סב ע"ב | דף סג ע"א | דף סג ע"ב | דף סד ע"א | דף סד ע"ב | דף סה ע"א | דף סה ע"ב | דף סו ע"א | דף סו ע"ב | דף סז ע"א | דף סז ע"ב | דף סז ע"ב | דף סח ע"א | דף סח ע"ב | דף סט ע"א | דף סט ע"ב | דף ע ע"א | דף ע ע"ב | דף עא ע"א | דף עא ע"ב | דף עב ע"א | דף עב ע"ב | דף עג ע"א | דף עג ע"ב | דף עד ע"א | דף עד ע"ב | דף עה ע"א | דף עה ע"ב | דף עו ע"א | דף עו ע"ב | דף עו ע"ב | דף עז ע"א | דף עז ע"ב | דף עח ע"א | דף עח ע"ב | דף עט ע"א | דף עט ע"ב | דף פ ע"א | דף פ ע"ב | דף פא ע"א | דף פא ע"ב | דף פב ע"א | דף פב ע"א | דף פב ע"ב | דף פג ע"א | דף פג ע"ב | דף פד ע"א | דף פד ע"ב | דף פה ע"א | דף פה ע"ב | דף פו ע"א | דף פו ע"ב | דף פז ע"א | דף פז ע"ב | דף פח ע"א | דף פח ע"ב | דף פט ע"א | דף פט ע"ב | דף צ ע"א | דף צ ע"ב | דף צ ע"ב | דף צא ע"א | דף צא ע"ב