פרשני:בבלי:נדרים נ ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

נדרים נ ב

חברותא[עריכה]

ה. ומן אשתו של טורנוסרופוס - שטורנוסרופוס הרשע היה מקשה לרבי עקיבא על הפסוקים שבתורה, ורבי עקיבא היה מנצחו ומביישו בפני הקיסר ומקנטרו בדברים.
פעם אחת בא טורנוסרופוס לביתו סר וזועף.
שאלה אותו אשתו, מפני מה פניך זועפים? אמר לה, מפני שרבי עקיבא מקנטר אותי בכל יום בדברים.
אמרה לו, אלוהיהם של אלו שונא זימה הוא. תן לי רשות ואכשיל את רבי עקיבא בדבר עבירה.
נתן לה טורנוסרופוס הרשע רשות. נתקשטה והלכה לה אצל רבי עקיבא.
כשראה אותה רבי עקיבא, רקק ושחק ובכה.
אמרה לו, מה אלו שלושת הדברים שעשית.
אמר לה, שני דברים שעשיתי אפרש, אבל את הדבר השלישי לא אפרש. רקקתי - על שבאת מטיפה סרוחה. ובכיתי - על אותו יופי שעתיד להתבלות ולהרקב באדמה.
והטעם שהוא שחק - לפי שראה ברוח הקודש שעתידה להתגייר ולהנשא לו, ולא רצה להודיעה.
אמרה לו, כלום יש לי אפשרות לחזור בתשובה?
אמר לה, כן.
הלכה ונתגיירה ונשאת לו לרבי עקיבא, והכניסה לו ממון הרבה.
ו. ומן קטיעא בר שלום - שנידון למיתה על שהתווכח עם הקיסר לטובת היהודים, וצוה במיתתו לתת את כל נכסיו לרבי עקיבא ותלמידיו.
רב גמדא יהיב (נתן) ד' זוזי לספונאי (ליורדי הים) לאתויי בהון מידעם (כדי שיביאו לו תמורתם איזו מציאה).
לא אשכחו (לא מצאו שום מציאה), ובמקום מציאה אתיוה ליה בהון (קנו לו בכסף) קופא (קוף). אישתמיט (הקוף ברח להם), על לחרתא (ונכנס לתוך חור אחד שהיה באדמה). חפרו בתריה (אחריו), אשכחוה דרביע על מרגלייתא (ומצאו אותו שרובץ על מרגליות).
אייתינון ליה כולהון (הביאו לרב גמדא את כל המרגליות).
ואף על פי שמן הדין לא היו צריכים לתת לו את המרגליות, מכל מקום הם נתנו לו לפנים משורת הדין, כיון שעל ידי גלגולו של הקוף נתגלה המטמון.
אמרה ליה בת קיסר לרבי יהושע בן חנניה, שהיה עורו בצבע שחור:
כיצד זה שתורה מפוארה נמצאת בכלי מכוער?
אמר לה (ענה לה רבי יהושע): למדי דבר זה מבית אבוך!
במה מניחין את היין בבית אביך?
אמרה ליה, במאני דפחרא (בכדי חרס).
אמר לה, כולי עלמא מניחים את היין בכדי פחרא (חרס), ואתון (ואתם גם כן) משתמשים במאני דפחרא? אין זה מתאים לקיסר להשתמש בכלים כה פשוטים ולא יפים. אלא אתון אחיתון במאני דכספא ודהבא (אתם צריכים להניח את היין בכדים של כסף וזהב).
אזלת (הלכה בת הקיסר) ורמת (ושמה) את החמרא (היין) במאני דכספא ודהבא (בכדי כסף וזהב), והיין סרי (החמיץ)
אמר לה רבי יהושע: אף אורייתא כן (אף התורה היא כמו יין), שהיא משתבחת רק באדם שהוא כמו כלי חרס ואינו יפה כמו כלי כסף וזהב.
הקשתה לו בת הקיסר: והאיכא שפירין וגמירין (והרי יש אנשים יפים שהם גדולים בתורה)?
אמר לה: אי הוו סנו (אם הם היו מכוערים), הוו גמירין טפי (היו גדולים יותר בתורה).
ההיא דאתיא (אשה אחת באה) לקמיה (לפני) דרב יהודה מנהרדעא לדינא, ואיתחייבת מן דינא (ויצאה חייבת מן הדין).
אמרה ליה האשה לרב יהודה שדן אותה: שמואל רבך הכי דנן (כך היה דן שמואל רבך)!
אמר לה רב יהודה, ידעת ליה? (וכי את מכירה את שמואל, שאת יודעת איך היה דן)?!
אמרה ליה, אין (כן) אני מכירה את שמואל, הוא גוצא (נמוך) ורבה כריסיה (וכרסו גדולה), אוכם (והוא שחום) ורבה שיניה (עם הרבה שינים).
אמר לה: וכי בשביל לבזוייה קאתית (לבזותו באת), תיהוי ההיא אתתא בשמתא (תהיה אותה אשה בנידוי על כך שביזתה גדול בתורה)!
פקעה, ומתה.
שנינו במשנה: הנודר מן התבשיל ומותר בביצה טורמיטא:
מאי ביצה טורמיטא?
אמר שמואל: עבדא דעביד לה (עבד שיודע לתקן ולעשות כראוי ביצה טורמיטא) שוי אלפא דינרי.
וכיצד מכינים ביצה טורמיטא, דמעייל לה (שמכניסים ביצה) אלפא זימני במיא חמימי ואלפא זימני במיא קרירי (אלף פעמים במים חמים ואלף פעמים במים קרים) לסירוגין, עד דמתזוטרא כי היכי דבלעיתה (עד שמצטמקת עד כדי כך שיכול לבולעה בשלמותה),
וביצה זו מיועדת לחולים.
ואם אית כיבא (שאם יש חולה שיש לו פצע במעיים), כשבולע את הביצה בשלמותה, סריך עלה (חלק מההפרשה של הפצע נאחזת בביצה). וכד נפקא ואתיא (וכאשר היא יוצאת מן הגוף), ידע אסיא מאי סמא מתבעי ליה (יודע הרופא לפי המראה שעל הביצה, איזה סם צריך), ובמאי מתסי (ובמה יתרפא החולי).
שמואל הוה בדיק נפשיה (היה בודק את עצמו) בקולחא (בביצה טורמיטא  9 ), והיתה הביצה מפשפשת בכל מעיו והיה מתחלש ומתעלף, עד דמסתרין אינשי ביתיה עליה שעריהון (שבני ביתו היו מורטים את שערות ראשם  10  עליו, מרוב צער ודאגה).

 9.  כך פירשו הרא"ש והתוספות, אבל הר"ן פירש ששמואל לא היה בקי בהכנת ביצה טורמיטא, ולכן היה בודק את עצמו במשהו אחר שנקרא קולחא, ולא ידע הר"ן מה הוא אותו קולחא.   10.  כך פירשו הרא"ש והתוספות, אבל הר"ן פירש שמחמת הצער היו סותרות את קליעת השער שלהן.
תנן התם במסכת מעשרות (ב ח): פועל שהיה עושה מלאכה אצל בעל הבית, יכול לאכול מהפירות שהוא מלקט עבור בעל הבית, שנאמר: "כי תבוא בכרם רעך ואכלת ענבים כנפשך שבעך ואל כליך לא תתן" (דברים כג כה). בפועל הכתוב מדבר. ומבואר במסכת בבא מציעא, שמותר לו לאכול רק מאותו המין שהוא מלקט עבור בעל הבית.
ולכן הדין, שאם הפועל היה עושה מלאכה במין תאנים הנקראים כלופסין, לא יאכל במין אחר של תאנים משובחות יותר, הנקראות בנות שבע.
וכן להיפך, אם היה עושה מלאכה בבנות שבע, לא יאכל בכלופסין.
והחידוש בזה, שאף על פי שגם כלופסין וגם בנות שבע הם ממין התאנים, בכל זאת נחשבות הן לשני מינים, ואסור לפועל לאכול אלא רק מאותו מין ממש שעושה בו.
מאי כלופסין? מינא דתאיני, דעבדין מנהון (מין תאינה שעושים ממנה) תבשיל הנקרא לפדי.
ההוא גברא דיהב עבדא לחבריה (אדם אחד מסר את עבדו לחברו), לאגמוריה אלפא מיני לפדי (כדי שחברו ילמד את עבדו לעשות אלף סוגי לפדי).
לבסוף אגמריה תמני מאה (חברו לימד את העבד לעשות רק שמונה מאות סוגי לפדי).
אזמניה לדינא (הזמין האדון את חבירו לדין על כך שלא לימד את עבדו את כל אלף הסוגים שסיכם איתו) לקמיה דרבי.
והיה רבי תמה על שהיו בקיאין כל כך במיני תענוג.
אמר רבי: אבותינו אמרו "נשינו טובה". וכמו שנאמר במגילת איכה (פרק ג) "נשיתי טובה". אבל אנו, אפילו בעינינו לא ראינו טובה מעולם, שאין אנו יודעים כל כך לתקן מיני מאכלים.
רבי, שהיה עשיר גדול, עבד ליה הלולא לרבי שמעון ברבי (עשה חתונה לבנו רבי שמעון).
כתב על בית גננא (כתב להתחייב עבור "בית הנישואין"), סכום של עשרין וארבעה אלפין ריבואין דינרין, נפקו יוצאו על בית גננא דין (להוצאות בית הנישואין).
ולא אזמניה רבי לבר קפרא לחתונה, משום שבר קפרא היה איש בדחן, ורבי היה מתיירא שמא יעשה שום דבר שישחוק.  11 

 11.  שיטמ"ק, ויש מפרשים משום ששכח.
אמר ליה בר קפרא לרבי על כך שלא הזמינו: אם לעוברי רצונו משפיע הקב"ה טובה כל כך. לעושי רצונו, על אחת כמה וכמה שהקב"ה ישפיע טובה.
לבסוף אזמניה רבי.
התחיל בר קפרא לספר בשבחו בשביל שהזמינו, ואמר: אם לעושי רצונו יש בעולם הזה כל כך הרבה טובה, אם כן, לעולם הבא, על אחת כמה וכמה.  12 

 12.  לכאורה יפלא הדבר, כיצד מתחילה דיבר בר קפרא דברים קשים כל כך נגד רבי, בגלל שלא הזמינו, וכינה אותו "עוברי רצונו"? ויעויין בחתם סופר בחידושיו שהביא בשם מחותנו לפרש, שרצונו של הקב"ה, שיהנו הבריות מעולמו, וכיון שרבינו הקדוש סרב להנות אפילו מאצבע קטנה, ואפילו בשמחת בנו, עד שפחד להזמין את בר קפרא שיגרום לו לשחוק, לכן כינהו בר קפרא "עוברי רצונו", אבל לבסוף שהזמינו, וידע בר קפרא שישמחנו בריקודו, אמר עליו שעשה את רצונו של הקב"ה.
יומא דמחייך ביה רבי (יום שהיה רבי שוחק), אתיא פורענותא לעלמא (היה בא פורענות לעולם), לפי שהיה רבי ראש גולת ישראל, והיה לו להצטער על חורבן בית המקדש ועל הגלות. ומתוך שהיה עשיר גדול, כשהיה שוחק היה נראה כאילו אינו חושש ואינו מצטער על הדבר.  13 

 13.  הרי"ץ ז"ל בשיטמ"ק.
אמר ליה רבי לבר קפרא: לא תבדיחן (אנא אל תבדח אותי), ויהיבנא לך ארבעין גריוי חיטי (אתן לך ארבעה מידות של חיטים) עבור זה שלא תבדחני.

דרשני המקוצר[עריכה]