פרשני:בבלי:נדרים נט א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

נדרים נט א

חברותא[עריכה]

אמרי בני הישיבה לתרץ:
מעשר אינו חשוב איסורו על ידי קרקע, כי דיגון (מירוח) הוא דקא גרים ליה להתחייב במעשר.  1 

 1.  צריך ביאור: הרי אנו דנים שיתבטל ממנה שם מעשר ולא חיוב מעשר, ואם כן היה לגמרא לומר "מעשר קריאת שם הוא דקגרים לה"! ? ויש לומר: כיון שאפשר ליטול תרומת מעשר אף קודם שהפריש ממנה מעשר, כמבואר ברמב"ם, אם כן אין שייך לומר "מעשר קריאת שם הוא דקגרים לה", כיון שאנו דנים שיתבטל חיוב תרומת מעשר. ועוד יש לומר: אם משום קריאת שם, עדיין חשוב זה כאיסורו על ידי קרקע, כיון שכל מה שגדל מן הקרקע צריך לקרוא לו שם, והטעם שאין המעשר חשוב איסורו על ידי קרקע הוא משום שבלא מעשה של דיגון אינו חייב כלל לקרוא שם, ולכן אמרינן "מעשר דיגון הוא דקא גרים ליה"; וראה מה שיישב בזה ב"קהלות יעקב" הנדמ"ח בסימן לה אות ג על פי שיטת רש"י.
מתיב רמי בר חמא - לרבי ינאי שאמר לעיל נז ב "בצל של תרומה שנטעו ורבו גידוליו על עיקרו מותר", מפני שהגידולין מבטלין אותו - ממשנתנו:
האומר: קונם פירות האלו עלי, קונם הן על פי, קונם הן לפי, הרי זה אסור בחילופיהן ובגידוליהן; ואם אמר שאני אוכל ושאני טועם, מותר בחילופיהן ובגידוליהן - וכל זה רק בדבר שזרעו כלה, אבל בדבר שאין זרעו כלה, אפילו גידולי גידולין אסורין, שהרי מעורב בו העיקר שהוא אסור.
הרי שבדבר שאין זרעו כלה אין בטל העיקר בתוך הגידולין, ותיקשי לרבי ינאי שאמר: גידולין מבטלין את העיקר!?  2 

 2.  א. נתבאר על פי הר"ן שביאר, שהקושיא היא על רבי ינאי; ומה שלא כתב דהקושיא היא גם על רבי יוחנן שאמר לעיל נז ב: "ליטרא בצלים שתיקנה וזרעה מתעשרת לפי כולה", הרי שהגידולין מבטלין את העיקר! ? יש לומר דגם לענין זה יש לומר כפי שהגמרא אומרת שם "לחומרא שאני". ב. לשיטת הר"ן קושיא זו של רמי בר חמא אינה על עיקר סוגייתנו, כי לפי שיטת הר"ן, הרי סוגייתנו אינה דנה כלל אם הגידולין מבטלין את העיקר, אלא אם הגידולין מותרין, ופשיטא לן שהגידולין מבטלין את העיקר אם אין לגידולין את דין העיקר. ג. הקשה הר"ן: למה לא הקשה רמי בר חמא מן הברייתא שהובאה בסוף עמוד ב: "ליטרא מעשר טבל שזרעה בקרקע והשביחה, והרי היא כעשר ליטרין, חייבת במעשר, ואותה ליטרא מעשר עליה לפי חשבון", הרי שאין הגידולין מעלין את העיקר! ? ותירץ, דממשנה עדיף להקשות, ועוד, שטבל לתרומת מעשר דבר פשוט הוא שהוא דבר שיש לו מתירין ואפילו באלף לא בטיל.
אמר תירץ רבי אבא:
שאני קונמות, הואיל ואי בעי מיתשיל עלייהו (היות ואם ירצה הרי הוא נשאל עליהן), הוו להו כדבר שיש לו מתירין. ודבר שיש לו מתירים אין בטיל ברוב.
מקשה על כך הגמרא: והרי תרומה, דאי בעי מיתשיל עלה, ובכל זאת בטיל!?  3 

 3.  א. הגר"א מחק מילת "ברוב" שהרי תרומה אינה עולה אלא באחד ומאה. ב. הקשה הר"ן: למה לא הקשתה הגמרא על רבי ינאי עצמו, שעל תרומה הוא שאמר שהגידולין מעלין את העיקר, ותקשה הגמרא: אם כן, והרי אף תרומה היא דבר שיש לו מתירין, והאיך היא בטילה! ? ותירץ: אפשר לדחות שרבי ינאי דיבר בישראל שנפלה לו תרומה מאבי אמו כהן, שאינו חשוב דבר שיש לו מתירין, כמבואר בהמשך הסוגיא; וראה ברש"ש שדקדק בדברי הר"ן, למה לא כתב שהתרומה ביד כהן, שזה אינו דבר שיש לו מתירין, כמבואר בהמשך הסוגיא, ראה שם.
דהרי תנן במשנה בתרומות:
סאה תרומה טמאה שנפלה לפחות ממאה חולין, תרקב כל התערובת,  4  שהתרומה אינה עולה אלא באחד ומאה.  5 

 4.  כי היות וטמאה היא התרומה אינה ראויה אף לכהן לאכילה, ואפילו להסיקה תחת תבשילו אסור, כי אנו חוששים לתקלה שמא יאכל ממנה, כמבואר בפסחים כ ב, ר"ן.   5.  לכך תנן "תרומה טמאה", כדי להשמיענו שאם היתה נופלת למאה של חולין היתה עולה אף שהיא טמאה, ר"ן.
הרי משמע: הא אם נפלה התרומה למאה של חולין תעלה התרומה.
ומוכח, שאף תרומה, שאפשר להשאל עליה, בטילה, ואינה בכלל דבר שיש לו מתירין!?
אמרי בני הישיבה לתרץ:
בתרומה ביד כהן עסקינן במשנה דתרומות, דלא מצי מי שהפרישה למיתשיל עלה כיון שהגיעה ליד כהן.  6 

 6.  לשון הר"ן הוא: "דכיון דזכה בו כהן, שוב אינו יכול לישאל עליה", כלומר: אפילו הישראל שהפריש את התרומה כבר אינו יכול לישאל עליה. והרא"ש הוסיף: כיון דיצתה מרשות ישראל וקיים בה מצות נתינה, תו לא מצי לאפקועי שם תרומה מינה על ידי שאלה. ובנמוקי יוסף בבא בתרא פרק גט פשוט (הביאו בגליון מהרש"א), למד מסוגייתנו, שהקדש הבא ליד גזבר אינו בשאלה. ולמדנו מדברי כל הראשונים האלו, שאם היה יכול הישראל לישאל עליה היה זה חשוב דבר שיש לו מתירין, אף על פי שמי שהתרומה שלו אינו יכול לישאל עליה. והרא"ש הביא בשם רבי אליעזר ממיץ דמפרש, שהישראל יכול לישאל עליה, רק הכהן אינו יכול לישאל עליה, וראה מה שביאר בזה הרא"ש.
תמהה הגמרא: אי הכי - שהתרומה היתה ביד כהן - אימא סיפא של המשנה:
אם היתה התרומה טהורה תמכר לכהן, הרי שאינה ביד כהן.  7 

 7.  יש מי שהקשה: ודילמא נפלה התרומה לחולין של ישראל, ולכן תמכר שהרי כל התערובת נמכרת.
אלא מיישבת הגמרא את המשנה בתרומות, דלא תיקשי הא דבר שיש לו מתירין הוא!
בישראל שנפלו לו תרומה מבית אבי אמו כהן, עסקינן במשנה במסכת תרומות, שכבר הגיעה התרומה ליד כהן, והורישה לנכדו ישראל. ואז אין יכול המפריש להשאל עליה, כיון שהגיעה ליד כהן. אבל עכשיו היא אינה של כהן, ולכן תימכר לכהן.
ומקשה הגמרא על זה: והא כך הוא דקתני באותה סיפא: תימכר לכהן חוץ מדמי אותה סאה, והיינו משום שהמשנה עוסקת בתרומה שעדיין לא הגיעה ליד כהן, וצריך הוא לקיים בה מצות נתינה, ולכן תימכר לכהן חוץ מדמי אותה סאה.
הרי מוכח שלא הגיעה התרומה עדיין ליד כהן, ותיקשי: הרי דבר שיש לו מתירין הוא!?
אלא מיישבת הגמרא באופן אחר:
אימא (כך תאמר): בשלמא קונמות לכן הוו דבר שיש לו מתירין, משום דמצוה לאיתשולי עליהן, משום דרבי נתן.
דאמר רבי נתן: כל הנודר כאילו בנה במה בחוץ, בזמן איסור הבמות, והמקיימו בלי להשאל עליו, מעשהו חמור יותר, והרי הוא כאילו מקטיר עליה קרבן מחוץ למקדש!
אבל תרומה, מאי מצוה איכא לאיתשולי עלה (מה מצוה יש להשאל עליה)? ולכן אף שאפשר להישאל עליה, אין היא חשובה משום כך דבר שיש לו מתירין.  8 

 8.  כתב הר"ן: הלכך, כיון שאין ההיתר בא מעצמו, וליכא מצוה למיעבד הכי לא מיקרי דבר שיש לו מתירין. והרא"ש כתב: בשלמא קונמות מצוה לאיתשולי עלייהו, הלכך נקרא דבר שיש לו מתירין דסתמייהו עומדים להשאל.
גופא (הובא לעיל נז ב): אמר רבי יוחנן:
ליטרא בצלים של טבל שתיקנה (הפריש תרומותיה ומעשרותיה), וזרעה (נטעה) בקרקע, וצמחו הבצלים והוסיפו.
הרי היא מתעשרת לפי כולה כלומר: נוטל אחד מעשר כנגד מה שגדל אחר הזריעה השניה, ואף כנגד העיקר שלא כלה וכבר נתקן.
ומשום שהגידולין שהן של טבל מבטלין את העיקר.  9 

 9.  ומה שאין הגידולין נמשכין אחר העיקר להיות פטורין מן המעשר, נתבאר בגמרא לעיל שאם בכל מקום הגדולין נמשכין אחר העיקר (כצד זה בספיקו של ישמעאל איש כפר ימא), אכן אין דברי יוחנן אלא חומרא בעלמא, ומעיקר הדין הכל מותר.
יתיב רבה וקאמר להא שמעתא (רבה אמר את דברי רבי יוחנן לפני רב חסדא).
אמר ליה רב חסדא לרבה: מאן צאית לך ולרבי יוחנן רבך (מי ישמע לך ולרבי יוחנן רבך)!? וכי היתר שבהן להיכן הלך!?
כלומר, עד כאן לא שמענו אלא שהאיסור הוא זה שמתבטל בהיתר, כי נמצא כשטועם אינו טועם טעם האיסור כלל.  10  אבל פירות שהם מתוקנים, לא יתכן לומר שמשום ביטול ברוב יתבטל היתירם, ויתחדש עליהם איסור טבל.

 10.  נתבאר על פי לשון הר"ן; אלא שהלשון צריך ביאור, כי אם נתערב פרי של איסור ברוב של היתר, ונטל פרי אחד ואכלו, הרי אין שייך לומר את סברת הר"ן ; וראה לקמן בר"ן בעמוד ב בד"ה ועד, שכתב הר"ן: "היינו טעמא, משום דהיתירא לא בטיל, שהאיסור דרכו להתבטל ולא ההיתר".
אמר ליה רבה לרב חסדא:
מי לא תנן דכוותה (וכי לא שנינו במשנה דין דומה למה שאמר רבי יוחנן)!?
והתנן: בצלים של ששית שירדו עליהם גשמים בשביעית וצמחו -

דרשני המקוצר[עריכה]