פרשני:בבלי:נדרים עא ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

נדרים עא ב

חברותא[עריכה]

בית שמאי סברי: נדרים נמי, שנראו לארוס בחייו, ומת - נתרוקנה רשות הארוס לאב. כי היות ושמע הבעל את הנדר לפני מותו, והפר אותו, זוכה האב בחלקו של בעל, לאחר מיתתו.
ומכיון שכבר פירשנו לעיל שבית שמאי סוברים שהנדר כאילו נחלק לשניים, וכל אחד (האב והבעל) מיגז גייז חצי נדר, הרי בהפרת הבעל קודם מיתתו נסתלקה זכות הבעל מהפרת הנדר, כיון שכבר הפר את חלקו, ועל כן אין הארוס האחרון יכול לבוא במקומו של הראשון. ויכול האב להפר לבדו.
ובית הלל סברי, שאביה ובעלה האחרון מפירין נדריה.
וטעמם, כי הם סוברים שאין הנדר נחלק לשנים, והפרת האחד לא מיגז גייז חצי נדר אלא מקליש את כל הנדר. ואין זה נחשב מעשה גמור בנדר אלא קלישות בעלמא.
ולכן, אין הבעל מאבד את זכותו בנדר לאחר שהפר אותו, ויכול הבעל האחרון לבוא במקומו של הבעל הראשון. ולכן מפירין האב ובעלה האחרון את נדריה.
ויש ראיה ממחלוקת זו לדברי שמואל.
כי מוכח, שבין לבית הלל ובין להית שמאי, יכול הארוס האחרון להפר נדרים שנראו לארוס הראשון. וכל מחלוקתם, היא רק באופן שהארוס הראשון כבר הפר. שבזה סוברים בית שמאי כי לאחר הפרתו אבדה זכותו, ואי אפשר לארוס האחר לבוא במקומו.
אבל באופן שרק שמע הארוס הראשון את הנדר, ועדיין לא הפר אותו, לא איבד את זכותו (וכמו בדין הראשון), ויכול הארוס האחרון לבוא במקומו של הארוס הראשון, ולהפר את נדריה בצירוף עם האב.
איבעיא להו: אשה מאורסה שנדרה נדר, וגירשה ארוסה ביום ששמע את נדרה -
האם גירושין - כשתיקה דמיא, ונחשב הדבר כנדר אשר לא הופר ביום שמעו.
או גירושין - כהקמה דמיא!
כי בכך שגירש את אשתו ויודע שלאחר הגירושין שוב אינו יכול להפר לה, הרי זה כמי שהקים את הנדר, לפי שמעתה אין לו אפשרות להפר.
ומבארת הגמרא: למאי נפקא מינא? -
כגון שנדרה, ושמע בעלה הארוס, וגירשה, ואהדרה ביומיה - והחזירה בו ביום (והוא הדין אם נתארסה לארוס אחר בו ביום).
אי אמר מר גירושין כשתיקה דמי, ועדיין יש אפשרות להפר, מצי מיפר לה, שהרי עדיין לא חלף יום שמעו.  23  ואי אמר מר כהקמה דמי, שוב לא מצי מיפר לה. שהרי על ידי הגירושין נחשב הנדר כמקוים.

 23.  אבל אם החזירה למחר הרי חלף יום שמעו ואינו יכול להפר. והרא"ש מוכיח מכאן שאם חלה ונשתתק ביום שמעו, אינו יכול להפר למחר, אפילו ששתק בעל כרחו. דהרי בסוגיתינו כתוב שאם החזירה למחר אינו יכול להפר, אפילו שבמשך יום שמעו לא היה יכול להפר, כיון שגירשה. ויש ראיה ששתיקה בעל כרחו גם נחשבת שתיקה. ובירושלמי כתוב שאם חלה הבעל ונשתתק, יכול להפר בעת שיבריא. ואולי אפשר לחלק בין גירושין למחלה. בגירושין נחשב שתיקה המקיימת בכך שגירשה, שהרי לא הפר אלא גירש. אבל בנשתתק הרי רצה להפר, אלא שלא היה יכול, ולכן יכול להפר אף למחרת. ולכאורה יש להקשות על דברי הירושלמי, הסובר ששתיקה בעל כרחו לא נקראת שתיקה, למה מפר הבעל את נדרי אשתו בשבת, כששמע אותם ביום השבת? והלא כל הטעם שאמרו חכמים שיכול להפר אפילו בשבת, הוא משום שאם לא יפר בשבת לא יוכל להפר אחרי שבת כיון שיחלוף יום שמעו. ואילו לדברי הירושלמי, ששתיקה בעל כרחו אינה נחשבת שתיקה, גם אם לא יפר בשבת יוכל להפר לאחר שבת, כיון שהשתיקה היא בעל כרחו? ויש לתרץ, שאיסור שבת הוא דבר צדדי ואין זה נחשב שתיקה בעל כרחו כיון שמצד עצמו הוא יכול להפר. ולפי זה אפשר לחלק עוד חילוק בין גירושין למחלה. שבחלה ונשתתק הרי מצד עצמו אינו יכול להפר ולכן זה נחשב שתיקה בעל כרחו. אבל בגירושין זהו דבר צדדי, שכיון שגירשה אין לו זכות הפרה, ואין זה נחשב שתיקה בעל כרחו. (עפ"י קרן אורה).
וכל השאלה היא בגירשה מן האירוסין, שאז יש בכוחו של הארוס השני להפר עם האב בנדרים קודמים. אבל משנישאת, ויצאה מרשותו של האב, אין בכוחו של הארוס השני להפר לבדו נדרים קודמים. ר"ן
ופשטינן מברייתא:

דרשני המקוצר[עריכה]