פרשני:בבלי:נדרים כד א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

נדרים כד א

חברותא[עריכה]

תא שמע, מהא דתנן (לקמן סג ב): האומר לחבירו  קונם שאיני נהנה לך, אם אי אתה נוטל ממני לבנך כור של חיטין ושתי חביות של יין - הרי זה שאמר לו כך, יכול הוא להתיר את נדרו, שלא על פי חכם.
לפי שיכול לומר לו: כלום אמרת זאת אלא בשביל כבודי, שיראו אנשים כיצד אני נכבד בעיניך.
אך עתה זה הוא כבודי בעיני האנשים, בכך שאיני נוטל ממך, והתקיים בכך רצונך, וממילא הותר הנדר, שלא נעשה על ידך אלא כדי למלאות רצונך לכבדני!
ומדייקת הגמרא: טעמא שאין נדרו נדר, משום דאמר הלה "זה הוא כבודי".
הא לאו הכי - נדר הוא.
מני, ואיזה תנא שנה משנה זו?
אי רבי אליעזר בן יעקב, הרי לדעתו, במשנתנו, כל המסרב בחברו ומדירו, נדרי זירוזין הוי!
אלא, שמע מינה: פליגי רבנן עליה. והמשנה לקמן היא לדעתם.
ודחינן: לעולם לא חולקים רבנן על רבי אליעזר בן יעקב, והמשנה לקמן גם בשיטת רבי אליעזר בן יעקב היא.
ומודה רבי אליעזר בן יעקב בהאי, שאם לא יאמר הלה זהו כבודי שאיני נוטל ממך, דנדרא הוי, ולא נדר זירוזין הוא.
משום דאמר ליה המדיר, הנהנה מחברו, ומבקשו שגם הוא יהנה ממנו: לא כלבא אנא, אינני כלב שרק נהנה ואינו מהנה, דמיתהנינא מינך, ואילו אתה לא מיתהנית מינאי.
אך במשנתנו מדובר שהמהנה הוא גם המדיר, ולא הנהנה, ולכו הווי נדרי זירוזין.
תא שמע מהמשך אותה משנה לקמן:
האומר לחבירו: קונם שאתה נהנית לי אם אי אתה נותן לבני כור של חיטין ושתי חביות של יין -
רבי מאיר אומר: הרי הוא אסור עד שיתן.
וחכמים אומרים: אף זה יכול להתיר את נדרו שלא על פי חכם, לפי שיכול לומר "הריני כאילו התקבלתי", ונעשה רצונך, ושוב אין מקום לחלות הנדר, לפי שלא נדרת אלא לקיום רצונך, והרי הוא התקיים.
ומדייקת הגמרא: טעמא דאמר "הריני כאילו התקבלתי", הא לאו הכי - נדר הוא.
מני? אי רבי אליעזר בן יעקב, הרי נדר שכזה, נדרי זירוזין הוי! אלא לאו רבנן היא. ומוכח שפליגי עליו רבנן!
ודחינן: לא, לעולם לא נחלקו עליו, ומשנה זו גם בשיטת רבי אליעזר בן יעקב היא.
ומודה רבי אליעזר בהאי נדר, דנדרא הוי.
משום דאמר ליה המדיר: לאו מלכא אנא, דמהנינא לך, ואת לא מהנית לי.
אמר ליה מר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי: תא שמע מהמשנה לקמן בפרקנו (כז א):
נדרי אונסין, שאינם חלים, כיצד? -
הדירו חבירו כדי שיאכל אצלו, וחלה הוא או חלה בנו, או שעכבו נהר, הרי זה נדרי אונסין, ואינו חל.
הא לאו הכי - נדר הוא.
מני?
אי רבי אליעזר בן יעקב, לדעתו נדר זירוזין הוי!
אלא, לאו, רבנן היא, ומוכח שפליגי עליו!
ודחינן: לעולם רבי אליעזר בן יעקב היא, ולא פליגי עליו רבנן.
ומי סברת דאדריה מזמנא לזמינא, שמדובר שהמזמין לסעודה הדיר את המוזמן? לא כך הוא. אלא דזמינא המוזמן הוא זה דאדריה למזמנא למזמינו.
דאמר ליה המוזמן למזמין: האם מזמנת לי לסעודתיך?
אמר ליה המזמין: אין.
וחזר ואמר המוזמן למזמין: נדור נדר זה עליך שאם לא תאכילני בסעודה תהיה אסור בנכסי, ונדר המזמין עקב הפצרתו של המוזמן.
ועתה חלה הוא המוזמן או שחלה בנו, או שעכבו נהר, ואינו יכול לבוא לסעודה - הרי אלו נדרי אונסין, ולא נדרי זירוזין. כי את הנדר הזה לא נדר המזמין בגלל שרצה לזרז את המוזמן, אלא רק בגלל שהמוזמן ביקש ממנו לידור זאת.
תא שמע מברייתא בתוספתא (פרק ב): יתר על כן אמר רבי אליעזר בן יעקב: האומר לחבירו קונם שאני נהנה לך אם אי אתה מתארח אצלי, ותאכל עמי פת חמה, ותשתה עמי כוס חמין, ואחרי כל זאת הלה הקפיד כנגדו ולא בא - אף אלו נדרי זירוזין.
ולא הודו לו חכמים.
ודייקינן: מאי "לא הודו לו חכמים", לאו,

דרשני המקוצר[עריכה]